בארה"ב מגבשים תוכנית אנרגיה, בישראל עסוקים רק בהצהרות

הכותב הוא שותף ומנכ"ל משותף בחברת קסם אנרגיה, מנכ"ל משרד האנרגיה לשעבר, מרצה באוניברסיטת חיפה ויזם בתחומי האנרגיה והמים

בתחילת השבוע עבר בסנט האמריקאי חוק שבמרכזו תוכנית אנרגיה רצינית. להערכת ארגוני סביבה מובילים, החוק החדש יאפשר לארה"ב לעמוד ביעדי האקלים שהיא לקחה על עצמה, תוך מעבר למשק בעל שיעור דל מאוד של שימוש בפחמן.

על ארבע רגליים עומדת התוכנית האמריקאית: חיסכון באנרגיה, ייצור של אנרגיה ירוקה, מעבר המשק משימוש בדלקים פוסיליים לחשמל, וייצור של חשמל מגז טבעי תוך מזעור רציני בפליטות. כולן מגובות תקציבית ובהטבות מיסויות מרחיקי לכת. כמו שאומרים בארה"ב: put your money where your mouth is.

הבדלים ברמת הביצוע

מדובר בהשקעות בפועל והטבות מיסויות בהיקף עצום של 370 מיליארד דולר. עיקרי התוכנית: זיכוי מס לאנשים שיתקינו מתקנים סולאריים בגגות שלהם; זיכוי מס לרכישות רחבות של רכבים חשמליים; העמדת תקציבים לרכישה חוזרת (גריטה) של מכשירי חשמל לא יעילים; פתיחת קרקעות המדינה להקמת מתקנים של אנרגיות מתחדשות; הטלת קנסות על בעלי תשתית להולכת גז טבעי שיעברו תקרות לפליטות של גז מתאן; והעמדת תקציבים ליצרני חשמל מגז טבעי להתקנת טכנולוגיות של "תפיסת פחמן" לפני שיפלט לאויר.

להבדיל מהתוכנית האמריקאית הרצינית, בישראל אין תוכנית אמיתית לחיסכון באנרגיה. החלטות ממשלה אומנם קיימות, אך כבר מזמן ידוע שיישומן מחייב הקדשת תקציבים ניכרים מהממשלה או דרך הציבור (בתעריף החשמל), צעד שאינו מקובל על מקבלי ההחלטות. וכל זה בזמן שקצב הצריכה של חשמל בישראל עולה בממוצע של 3־4 אחוזים בשנה, מה שמחייב הקמת עוד תשתיות, תחנות כוח, שימוש בקרקעות, ובזבוז של משאבים מוגבלים.

המשותף לתוכניות האמריקאית והישראלית, הוא ברמה ההצהרתית: שתיהן שותפות לחזון ויעדי כלכלה דלת פחמן והממשלה היוצאת אף העבירה החלטה לפני מספר חודשים שקובעת יעד שאפתני בנושא עד שנת 2050. ההבדל הוא ברמת הביצוע.

במקום לעודד את המעבר המסיבי לרכבים חשמליים, כמו בתוכנית האמריקאית, ישראל דווקא עומדת לייקר את עלות המכוניות, מה שיוביל להמשך שימוש נרחב ומזהם של כלי רכב בדלקים פוסיליים.

זמן לתוכנית רצינית

גם תהליך ייצור החשמל במדינת ישראל הוא לא פחות מהזוי. לישראל שלושה מקורות שמייצרים חשמל: פחם (כרבע), מתחדשות (כ־8%), וגז טבעי (כשני שליש). המדינה החליטה להפסיק בשנים הקרובות כליל את הייצור מפחם (בצדק) וקבעה יעד של 30% מתחדשות עד סוף העשור. אלא שבשונה מארה"ב, ישראל קיצצה דרסטית מההערכות להיקפי הקרקעות הדרושות לעמידה ביעד, היא לא מעניקה תמיכה של ממש בשימוש בגגות ונמצאת בפיגור אדיר בבניית תשתיות, בעיקר רשת החשמל, כדי לספק לצרכנים את האנרגיה ממתקנים סולאריים. אף גורם מקצועי בתחום האנרגיה אינו מאמין בסיכוי סביר לעמידה ביעד עד סוף העשור, מה שמותיר על כנו ייצור אנרגיה מגז טבעי.

בניגוד לתוכנית האמריקאית, בישראל לא נוקטים בצעדים הדרושים להתאים את השימוש בגז טבעי לצורכי האקלים. תחת זאת, מתנהל כאן קמפיין פופוליסטי נגד ייצור מגז טבעי. הקמפיין מנותק מן המציאות הברורה שאומרת שללא פחם, שיעור מוגבל של אנרגיות מתחדשות, חיסכון באנרגיה ועליה מתמדת בביקושים - המשק מובל לקטסטרופה של חוסר בחשמל.

כבר בשנה זו הגיעו רזרבות החשמל במדינה לאפס בשעות של שיאי ביקושים, אבל משרד האנרגיה מעכב את החמצן הדרוש למשק במקום לקדם הקמת תחנות כוח מודרדניות מגז טבעי, כפי שקובעים הגורמים המקצועיים. לא רחוק היום וקברניטי המדינה יידרשו לתת הסברים לחוסר המעש שלהם נוכח האסון אליו מובילים את משק החשמל. הם לא יוכלו לומר שלא ידעו, שמדובר בכח עליון או לגלגל את האחריות לאחרים. הגיעה העת לתוכנית אנרגיה רצינית גם בישראל. 

*** גילוי מלא: בעת פרסום הכתבה לא היינו מודעים לתפקידו של קוגלר בחברת קסם אנרגיה. בעקבות הערות שקיבלנו, עדכנו את תפקידיו.