פרופ' ליידרמן: "הפד צריך להגיע למסקנה שאין צורך בהעלאות ריבית אגרסיביות"

בחודשים האחרונים אנחנו עדים לעלייה משמעותית באינפלציהברחבי העולם וכמובן גם בישראל. לאחרונה הנתונים בארה"ב הראו כי האינפלציה עלתה בחודש יוני ל-9.1%, שיא של יותר מ-40 שנה. מחירי הדלק הגבוהים והתייקרותם המשמעותית של מוצרי המזון והצריכה יוצרים גם תסיסה פוליטית וחברתית בארה"ב ואירופה ומטלטלים את העולם המערבי. מצב מורכב זה גרם לבנק המרכזי בארה"ב, הפדרל ריזרב (הפד) להעלות את הריבית לאחרונה בשיעור גבוה מהצפוי והיו"ר ג'רום פאוול אף רמז שאולי יעלו בהמשך את השיעור שלה בצורה חדה עוד יותר.

"אם נסתכל בפרספקטיבה רחבה על המחצית הראשונה של השנה, יש כאן חיבור של גורמים שקשה היה לחזות אותם מראש ובכל זאת מתחרשים", אומר לנו בראיון מיוחד פרופ' ליאו ליידרמן, היועץ הכלכלי הראשי של בנק הפועלים ופרופסור בכיר באוניברסיטת ת"א, מבכירי הכלכלנים בארץ. "מצד אחד משבר הקורונה לא מאחורינו ויש עדיין הדבקות, ומהמשבר נגזרים גם שיבושים בשרשרת האספקה הגלובלית, מחסור גדול בחומרי גלם וברכיבים שמשתמשים בהם לייצור למשל מכוניות, יש גם משבר מזון עולמי וכו'. הנושא השלישי הוא שלקראת סוף פברואר ולדימיר פוטין פלש לאוקראינה, דבר שאפילו המומחים הטובים ביותר עם פרסי נובל ומדע המדינה או ביחסים בינלאומיים לא ידעו לחזות. זה כמובן יצר עלייה משמעותית במחירי הסחורות בעולם ובראש ובראשונה במחירי האנרגיה. כשמשלבים את כל הדברים האלה יש לנו מצב של עליות מחירים חריגות".

ליידרמן מסביר כי "במצבים שבהם כתוצאה מאיזשהו זעזוע שלילי להיצע, למשל מחסור, רמת המחירים או המחירים היחסיים של המוצרים עולים, זה לא אומר ששיעור האינפלציה יישאר גבוה לאורך זמן. לדעתי אנחנו כרגע נמצאים בנקודת זמן כזו".

מגמת האינפלציה הולכת להחמרה או להתמתנות?
"אנחנו נמצאים כרגע באיזושהי רמת שיא ומתחילים לראות התמתנות של מחירי הסחורות, וגם הקלה באותם שיבושים בשרשרת האספקה הגלובלית שהזכרנו קודם לכן. המערכת הלוגיסטית בעולם מתחילה לעבוד בצורה יותר חלקה. מרבית ההערכות, כולל שלנו, כולל שלי, הן שעליות המחירים ילכו ויתמתנו לקראת סוף השנה. כדי שהעלייה במחירי הנפט והמזון בעולם באמת יסבירו אינפלציה לאורך זמן אתה צריך שכל שנה הם יעלו בשיעורים ניכרים, אבל פה אנחנו מדברים על תהליך שכנראה הולך למצות את עצמו עוד בטרם סיומה של מלחמת אוקראינה רוסיה. אני רוצה להיות אופטימי ולומר שכמעט בכל הסימולציות המאקרו-כלכליות רואים שסביבת האינפלציה צפויה להתמתן בקרוב".

לארי סאמרס, מזכיר האוצר בעבר, אמר לאחרונה את ההפך הגמור. הוא צופה שהפד יצטרך לעלות את הריבית בשיעור של 6-8% ושאין ספק שאנחנו בדרך למיתון. איך אתה מסביר את הפער ביניכם?
"אם הפד מסתכל על הציפיות לאינפלציה ועל תחזיות לאינפלציה בעתיד הפד מגיע ויגיע למסקנה שאין צורך בעליות ריבית אגרסיביות".

ליידרמן מוסיף שיש גורמים שיביאו למיצוי של חלק מהשפעות האינפלציה. "שנית, כדאי לזכור שיש ריסון בדרך. הירידות החדות בשוקי ניירות ערך בעולם, למשל, יצרו אפקט עושר שלילי שבין היתר פגעו באמון הצרכנים, והצריכה הפרטית זה הרכיב הכי חשוב ודומיננטי בתמ"ג של כל מדינה. אמון הצרכנים של האמריקאים נמצא ברמה יותר נמוכה לעומת אפריל-מאי 2020 - בתוך משבר הקורונה.

"גם לפד, מתברר, יש אמינות - למרות שנעשו טעויות בשנים האחרונות. תמיד הסכמתי עם סאמרס, ידיד טוב שלי, שהבנקים המרכזיים היו צריכים להעלות את הריבית מזמן, והם אחראים לחלק מהתפרצות המחירים - בעיקר בנדל"ן ובבורסות המניות ואגרות החוב".

ליידרמן מסביר את דבריו ואומר שברגע שבשוקי ניירות הערך מאמינים לפד שהוא הולך להעלות את הריבית וכשהציפיות לאינפלציה גברו, העקומות והריביות הבינוניות והארוכות כבר התחילו לעלות. "התשואה היום לאיגרת חוב אמריקאית לעשר שנים היא כבר מעל ל-3%, כשהשנה התחילה היא הייתה אחוז וחצי. זה משליך על כל וקטור הריביות במשק. הריבית על משכנתה בארצות-הברית היא מעל ל-6% בשנה. לא מזמן היא הייתה פחות מ-3%. כלומר, יש לנו פה אלמנטים של ריסון שכבר יצאו לדרך, ואני בין אלה שחושבים שייתכן מאוד שהפד לא יצטרך לבצע את כל העלאות הריבית שתכנן. כיום בוול סטריט ההערכה הרווחת היא שבסוף השנה הריבית תגיע ל-3.5%-3.75%".

ישראל צריכה להפנות את תשומת הלב שלה לטווח הארוך

לגבי הסיכוי למיתון, ליידרמן סבור "אנחנו פשוט לא יודעים. מעבר להגדרה הרשמית, כשהציבור הרחב מדבר על מיתון מדברים על משהו עמוק יותר - על אובדן אמון ואופטימיות בכלכלה, על ירידה חדה בהשקעות ועלייה באבטלה. כרגע גם ארה"ב וגם ישראל בתעסוקה מלאה. ייתכן גידול באבטלה השנה ובשנה הבאה, אבל קשה לי לדמיין מצב ששיעורי האבטלה יעלו בצורה שראינו במיתונים האחרונים".

מהם הקשיים והאתגרים של המשק הישראלי בעשור הקרוב, מעבר למשבר הנוכחי?
"האתגר המרכזי הוא להסב את תשומת-הלב של המדיניות מהאופק של הטווח הקצר, שהתקצר בגלל המצב הפוליטי השברירי, להשקעה בעתיד המדינה - במצב הכלכלי, החברתי והדמוגרפי שיהיה בעוד 10-20 שנה.

"זה לא סוד, זה מופיע בכל המחקרים - לישראל יש בעיה של פריון עבודה. כשמסתכלים על מחקרים והשוואות ביחס לעולם אנחנו בפיגור גדול מבחינת הפריון. מאותם מחקרים עולה שבעיית הפריון מגלמת בתוכה את בעיות מערכת החינוך (שבפיגור עצום לעומת מה שנדרש כדי להכין את התלמידים למציאות של העשורים הקרובים), את מצב התשתיות הרעוע, את הבירוקרטיה והרגולציה המאוד גדולים של המשק הישראלי ובפרט בענף הבנייה.

"כלומר, אם כבר הממשלה כבר עשתה את הניתוח ואת הדיאגנוזה והחליטה שהבעיה העיקרית בענף הבנייה זה הצורך לשווק יותר קרקעות כשהמדינה או מנהל מקרקעי ישראל מחזיקים ב-95% מהקרקעות במדינה - איך זה קורה שהדבר הזה לא מתבצע בפועל?"

אז איך אפשר בכל זאת לשפר את פריון העבודה בארץ? ליידרמן מסביר כי "כמובן שעל המדינה להשקיע יותר במוביליות תעסוקתית וחברתית, וכן בהסבות מקצועיות. יש עובדים שנפלטו ונפלטים אחרי משבר הקורונה שהאיץ את ההתפתחויות הטכנולוגיות ואז נכנסה יותר אוטומציה ויותר רובוטיזציה".

*** הראיון המלא נמצא ב"רוח מערבית, הפודקאסט על המאבק העכשווי על ערכי החירות במדינות המערב" בהגשת הכותב וזמין במגוון הפלטפורמות