סער התערב, אך קבלת החלטה בתיקי עבירות מין עדיין לוקחת שנים

נתונים שפרסמה לאחרונה הרשות השופטת גילו כי 25 אלף תיקים מתנהלים בבתי המשפט מעל שלוש שנים, כאשר גם בפרקליטות ובמשטרה המצב בעייתי. הסחבת פוגעת בכולם: חלשים וחזקים. לפי הבנק העולמי, היא מקשה על אכיפת חוזים, וזה לא המחיר היחיד. הנתונים הללו הם הבסיס לפרויקט מיוחד שהושק בגלובס, ובמסגרתו ננסה להתמודד עם החסמים והפתרונות. נתקלתם בסחבת? כתבו לנו i-can-help@globes.co.il

ב־2018 הגישה ל' תלונה במשטרה על פגיעה מינית מצד קרוב משפחה בעת שהייתה קטינה. המשטרה חקרה והעבירה לפרקליטות, שהחזירה למשטרה להשלמות חקירה. כאשר אלה הסתיימו, התיק הוחזר לפרקליטות, וחלפה שנה נוספת עד להחלטה. שלוש וחצי שנים לאחר הגשת התלונה, התיק נסגר. סיפורה של ל' לא חריג, וכמוה יש נוספות ונוספים הממתינים במשך שנים לקבלת החלטה.

בכל מחוזות הפרקליטות יש 6,426 תיקים בשלבי הכנה. 702 (11%) מהם הועברו מהמשטרה לפני יותר משנה, ו־211 נוספים (3%) לפני יותר משנתיים. מדובר באחוזים קטנים, אך מאחורי מרביתם עומדים נפגעי עבירה וחשודים הממתינים להחלטה.

לעתים קרובות ההחלטות מתארכות בגלל השלמות חקירה שנדרשות, אך ההנחיה הכללית לפיה פועלת הפרקליטות לגבי משכי הזמן המרביים לקבלת החלטה, מאפשרת קבלת החלטה אחרי תקופות ארוכות. השילוב עם משך החקירה המשטרתית מביא לקבלת החלטות אחרי שנים.

שלוש וחצי שנים? במסגרת ההנחיות

ההנחיה קובעת את פרקי הזמן המרביים לקבלת החלטה בתיקים פליליים, מרגע שהועברו מהמשטרה לפרקליטות או ליחידת התביעות המשטרתית. ב־2019 משמעות ההנחיה עוגנה בחוק, כך שלא ניתן להגיש כתב אישום אם חלפו התקופות הקבועות אלא בהסכמת היועמ"ש.

ההנחיה רלוונטית לתיקים בהם החשודים משוחררים. כשהחשודים במעצר, ההחלטה מתקבלת בסד זמנים קצר של מספר ימים עד שבועות בשל המגבלות הקבועות בחוק ותוך פיקוח של בית המשפט על ביצוע פעולות החקירה.

לפי ההנחיה, בעבירות עם עונש שבין שלושה חודשי מאסר לבין 10 שנות מאסר, יש לקבל החלטה תוך שנה וחצי. בעבירות שבהן העונש הוא מאסר של מעל 10 שנים, יש לסיים את הטיפול בתוך שנתיים. בלוחות זמנים אלה לא נכלל פרק הזמן שבו התיק נשלח להשלמת חקירה במשטרה (שלעתים לוקחת חודשים ארוכים), או שבו נערך שימוע לחשוד, שנועד לאפשר לו לשטוח את טענותיו. התוצאה היא שהחלטות יכולות להתקבל שנים אחרי ביצוע העבירה, ומצב בו החלטה מתקבלת שלוש וחצי שנים לאחר התלונה לא סוטה מההנחיות.

שר המשפטים גדעון סער פנה ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה עם כניסתה לתפקיד בבקשה לקצר את המועדים. מאז חלפו מספר חודשים, ולא נעשו מהלכים בעניין. בדיקה מול משרד המשפטים העלתה כי העניין בבחינה. שינוי זמני הטיפול אינו תלוי בחקיקה, ולכן פיזור הכנסת לא משפיע עליו.

 היועמ''שית, עו''ד גלי בהרב-מיארה / צילום: יונתן זינדל/פלאש 90

"החיים של נפגעי העבירה נעצרים"

ההנחיה, אליה כפופים פרקליטי המדינה, מאפשרת לטפל במשך שנה וחצי או שנתיים בעבירות מין, למשל אונס, או בתיקי מרמה חמורים בהם החשודים אינם עצורים. בחלק מהמקרים מתקבלות החלטות קודם לכן בהתאם לנסיבות כל תיק, אך הקצב תלוי בעומס המוטל על הפרקליט המטפל. כלומר, מראש המערכת לא קוצבת זמני טיפול קצרים בעבירות מסוימות, והחלוקה המסורתית בין עבירות לפי משך המאסר מציבה סטנדרט נמוך מדי.

הסיבה לכך היא כוח־אדם ותיעדוף של המשימות העומדות בפני פרקליטויות המחוז. כך נפגעי עבירות מין, בתיקים בהם החשודים אינם עצורים, עשויים להמתין שנים לקבלת החלטה בעניין תלונתם.

"צריך להבין שהחיים של נפגעי העבירה נעצרים", מסבירה לילך בן עמי, רכזת ליווי בהליך הפלילי והמשפטי ממרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית. "חוסר הוודאות והמתח הרב סביב ההליך ותוצאותיו גורמים לרבים מהם לשיתוק בכל מישורי החיים, לא משנה כמה יגידו להם להתקדם. הצורך שלהם בהחלטה - כל החלטה - משמעותי להמשך החיים שלהם. כל עוד התיק נמצא בהליך הפלילי, כל תהליכי העיבוד והאבל מושהים".

בן עמי מוסיפה כי "זמני הטיפול ארוכים מדי. אני מעריכה את היסודיות של הפרקליטות ואת האמפתיה שמגלים, אבל משך הזמן ארוך מדי".

שיעור ניכר מכתבי האישום מוגש בעיכוב

גורם בפרקליטות אמר לגלובס כי לא בטוח שיש הצדקה לקצר את משכי הזמן דווקא בתיקי מין, אלא לפי הנסיבות. למשל, תיקים בהם המתלונן מבוגר או חולה. באשר לעבירות מין, הסביר הגורם כי יש קושי בחקירת העבירות, וכי מידע על טיפול נפשי מביא לעתים לעיכובים בחקירה.

בדוח הפרקליטות האחרון שהתפרסם ונוגע ל־2020 הסתתר נתון מטריד שמבהיר למה נדרש קיצור לוח הזמנים. באותה שנה הוגשו 744 כתבי אישום שכללו עבירות מין - 40% מהתיקים (299) נפתחו ב־2019 או לפניה, כלומר: לקח מעל שנה להגשתם. 67 מהתיקים נפתחו בפרקליטות ב־2018, 10 תיקים ב־2017, וארבעה בשנים 2015-2016. בין התיקים שלושה תיקי אינוס שטופלו לאחר שלוש שנים.

כלומר: גם כשהפרקליטות עומדת בהנחיית היועמ"ש - משך הטיפול בתיקים ארוך מדי. נפגעות ונפגעי העבירה, וגם החשודים, מחכים במתח תקופה ארוכה.