ככל שמצליחים יותר, מספר ההזדמנויות קטן

לפני שבועיים, בטור קריירה צריכה אורתופד, לא פסיכולוג, כתבתי על טעויות בניהול קריירה שהן תוצאה של חיפוש הדרך המקצועית באמצעות כלים המתמקדים באדם בלבד, במקום ניתוח הקריירה וזיהוי טווח האפשרויות הריאליות.

הרבה אפשרויות, מעט מהן טובות

הטור השווה בין כלי עבודה של פסיכולוגים תעסוקתיים המתמקדים באיתור הייעוד, הנטיות התעסוקתיות, החוזקות, החולשות וכו' - מסע ארוך שמנותק משוק העבודה. מנגד, הוצגה השיטה של "אורתופד הקריירה" שמביט על צילום הרנטגן שלה (קורות-החיים), מגדיר את גבולות הגזרה הריאליים מנקודת המבט של מעסיקים, "בודק" את הפציינט וממליץ על כיוון - תהליך שאורך שעה-שעתיים לכל היותר.

כפי שניתן לצפות, פסיכולוגים תעסוקתיים לא אהבו את הדברים. "זה נחמד לדבר בסיסמאות" כתבה בתגובה פסיכולוגית הגורסת כי אנשים זקוקים לתהליך רגשי, למשל אדם שחש כבוי בעבודתו ואינו מרוצה ממסלול הקריירה הברור שקורות החיים שלו מכתיבים. לטענתה תהליך רגשי עשוי לסייע לו בבחירת כיוון "שימלא אותו", כאילו טווח האפשרויות הריאליות עבורו הוא רחב, ועכשיו רק צריך למצוא את האלטרנטיבה המתאימה ביותר.

ובכן, אולי הטווח הוא רחב, אבל מספר ההזדמנויות שהן איכותיות דיין הוא צר הרבה יותר ממה שאנשים (ופסיכולוגיים) נוטים לחשוב, והוא הולך ומצטמצם ככל שמתקדמים בקריירה. לכן, ובאופן פרדוקסלי, ככל שהאדם יותר מבוגר התהליך הנדרש לאיתור כיוון תעסוקתי ריאלי הוא קצר ופשוט יותר, אלא אם מדובר בעב"מ תעסוקתי ללא מקצוע ברור. בכל המקרים האחרים קל מאד לאתר את גבולות הגזרה הריאליים המוכתבים על ידי ההשכלה והניסיון התעסוקתי שלו, כיוון שמבחינת השוק הוא כבר "צבוע" מקצועית.

מתקדמים כלכלית, לא ניהולית

יתרה מכך, יש יחס הפוך בין מידת ההצלחה לאפשרויות התעסוקתיות, דהיינו, ככל שאנשים מתקדמים ומצליחים יותר בקריירה מספר ההזדמנויות הטובות שהשוק מציע להם קטן. הם עשויים לקבל הצעות כספיות טובות יותר, אבל במונחים של גודל התפקיד, מיצוב ואיכות הארגון התמונה הפוכה, ולא רק מפני שהפירמידה הארגונית הופכת צרה ככל שמטפסים.

התופעה הזו מתרחשת בשל מספר גורמים, ובראשם האתגר הגדול לטפס בפירמידות המיצוב בשוק העבודה שהוא נדיר ביותר. לזה נוסף הקושי להתקדם במעבר בין ארגונים, שגם הוא על גבול הבלתי אפשרי, וכן העובדה שככל שהשכר גבוה יותר היצע התפקידים בשוק נמוך יותר. התוצאה - קרוב לאפס הצעות טובות.

במילים אחרות, כמעט 100% מההזדמנויות שאדם כזה יקבל הן פחות טובות מתפקידו הנוכחי, תמונת מצב שאופיינית בכל שלב בקריירה למעט בתחילתה, והיא חריפה במיוחד בקרב בכירים.

בשל כך רבים מהם לא מקבלים הזדמנות לממש את מלא הפוטנציאל הטמון בהם, סיטואציה מתסכלת שלעיתים קרובות אין לה פתרון מספק.

ומה לגבי אנשים צעירים יותר שטרם הגיעו לשיא הקריירה? גם הם עתידים לגלות שמספר האלטרנטיבות הריאליות הפתוחות בפניהם הוא מצומצם, ומסיבות דומות. למשל, מנהל תמיכה בן 34 שעובד בחברה טכנולוגית מובילה יתקשה מאד לצאת מהמשבצת הזו ולעבור לתפקיד איכותי יותר. מקצועו ממוקם נמוך מפירמידת מיצוב המקצועות הטכנולוגיים, לכן למרות שהוא צעיר יחסית ועובד בחברת הייטק איכותית, מגוון האפשרויות הטובות עבורו, מקצועית וכלכלית, הוא מצומצם.

לא קשור לעולם העבודה

אז הוא צריך או לא צריך פסיכולוג תעסוקתי? יתכן מאד שהתהליך הרגשי יסייע לו מאד בפתרון בעיות רגשיות, אבל הוא כלל לא קשור לעולם העבודה, הגם שהוא עוסק בו. מדובר בטיפול פסיכולוגי רגיל שהטריגר שלו הוא אמנם הקריירה, אבל תוצאותיו לא יועילו בהיבט הזה, פשוט משום שהפסיכולוג לא מכיר את שוק העבודה. כנ"ל במקרה של בכיר שתקוע ולא מצליח להתקדם לתפקיד טוב יותר. גם הוא עשוי להתמודד טוב יותר עם תסכוליו המקצועיים בעקבות התהליך הפסיכולוגי, אבל עבודה טובה יותר לא תצא לו מזה.

לסיכום, חשוב להכיר את טווח ההזדמנויות הריאליות הרלוונטיות לקריירה שלכם, ולבחור באלו שתשדרגנה את ערך השוק שלכם גם בטווח הארוך, או לפחות לא תפגענה בו. רק אל תיבהלו לכשיתברר שמספר ההזדמנויות הטובות מצומצם יחסית, זה אופייני לרוב המכריע של העובדים במשק. וזכרו, קריירה זה הפוך ממה שחשבתם. בהצלחה.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה