תרחיש הבלהות: יושבת ראש בית הנבחרים של ארה"ב עומדת על דעתה, וטסה לביקור בטייוואן במהלך אוגוסט. סין מזניקה מטוסי קרב, ומנסה למנוע ממטוסה של ננסי פלוסי מלנחות. טייוואן מזניקה את חיל האוויר שלה, ומפילה אחד או יותר מהמטוסים הסיניים. בייג'ינג מודיעה, כי בזה התחילה המלחמה לאיחוד המולדת. ארה"ב וסין עומדות על סף מלחמה.
תרחיש מעין זה מרחף באוויר זה שנים. עניינו הוא אופייה המדויק של המחויבות האמריקאית לשלומה של טייוואן. אין ברית צבאית ביניהן. להלכה, ארה"ב אפילו לא מכירה בקיומה של טייוואן, ואין לה יחסים דיפלומטיים איתה. למעשה, נשיאים אמריקאים חזרו ועמדו על זכותה של טייוואן להוסיף ולהתקיים כמדינה דה־פקטו, דמוקרטית ומשגשגת. ג'ו ביידן הכריז במפורש שארה"ב תבוא לעזרתה.
אמנם ב־1979 ארה"ב ניתקה את קשריה הדיפלומטיים עם "הרפובליקה של סין" (שמה הרשמי של טייוואן), וכוננה קשרים מלאים עם "הרפובליקה העממית של סין" (הקומוניסטית), אבל היא מוסיפה להחזיק שגרירות גדולה לכל דבר בטאייפה הבירה (תחת מראית העין של מרכז תרבות), והיא מוסיפה לספק נשק לטייוואן. הצי השביעי של ארה"ב שט מפעם לפעם במצרי טייוואן, כדי להזכיר לסין מה מונח על כפות המאזניים.
אזרחים טייוואנים מתאמנים בנשק לקראת מלחמה אפשרית עם סין, מאי / צילום: Reuters, ANN WANG
כמעט ואין מסעות רשמיים לטייוואן
מסעות רשמיים מארה"ב אל טייוואן כמעט פסקו. אמנם אחד מקודמיה הרפובליקאים של פלוסי נסע לשם בשנות ה־90, אבל זה היה כאשר בבית הלבן ישב נשיא דמוקרטי. היה אפשר לפרש את המחווה של אז כחלק מן ההתכתשות הבלתי פוסקת בין שתי המפלגות הפוליטיות. הפעם, הן הבית הלבן והן בית הנבחרים נמצאים בשליטתה של מפלגה אחת, הדמוקרטית. הסינים חופשים להאמין שפלוסי נוסעת על דעת ביידן. חמתם בוערת בהם להשחית.
דובר משרד החוץ הסיני הזהיר בסוף השבוע שעבר, כי אם פלוסי תבקר בטייוואן (שהקומוניסטים מתארים כ"חבל מורד") "סין תנקוט אמצעים חזקים ותקיפים, כדי להגן על ריבונותה על שלמותה הטריטוריאלית".
יושבי ראש בית הנבחרים אינם סרים למרותם של נשיאים, וזה אמור במיוחד בננסי פלוסי. הכהונה של יושבת ראש בית הנבחרים אינה מעניקה לה רק פטיש גדול, אלא הופכת אותה לפוליטיקאית מס' 2 בוושינגטון לאחר הנשיא עצמו. היא הקובעת הבלבדית של סדר היום בבית הנבחרים, ובתור שכזאת יש לה השפעה מכרעת על תהליך החקיקה בקונגרס.
אף על פי כן הסינים צודקים בעניין אחד: מסעה המתוכנן של פלוסי, שלא הוכרז רשמית אבל גם לא הוכחש, משקף הסכמה רחבה בוושינגטון על הצורך להגן על טייוואן ולסכל מגמות התפשטות סיניות.
"הצגה טובה מלאה מתח"
לא תמיד ברור באיזו מידה סין חושבת שהיא זקוקה לרצון טוב מעבר לים, או שהיא סבורה כי שרירים חשובים מחיוכים. לפעמים נדמה שהיא יוצאת מגדרה לעורר חשד ואי־נוחות. התעצמותה הצבאית צברה תנופה כה רבה בשנים האחרונות עד שהיא מעמידה בספק את עליונותה של ארה"ב, בוודאי סמוך לחופי סין, אבל גם הרחק מהם.
פרשן סיני בכיר, הו שיג'ין, צייץ בשבוע שעבר באנגלית, שסין צריכה לשגר מטוס ליווי למטוסה של פלוסי, שייכנס איתה אל התחום האווירי של טייוואן, בפעם הראשונה מאז 1949. מהלך כזה יגנוב את ההצגה מפלוסי, צייץ הו (שום סיני אינו רשאי לגלוש בטוויטר, אבל תעמלנים סיניים עושים בו שימוש נרחב).
הו חזר ונזקק למוטיב התיאטרון. ביום ו' הוא הבטיח בטוויטר ש"ארה"ב ושלטונות טייוואן ישלמו מחיר גבוה... זה יהיה בסופו של דבר משחק צבאי, הצגה טובה מלאה מתח". הפרשן עתיר הציוצים צייץ בנפרד, שאם ארה"ב לא תרסן את פלוסי, "הבה נניח לסין לרסן אותה ולהענישה. מטוס של צבא השחרור העממי לא יתקשה להפוך את ביקורה לחרפה, לה ולארה"ב".
כך הם מדברים וכותבים בשנים האחרונות, דובריה של הדיקטטורה הסינית. אין פלא שהם נושאים בגאווה את התווית "דיפלומטים זאבים לוחמים". לשון המעטה אינה חלק מתרבות השיחה שלהם. מרירות, טינה, שטנה ואיומים, לעומת זאת, גודשים לעייפה את הרטוריקה הסינית.
נשק היפר־סוני מן החלל החיצון
השאלה אם סין מוכנה לצאת למלחמה על איחוד המולדת אינה נשאלת עוד ברצינות. היא מוכנה בעיקרון, והיא מתכוננת למעשה. הטייוואנים עצמם מאמינים שהיא תעשה כן בתוך שנתיים. האדמירל צ'רלס ריצ'רד, ראש הפיקוד האסטרטגי של ארה"ב, אמר לקונגרס בתחילת חודש מאי, כי סין "מתכוונת להשיג יכולת צבאית לאחד את טייוואן עד 2027". יכולת כזאת נוגעת פחות להתנגדות הצפויה מצד טייוואן ויותר להתנגדות הצפויה מצד ארה"ב, ואולי גם מצד בעלות ברית אזוריות שלה, כמו יפן ואוסטרליה.
סין מפליאה עכשיו עשות במרוץ החימוש המסוכן ביותר של זמננו, זה על פיתוח כלי טיס היפר־סוניים (פי חמישה לפחות ממהירות הקול). בחודשים האחרונים, בכירים במערך הביטחון הלאומי האמריקאי הודו כי, ארה"ב נקלעה לפיגור ניכר במרוץ הזה, הן אחרי סין והן אחרי רוסיה. נשימתו של הפנטגון נעצרה בסתיו שעבר, כאשר סין עשתה ניסוי מוצלח ולא צפוי בשיגור פוטנציאלי של נשק היפר־סוני מן החלל החיצון. לפי שעה אין לארה"ב אמצעי הגנה אפקטיביים מפני נשק כזה, המסוגל לתמרן במהירות עצומה.
הדעת נותנת שמלחמה על טייוואן תסתיים בניצחון הקומוניסטים, אבל השאלה היא המחיר. נובע ממנה פוטנציאל הרסני, שלעומתו מחווירה פלישת רוסיה לאוקראינה. לא זו בלבד שהתנגשות ישירה בין סין לארה"ב תהיה אז בלתי נמנעת, אלא שהנזק לכלכלת העולם אפילו מעימות מוגבל יהיה פנומנלי: לא פחות מהשבתת הסחר הבינלאומי.
מה בוער לסין, ומה בוער לננסי
מה בוער לסין לבלוע אי קטן, שאינו מסכן את ביטחונה? כמו פוטין ברוסיה, גם שי ג'ינפינג צבר כוח וסמכויות, אשר בשכמותם לא החזיק אף אחד מקודמיו ב־50 השנה האחרונות. המפלגה עומדת להעניק לו תקופת כהונה שלישית לא רק כנשיא אלא מה שחשוב עוד יותר כמזכ"ל המפלגה ויושב ראש הוועדה הצבאית שלה (למעשה, מפקד עליון של הצבא). מנוי וגמור איתו לחזור ו"לאחד" את סין. לאמתו של דבר טייוואן לא הייתה חלק אינטגרלי של סין היבשתית במשך מאות שנים, אבל זה פרט היסטורי לא חשוב.
ארה"ב הביעה נכונות גוברת בשנים האחרונות לערוב להמשך קיומה של אוטונומיה טייוואנית, עם אחת הדמוקרטיות המלבלבות ביותר של אסיה. כמובן, הדיקטטורה הסינית אינה מתפעלת מדמוקרטיות. אבל הדמוקרטיה הטייוואנית מעוררת אהדה בדמוקרטיות אחרות, בייחוד בארה"ב.
האם ננסי פלוסי צריכה לבקר שם? ובכן, זה כנראה מסעה האחרון כיושבת ראש בית הנבחרים. היא התחייבה לפרוש בסוף השנה. ממילא הדמוקרטים מועדים לתבוסה בבחירות של נובמבר. הבית הלבן היה מעדיף שפלוסי תדלג על טייוואן, ותסתפק בבירות אסיאניות אחרות הנכללות בתכנית מסעה. זה פלונטר לא קל להתרה, אבל אם אין הוא קל כשהדברים אמורים ביושבת ראש דמוקרטית, תארו לעצמכם מה יהיה אם רפובליקאי יתיישב על כסאה בינואר הבא.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני
ציוצים (באנגלית) בטוויטר
כתבות
ני"ע
