מה עומד מאחורי הקמפיין האגרסיבי של ההסתדרות נגד יוקר המחיה

הקמפיין נגד "עושק המחיה" שמוביל יו"ר ההסתדרות, ארנון בר־דוד, התרחב כשמאות פעילים הגיעו לרשתות השיווק וקראו ללקוחות להחרים את מוצרי ספקיות הענק דיפלומט, שסטוביץ, קימברלי־קלארק והמצטרפת האחרונה לרשימה השחורה, ליימן־שליסל. 

■ לידיעת שופרסל ודיפלומט: מאבק דומה בבריטניה הסתיים בפשרה סודית
■ עד אחרי החגים: דיפלומט מקפיאה את העלאות המחירים
■ מאבק ההסתדרות ביבואניות מתגבר: הפעילים הגיעו למרכזי הקניות 
■ ההסתדרות מקיימת הפגנה מול ביתו של מנכ"ל דיפלומט: "מפסיקים להיות פראיירים"
■ "נגמרה החגיגה": ההסתדרות קוראת לחרם צרכנים על שסטוביץ, דיפלומט וקימברלי

מוצדק ככל שיהיה הניסיון של הסתדרות העובדים לחנך את הציבור לצרכנות נבונה, הרמת גבה היא תגובה בלתי נמנעת כשארגון העובדים יוצא למאבקים שלא בתחום האחריות שלו.

 יו''ר ההסתדרות ארנון בר-דוד בישיבת הנהגת ההסתדרות, היום / צילום: דוברות ההסתדרות

ספקולציות רבות נשמעו בימים האחרונים בנוגע למניעים של ההסתדרות להשקיע סכומים גדולים במהלך, תוך התנגשות בכמה מהגופים החזקים במשק. אבל זהו לא הקמפיין הראשון של ארגון העובדים נגד עליות המחירים. כדי להבין טוב יותר את המשמעות של יוקר המחיה כפי שהיא נשקפת מהקומות הגבוהות של בית ההסתדרות בתל אביב, צריך לחזור 42 שנים אחורה בזמן.

לא באו בטענות למי שהעלה מחירים

ב־1 במאי 1980, יום הפועלים, הפך המצעד השנתי של ההסתדרות ומנהיגי מפלגת העבודה להפגנה הגדולה ביותר שנראתה בישראל עד אז - ויש הטוענים שגם עד היום. מאות אלפים התנקזו לכיכר מלכי ישראל כדי להפגין על הבעיה הבוערת ביותר באותם ימים: היפר־אינפלציה של כ־130%, שהפכה את יוקר המחיה במדינה לבלתי נסבל. את ההפגנה הובילה עגלה שנשאה עגבנייה ענקית, כסמל ליוקר המחיה שהתנפח.

אלא שהמטרה של ההסתדרות לא באמת הייתה להוריד את המחירים. ירוחם משל ז"ל, שישב בלשכה בה יושב כיום בר־דוד, ביקש להשיג תוספות לשכר העובדים. "המחאה הייתה נגד האינפלציה, אבל הדרישה והמאבק היו לתוספת יוקר", אומר פרופ' לב גרינברג, שחוקר בין היתר את ההיסטוריה של ההסתדרות. "כלומר, ההסתדרות לא באה בטענות למי שמעלה מחירים, וזה הבדל גדול מאוד בין מה שקורה היום".

אבל למרות הטקטיקה השונה, ייתכן כי המטרה זהה. פרופ' גרינברג מסביר כי אחרי מאבק ארוך ועתיר שביתות והפגנות, הסתיימה המחאה בסדרה של עסקאות חבילה עם הממשלה והיצרנים, שהם גם המעסיקים. "תמורת התחייבות להקפיא את המחירים במשק, הסכימו בהסתדרות להקפיא את דרישות השכר".

המחאה הגדולה של שנות ה־80' הייתה שירת הברבור של ההסתדרות הישנה, שכוחה נחלש מאז התוכנית לייצוב המשק ב־1985. כיום היא כבר נמצאת בסיטואציה אחרת לגמרי. לדברי פרופ' גרינברג, "כארגון המייצג את העובדים, ההסתדרות לא מתפקדת, ולכן היא צריכה למצב את עצמה כתנועה חברתית. יש ארגונים צרכניים, וזה לא התפקיד של ההסתדרות, אבל היא צריכה להוכיח היום שיש לה זכות קיום".

לולא התפזרות הכנסת, בר־דוד ואנשיו היו אמורים להיות היום בעיצומו של משא־ומתן מול משרד האוצר על קביעת הסכמי שכר לעובדי המגזר הציבורי, מה שמכונה עסקת המסגרת. אחרי הקפאה של תוספות שכר לעובדים בתקופת הקורונה, בר־דוד נחוש להצדיק את זכייתו בבחירות להסתדרות בחודש מאי האחרון, בחתימה על תוספות שכר למאות אלפי עובדים. זעקת יוקר המחיה שמופנית כעת כלפי היבואנים הבלעדיים, עוד תופנה בבוא העת אל הממשלה שתוקם אחרי הבחירות, כשהמשא־ומתן בין ההסתדרות לאוצר יתחיל לצבור תאוצה.

כרגע אין לבר־דוד אינטרס לתקוף את הממשלה. בקמפיין שלו הוא נזהר מלדבר על התייקרויות שנמצאות בתחום האחריות של הממשלה (גם אם לא בהכרח באשמתה), כמו הזינוק במחירי החשמל שנכנס לתוקף ביום ראשון, או תעריפי הארנונה הגבוהים.

אינטרס ציבורי? בעיקר הפגנת כוח

בהסתדרות טוענים כי האינטרס היחידי מאחורי הקמפיין שלהם הוא האינטרס הציבורי. לשיטתם, בהיעדר כנסת או ממשלה קבועה, להסתדרות יש את הכוח להשפיע. הפגנת הכוח הזאת, סבורים גורמים במשק, היא לכשעצמה חלק מהמטרה של הארגון.

בזמן שההסתדרות שומרת על כוחה ההיסטוריה בקרב ועדי העובדים החזקים במגזר הציבורי - הנמלים, תעשייה אווירית, חברת החשמל, רכבת ישראל וכדומה - ארגוני העובדים המתחרים נוגסים בשנים האחרונות בנתח השוק של ועדי המגזר הפרטי. ההסתדרות הלאומית כבר איגדה תחתיה כ־300 אלף עובדים, ולפי הערכות גם ארגון "כוח לעובדים" כבר מייצג כ־80 אלף אנשים.

להסתדרות הגדולה עדיין יש מספר חברים כולל גבוה משמעותית, כ־800 אלף עובדים וגמלאים, אבל החשש ממעבר של ועדים למתחרים מצריך להפגין נוכחות מול העובדים כל הזמן במאבקים וקמפיינים. בכך מסייע התקציב האדיר של ההסתדרות, שעומד על 839 מיליוני שקלים לשנת 2022. לפי הערכות, הארגון משלם עשרות מיליוני שקלים בשנה על פרסום.

ההסתדרות אומנם מנסה לקרוץ לעובדי המגזר העסקי, התעשיינים טוענים כי ההסתדרות דווקא אחראית על יוקר המחיה, בהגנתה על הוועדים הציבוריים המחזיקים בשאלטרים ומסרבים להתייעל. "לדוגמה, ההסתדרות באמצעות הוועדים עיכבו פריקת סחורה בנמלים שתורמת גם היא ליוקר המחיה יותר מכל", מסביר נשיא התאחדות התעשיינים, ד"ר רון תומר.

"מגן עובדים? בר־דוד סוכן יוקר המחיה הראשי"

ד"ר תומר, שיחסיו עם מנהיג ההסתדרות נחשבים מתוחים, מוסיף כי "בר־דוד לא הצטרף למאבק של התאחדות התעשיינים נגד התייקרות החשמל, מחשש שהדבר חלילה יוביל לצמצום המשכורות הגבוהות של חברי ועדי חברת החשמל, ולא נטל חלק במאבקנו להורדת מע"מ על המזון, מחשש שירידה בהכנסות המדינה תוביל לצמצום במגזר הציבורי המנופח". כך, לדברי תומר, "במקום להיות מגן העובדים, בר-דוד הפך להיות סוכן יוקר המחיה הראשי. במקום יוקר המחיה - מעניין אותו יוקר השכר לוועדים".

בין אם מדובר בהכנה מקדימה של בר־דוד להסכמי השכר הבאים, ובין אם זה ניסיון להוכיח את כוחה של ההסתדרות - הפניית החיצים אל היבואנים הגדולים היא מטרה שנבחרה בקפידה לשירות האינטרסים של ארגון העובדים ושל העומד בראשו.