למען הילדים: כן לאפליה עפ"י גיל בתקציב הבריאות

הכותבת היא מנהלת מרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית

אוכלוסיית הילדים בישראל מהווה שליש מהאוכלוסייה הכללית, ועל פי נתוני הלמ"ס, בשנת 2048 צפויה האוכלוסייה לעמוד על כ-15 מיליון איש, כשמתוכם למעלה מ-30% ילדים. עם זאת, פרסומים מהעולם המערבי לגבי חלוקת תקציב הבריאות בתחום הילדים מלמדים על השקעה של פחות מ-10%.

סל הבריאות בישראל לא מקיים הפרדה תקציבית בין מבוגרים לילדים. כך למשל, אין כיום הפרדה תימחורית על פי גיל על הפרוצדורות השונות בבתי החולים, למרות מורכבות הטיפול בילד והעלויות שגבוהות משמעותית מטיפול במבוגר. יש שיראו בכך נגזרת של מדיניות ליברלית המאמינה בזכויות שוות לכל אזרח, אבל האמת היא שבהסתכלות כוללת זוהי טעות כלכלית אסטרטגית ארוכת טווח.

מחקרים מראים שלכ-20% מהילדים יש מחלות כרוניות ולכ-2% מהם יותר ממחלה אחת. כמו כן, שיעור השמנת היתר נמצא בעלייה ועומד על שליש מהאוכלוסייה, ובשילוב אורח חיים לא בריא גורם לעלייה ביתר לחץ דם, סוכרת, מחלות מעי דלקתיות ועוד.

גם סרטן בצעירים נמצא בעליה, ואנו רואים עליה חדה בהפרעות נפשיות, כש-20% מבני הנוער סובלים מחרדה, דיכאון והפרעות אכילה. השורשים לרבים מהמצבים הללו מתחילים בילדות, ולכן גילוי וטיפול מוקדמים עשויים למנוע נטל בריאותי וכלכלי משמעותי בעתיד.

דוגמה להשלכות חוסר התיעדוף הכלכלי של הילדים במערכת הבריאות היא ניתוח להסרת שקדים - אחד מניתוחי הילדים השכיחים ביותר. ניתוח זה מוגדר כלא דחוף וככזה בתיעדופים הכלכליים והרפואיים הוא נדחק ברשימה, מה שיוצר תור ממושך מאוד.

בתקופה ההמתנה סביר שנראה בקרב ילדים אלו תופעות של ירידה באיכות השינה, ירידה בשמיעה ושיבוש בהרגלי הלמידה, ובהתאם לכך יתחיל בירור של הפרעת קשב וריכוז, שיוביל בחלק מהמקרים להתחלת טיפול תרופתי. כל זה יכול להיות תוצאה של עיכוב התור שעלול לגרום לנזק בלתי הפיך בעתיד, שבסופו של דבר יכביד גם על המערכת.

מהלך נכון מבחינה כלכלית

דוגמה נוספת היא תרופות ביולוגיות למחלות כרוניות שונות, למשל תרופה למחלת כליה, שאינה כלולה בסל הבריאות. כשמדובר באדם מבוגר שלא יקבל את התרופה, המשמעות היא מספר שנים של תחלואה והידרדרות לדיאליזה. אולם, עבור ילד בן 8 עם מחלה דומה, המשמעות הרפואית והכלכלית היא מרחיקת לכת. אם נדבר במספרים, עלות שנת המודיאליזה מוערכת בחצי מיליון שקלים, מול עלות תרופה שעשויה לרפא מהמחלה שמוערכת בחצי מיליון שקלים כהוצאה חד פעמית.

במקרים כאלה, האפליה על בסיס גיל היא נכונה כלכלית, וזה עוד מבלי שקיימנו הערכה הקשורה בפגיעה בתוצר הלאומי כתוצאה מהיעדרות ההורים משוק העבודה. במילים אחרות, לטווח הרחוק עלות מימון התרופה מתגמד לעומת המימון הציבורי המתמשך. ככל שנמנע התדרדרות של ילד כרוני או תחלואה פוטנציאלית של ילד בריא, הרווח הכלכלי למערכת יהיה גבוה יותר.

אחת הדרכים המקובלות בעולם לשתף מטופלים בנעשה בבתי החולים היא הקמת מועצת מטופלים. מרכז שניידר הוא בית החולים הראשון בארץ שהצטרף למגמה זו וקיים מועצה ראשונה של ילדים ובני נוער המטופלים אצלנו. בהיותם אוכלוסייה משמעותית בהבנת הצורך באבחון וטיפול מוקדמים, השיח שם דגש על האופן שבו הילדים רואים את הדרך הנכונה עבורם להפוך למבוגרים בריאים. בדיון הועלו גם נושאים הקשורים בשיפור חוויית הטיפול והשהות בבית החולים, הקשורים אף הם באופן ישיר בפיתוח והקצאת משאבים כלכליים ייעודיים.

השקעה כלכלית בבריאות ילדים היא הנכונה והמשתלמת ביותר לטווח הרחוק. על בסיס זה, חשוב שהמערכת תקיים תמחור ייעודי על פי אינדיקציות כלכליות קצרות וארוכות טווח, תבנה תמריצים לקיצור תורים, תתקצב גילוי ומניעה מוקדמים, וכן תקצה תעריפים ייעודיים לטיפול ביתי.

חיסכון משמעותי

הטיית הזרקור הכלכלי ולו במעט אל רפואת הילדים, תוך פיתוח אפשרויות לגילוי ומניעת מחלות, תביא לחיסכון כלכלי משמעותי ומניעת אובדן משאבים לכלל המערכת. בסופו של דבר, רוב הילדים הם בריאים. התפקיד שלנו הוא לדאוג שהילדים של היום יהיו גם למבוגרים הבריאים של מחר.