אל תמהרו להסתכל לאחור: הפסיכולוגיה שמאחורי השוק הדובי

למשקיעים בשוק המניות יש עוד כמה שלבים של אבל לפני שהשוק הדובי ינשום את נשמתו האחרונה, כך מסביר מארק הולברט, בטור אישי במרקט ווטש. הולברט מסביר, כי לפי חמשת שלבי האבל של השוק הדובי המשקיעים נמצאים כעת בשלב השלישי - מה שמשאיר לפנינו את השלבים הרביעי והחמישי, "שלמרבה הצער, אלה הם הכואבים ביותר".

חמשת השלבים הללו של השוק הדובי מקבילים לחמשת שלבי האבל שהציגה הפסיכיאטרית השוויצרית-אמריקאית המנוחה אליזבת קובלר-רוס: הכחשה, כעס, התמקחות, דיכאון וקבלה.

הולבט מבהיר כי הניסיון לקבוע היכן נמצא שוק המניות בתהליך חמשת השלבים אינו מדע מדויק. "המשקיעים עשויים להיות יותר קדימה או אחורה בתהליך. באמצע מאי, עדיין ניתן היה להכחיש את קיומו של שוק דובי, למשל, מכיוון שמדד S&P 500 עדיין לא ירד ב-20% מהשיא של כל הזמנים".

הולברט כותב, כי "רוב המשקיעים עברו את השלב הראשון והשני. עברו שישה שבועות מאז שה-S&P 500 עמד בקריטריון השוק הדובי והפוקוס של המשקיעים עבר למצב הישרדות. זה מביא אותנו לשלב השלישי, כאשר המשקיעים מפנים את האנרגיות שלהם לניסיון להבין האם הם יכולים לשמור על אורח חייהם למרות הנסיגה בתיק; פנסיונרים מחדשים את התוכניות הפיננסיות שלהם כדי לראות כיצד הם יכולים להימנע מלהאריך ימים יותר מכספם".

כדי לגבות את טענתו הביא הולברט ציוץ מהזמן האחרון של ריאן דטריק, אסטרטג השוק הראשי בקבוצת קרסון. בציוץ ציין דטריק כי מאז 1982, שוק המניות התאושש לחלוטין משווקים דוביים תוך חמישה חודשים או פחות, אם ההפסדים היו פחות מ-30%. הולברט מסביר כי מכיוון שמדד S&P 500 בשפל של אמצע יוני היה 24% מתחת לשיא כל הזמנים, נראה כי נתון זה הוא חדשות טובות - שמצביע על כך שהמניות עשויות לחזור לטריטוריה חדשה של שיא כל הזמנים עד סוף השנה.

כך שנדמה כי השוק הדובי הזה לא כל כך רע אחרי הכל - כל עוד ההפסד שלו לא יעלה על 30%. "זוהי נקודת מבט קלאסית של 'מיקוח'", מציין הולברט. "כפי שאמרה קובלר-רוס, בשלב המיקוח אנו מנסים להחזיר לעצמנו את השליטה במצב, על ידי חקירה של מספר אינסופי של הצהרות "מה אם" ו-"אם רק". עם זאת, הניסיון לשלוט בשוק דובי הוא מגוחך. כפי שהיא טענה, שלב זה למעשה אינו אלא הגנה מפני תחושת כאב".

חכו לדיכאון וקבלה - לפני ששוק שורי חדש יכול להתחיל

הולברט מספק לא רק סיבות פסיכולוגיות העונות על השאלה מדוע אנחנו לא צריכים להתנחם יותר מדי מההתאוששות המהירה לאחר השווקים הדוביים הנמוכים ביותר בארבעת העשורים האחרונים, ומעלה מספר שאלות:

"למה לבחור ב-1982 כנקודת הסף? אלא אם כן ישנן סיבות תיאורטיות או סטטיסטיות טובות לכך, זהו דגל אדום כאשר מתמקדים רק בתת-קבוצה קטנה של מסד נתונים גדול יותר. תמונה שונה בהרבה מצטיירת מהשוק הדובי של ספטמבר 1976 עד מרץ 1978, למשל. במהלכו מדד S&P 500 איבד 19%, אך לפי דטריק, נדרשו 17 חודשים כדי לשחזר את ההפסד הזה. אם לוקחים בחשבון את האינפלציה, ההתאוששות לקחה הרבה יותר זמן: לפי החישובים שלי לגבי התשואה מותאמת הדיבידנד והאינפלציה של ה-S&P 500, לקח כמעט ארבע שנים לשוק המניות לצאת מהבור שיצר אותו שוק דובי של 76'-78'.

"האם לא צריך להודות לפדרל ריזרב על כך שהוא עוזר לשוק המניות להתאושש במהירות? קחו למשל את השוק הדובי של פברואר-מרץ 2020, שחרג בהרבה מרף ההפסד של 30%. עם זאת, התאוששות מלאה ארכה רק חמישה חודשים, והתמריץ יוצא הדופן של הפד ראוי לעיקר הקרדיט. למעשה, אפשר לטעון שהגורם הדומיננטי מאחורי ההתאוששות המהירה הזו הוא הפד, ולא שיעור ההפסד של השוק הדובי הקודם. חשוב במיוחד לא לשכוח את האפשרות הזו כעת, שכן הפד, רחוק מלהקל את התנאים המונטריים, ומזיז את קערת הפונץ'.

"אפשר לחלק ולחתוך נתונים היסטוריים בדרכים רבות ושונות כדי לתמוך במסקנות שנקבעו מראש. אני נזכר בעדלי סטיבנסון, המועמד הדמוקרטי לנשיא ארה"ב בבחירות 1952 ו-1956: כשהיה לועג למתנגדיו הוא היה אומר 'הנה המסקנה שעליה אבסס את העובדות שלי'.

"כל זה לא אומר ששוק המניות לא יכול לעלות בחדות בשבועות הקרובים. אבל אם הניתוח שלי הוא בכיוון הנכון, שמרו על ערנות לקראת שני השלבים האחרונים של אבל השוק הדובי - דיכאון וקבלה - לפני ששוק שורי חדש יכול להתחיל", מסכם הולברט.