כלכלת בחירות בארה"ב: למי אכפת אם יש או אין מיתון, או שיהיה מיתון

נשיאים אמריקאים שונאים את המילה המתחילה באות מ"ם (בעצם ב־R). הם שונאים אותה במיוחד כאשר בחירות מתקרבות והולכות (בארה״ב תמיד בחירות כלשהן מתקרבות והולכות). הסיבה היא שהמילה ההיא מתחרזת עם תבוסה אלקטורלית.

״מיתון״, באנגלית recession, אינה סתם השתקפות של מצב רוח. היא מצריכה הוכחות מדוקדקות והסכמה מדעית. פעם היו אומרים שמיתון הוא תוצאה של ״שני רבעונים רצופים של צמיחה שלילית״, או, בלשון בני אדם, הצטמקות של התוצר המקומי הגולמי. לפני 30 שנה, התנגדותו הנואשת של הנשיא ג'ורג' בוש האב לשימוש במלה ״מיתון״ לבשה ממדים של פארסה. התחמקותו ממנה הייתה מקור קבוע של לעג בתכניות סאטירה.

  

בפי מבקריו, ג'ו ביידן הפך בשבוע שעבר ל״מכחיש מיתון״. ביום ה', משרד המסחר בוושינגטון הודיע, שהתמ"ג של ארה״ב - סך כל הסחורות והשירותים המיוצרים על אדמתה - פחת ב־0.9% ברבעון השני של השנה. ברבעון הראשון, התמ״ג פחת ב־1.6%. ״לא מיתון״, אמרו ביידן ובכירי יועציו. אבל לא רק הבית הלבן, הפוליטי, אמר את זה. גם נגיד הבנק המרכזי, ג'רום פאוול, הכריז שהנתונים החדשים אינם שקולים כנגד מיתון.

 נשיא ארה''ב ג'ו ביידן / צילום: Associated Press, Susan Walsh

הרפובליקאים, שמקווים לחלץ את הקונגרס מידי הדמוקרטים בבחירות הממשמשות ובאות בנובמבר, כמובן הודיעו על בוא ״המיתון של ביידן״. העמודים האדיטוריאליים של ה'וול סטריט ג'רנל', שהם שופרו החשוב ביותר של הימין בארה״ב, הכריזו לא סתם על ״המיתון של ביידן״ אלא על ה״סטגפלציה של ביידן״. זה הגידוף הפוליטי הכלכלי המפחיד ביותר בארה״ב, צירוף של המלים ״סטגנציה״ (קיפאון) ו״אינפלציה״.

זהבה ושלושת הדובים

הרפובליקאים מקווים לנצח בבחירות בעיקר בזכות המועקה הכלכלית, שהאינפלציה היא הביטוי העיקרי שלה. היא עמדה ב־12 החודשים האחרונים על 9.1%, שיעורה הגבוה ביותר מאז 1981. אבל שתי הטענות - מיתון וסטגפלציה - אינן עומדות לפי שעה במבחן המספרים. אמנם התפוקה פחתה, אבל גידול של אחוז אחד נרשם בצריכה הפרטית, והאבטלה בארבעת החודשים האחרונים עמדה על 3.6%, נתון שכלכלנים חושבים לשווה־אפס. לשם השוואה, בזמן המיתון של בוש האב, לפני 30 שנה, האבטלה הגיעה ל-7.8%.

מה אם כן קורה כאן? הסבר אחד הוא שנתוני התפוקה מושפעים זמנית מהצטברות לא־אופיינית של מלאי בבתי העסק. סוחרים לא ידעו בדיוק מה לעשות בזמן ההתאוששות מהמיתון הקודם, הקצר אך החריף, של ימי הקורונה הראשונים. כדי לעמוד בביקוש וגם כדי להתגבר על הפקקים בשרשרות האספקה, הכול - ענקיים, גדולים, קטנים וזעירים - צברו מלאי.

לפני 25 שנה, כאשר כלכלת ארה״ב הסתדרה להפליא בתבניות ״זהבה ושלושת הדובים״, סיפור הילדים הקלאסי שבו הילדה זהבה (Goldilocks) טועמת מן המרק שאינו חם מדי ואינו קר מדי, וישנה במיטה שאינה גדולה מדי ואינה קטנה מדי. בשנות ה־90, בעיצומה של תקופת הצמיחה הארוכה ביותר בהיסטוריה האמריקאית, ההצלחה לצמוח בלי אינפלציה ובלי אבטלה יוחסה בין השאר למיחשוב, שאיפשר לסוחרים להתאים את המלאי שלהם בהצלחה מושלמת לרמות הביקוש.

ובכן, המרק התחמם יותר מדי, ועכשיו אין ברירה אלא לקרר אותו. הבנק המרכזי של ארה״ב, הפדרל ריזרב, יצק עליו עביט של צוננים בשבוע שעבר, עם העלאת ריבית נוספת של 0.75%. הוא העלה את הריבית בשיעור דומה ביוני, והסימנים מעידים שיעשה כן פעם נוספת מיד לאחר פגרת הקיץ, בספטמבר. ואף כי הנגיד פאוול אינו חושב שהכלכלה נקלעה למיתון, הוא כבר הבהיר שהחשש מפני מיתון לא ירפה את ידיו. הוא חוזר ואומר, כי משימתו העיקרית עכשיו היא להנמיך את האינפלציה.

 יו''ר הפד ג'רום פאוול / צילום: Associated Press, Manuel Balce Ceneta

בתים ושבבים

השפעתן של העלאות ריבית אינה מיידית. בעבר היו דרושים חודשים, אפילו שנים, כדי להנמיך אינפלציה. אבל נראה שהעלאת הרבית כבר נותנת את אותותיה. התחלות הבנייה, שהן מדד מסורתי של פעילות כלכלית, ירדו בחודש יוני ב־2%. בקשות למשכנתא עומדות עכשיו על רמתן הנמוכה ביותר מאז משבר הסאב־פריים, שהכלכלנים מעדיפים לכנות ״המיתון הגדול״ (2008־2009). שבוע אחד ביוני, 15% מכל חוזי הרכישה של בתים לא הגיעו לכלל סיכום. המכירות של בתים קיימים פוחתות חודש אחר חודש זה חצי שנה.

סיבה נוספת להצטמקות התמ״ג היא המחסור הקריטי בשבבים. הוא משפיע על כל תחום אפשרי של טכנולוגיה, אבל השפעתו חמורה במיוחד בתעשיית הרכב. הקונגרס הקצה בשבוע שעבר 52 מיליארד דולר לעודד ייצור שבבים ומוליכים־למחצה על אדמת ארה״ב. כשזה יקרה, המחסור בכלי רכב יוקל. כמובן, אם סין תחליט לתקוף את טייוואן, שהיא המרכז הגלובלי של תעשיית השבבים, כל האמור למעלה יאבד מיד את תוקפו.

ההחלטה אם נתוני הרבעון האחרון מצדיקים אבחנה של מיתון נתונה למרבה העניין בידי שמונה כלכלנים אקדמיים, היושבים ב״וועדת התיארוך של מחזורי העסקים״ של ״הלשכה הארצית למחקר כלכלי״ (NBER). הם אינם ממהרים לשום מקום. תהליך קבלת ההחלטות שלהם עשוי להימשך חודשים רבים, וההחלטה תתפרסם כנראה הרבה לאחר שיסתיים המיתון הזה, אם אמנם מיתון הוא. אשר לשני הרבעונים השליליים הרצופים, הסטטיסטיקאים של ממשלת ארה״ב עשויים עדיין לתקן את נתוני הרבעון האחרון, ולגלות שהוא היה חיובי, לפחות נומינלית.

פקודת הפחתת האינפלציה

מה אם כן כל העניין? למי אכפת אם יש משהו שקוראים ״מיתון״? לפוליטיקאים אכפת. נשיאים אינם נוטים לחזור ולהיבחר אם מיתון מתרחש תחת נשיאותם לפני שגאות מספיקה לתקן אותו. בוש האב היה אחד שהפסיד בגלל מיתון, ב־1992; גם ג'ימי קרטר ב־1980. התאוששות מהירה ודרמטית מחלצת את כל הסירות מן השרטון, כפי שלמד רונלד רייגן ב־1984. אבל איש אינו מצפה להתאוששות של ימי רייגן

מנהיג המיעוט הרפובליקאי בסנאט, מיץ' מקונל, המקווה לחזור ולהיות מנהיג הרוב בעקבות הבחירות, הכריז בשבוע שעבר, ״הדמוקרטים ירשו [מדונלד טראמפ] כלכלה מוכנה להתאוששות היסטורית, ותחת זאת הם העלו אותה על שרטון״. זה מסר רב כוח, בין אם הוא מדויק או לא. הוא לבדו עשוי להטות את הכף לטובת הרפובליקאים.

בשבוע של חדשות כלכליות עגומות, ג'ו ביידן הצליח לחלץ חדשות טובות ממלתעותיו של הקונגרס. הזכרנו את הסובסידיה עתירת־המיליארדים לתעשיית השבבים. אבל היהלום שבכתר היה חוק, שהדמוקרטים נתנו לו את השם הסקסי ״פקודת הפחתת האינפלציה״. היא כוללת 433 מיליארד דולר של הוצאות ו-739 מיליארד דולר של הכנסות. ההוצאה העיקרית, 369 מיליארד דולר, היא לקידום אנרגיה ירוקה, ובכלל זה הקלות מס לרוכשי רכב חשמלי ורכב מימן; סובסידיות של 64 מיליארד דולר למבוטחי בריאות מעוטי יכולת; ויוזמה להפחתת מחיריהן של תרופות לקשישים. מקור ההכנסה בחוק החדש הוא מס מינימום של 15% על חברות.

החוק הזה בא במפתיע, חודשים לאחר שהיה נדמה כי אי־הסכמה בתוך המפלגה הדמוקרטית דנה גרסה קודמת שלו לגניזה. השאלה עכשיו אם החוק ישכנע בוחרים לגמול לדמוקרטים, או שכל זה בא הרבה יותר מדיי מאוחר. סקר של סי.אן.אן מראה, כי בעיני 68% מהאמריקאים, המיתון כבר הגיע. 80% מעניקים לנשיא ציון שלילי על טיפולו בכלכלה. הכתובת כבר נראית על קיר הבית הלבן.

רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני
ציוצים (באנגלית) בטוויטר