האם יש "פקיעת תוקף" להזמנת שירותי תיווך?

הכותב הוא מומחה לדיני תיווך

ב־1.2.13 נחתם הסכם תיווך בין מוכרת נכס למתווך (התובע), ובעקבותיו נמכר הנכס ב־23.5.13 לאדם שלישי. הנתבעת שילמה למתווך דמי תיווך בגין עסקה זו. בהמשך בוטלה העסקה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. ב־2017 איתר התובע רוכש חדש לנכס.

הנתבעת טענה בין שאר טענותיה כי ההסכם מ־2013 בא אל קיצו עם חתימת הסכם המכר עם הרוכש הראשון. התובע, לעומתה, טען כי מכיוון שאיתר גם את הרוכש השני, הוא זכאי לדמי תיווך גם בגין עסקה זו מכוח אותו הסכם מ־2013. יצוין כי לא נערך ונחתם הסכם תיווך חדש.

ההחלטה: בית המשפט סבר כי אין ספק שמדובר בשתי עסקאות נפרדות, וציין כי לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת (המוכרת) כי "לא נחתם כל הסכם תיווך בין הצדדים לעניין עסקה זו". ההסכם שנחתם בפברואר 2013 אינו נוקב במועד פקיעה מסוים. העובדה שהנתבעת שילמה דמי תיווך בגין העסקה ב־2013, אינה מביאה לפקיעת ההסכם. משבוטלה העסקה מול הרוכש הראשון, ועלה הצורך למצוא קונה לנכס, אין זה משנה מי פנה למי.

בית המשפט ציין כי ראוי היה שהתובע יחתים את הנתבעת על הזמנת שירותי תיווך חדשה בכתב בקשר לעסקה עם הרוכש השני, או לכל הפחות להזכיר לנתבעת באופן ברור את התחייבותה על-פי ההסכם מ־2013. אולם העובדה שלא עשה כן אינה מביאה לפקיעתו של ההסכם.

בסופו של דבר נפסק כי על אף שהזמנת שירותי התיווך נותרה בתוקף, קיים "אשם תורם" חוזי מצד התובע (כלומר גם למתווך יש אחריות לתוצאה), שכן החתמה מחודשת הייתה יוצרת ודאות וחוסכת את כל ההליך וזמן שיפוטי יקר.

לכן נפסק כי לתובע יש רשלנות תורמת של 20%, ומכאן שהתובע יהיה זכאי ל־80% בלבד מדמי התיווך שתבע. בנוסף פסק בית המשפט הוצאות לזכות התובע בסך 4,000 שקל, בהתחשב בעניין "האשם התורם" מצידו.

ניתוח ומסקנות: לכאורה לפי פסק הדין, אם בוטלו לדוגמה שתיים ושלוש עסקאות שביצע מוכר בנכס מסוים, תימשך הזמנת שירותי התיווך להיות בתוקף גם למשך עשר שנים ויותר. תוצאה זו אינה סבירה ואינה רצויה, ולו רק מתוקף תכלית החוק הצרכני והצורך שתהיה הסכמה ברורה לעצם הזמנת שירותי התיווך ולשיעור דמי התיווך.

אני סבור כי נכון היה לקבוע בנסיבות העניין כי היה על המתווך להחתים את המוכרת על הזמנת שירותי תיווך חדשה, וככל שלא עשה כן, רשלנותו התורמת בוודאי עולה בהרבה על 20%. 

תא"מ (ב"ש) 73699-12-18 מיכאל מרוביץ נ' יסמין כהן