האחראית על המטענים בנתב"ג: "עד פסח הכאוס בתעופה ייגמר"

אישי: בת 61, נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-5, גרה במושב בית חרות
מקצועי: יו"ר ממ"ן, המפעילה את מסוף המטענים בנתב"ג

ילדות: "נולדתי במושב אביחיל, בת בכורה לאמא מורה ואבא שעסק במערכות מים. הייתה לי ילדות עמוסה בערכים של תנועת המושבים, והיא התרחשה בעיקר מחוץ לבית - משחקים, חבורות, אקשן. בבית הספר הייתי תלמידה לא משהו, אבל מאוד פעילה במועצת התלמידים. הייתה לי יכולת לקשור קשרים כבר מגיל צעיר, וגם חוסר פחד להתמודד עם עוולות".

צבא: "שירתי כפקידה פלוגתית במסייעת של גדוד 202 בצנחנים. זו הייתה הפלוגה הכי מופרעת ומטורפת עם החיילים הוותיקים. אחרי שעברתי אותה ידעתי ששום דבר כבר לא יכול להפחיד אותי".

רפול: "אחרי הצבא רציתי ללמוד, אבל אז הכרתי את רפול. הוא בדיוק השתחרר מהצבא, החליט להיכנס לפוליטיקה וחיפש מזכירה. כשנפגשנו הוא שאל אם צנחתי וכשעניתי שכן, הורה לי לבוא. שאלתי מה התנאים, אבל הוא אמר: 'לא מדברים על זה'. מרוב פחד התחלתי לעבוד. מהר מאוד נוצרה בינינו כימיה יוצאת דופן והתחלתי לנסוע איתו לכל מקום, גם כנהגת. זה נמשך 17 שנה".

מנכ"לית: "ב-96', כשנתניהו התחיל כראש הממשלה, רפול קיבל את משרד החקלאות ואיכות הסביבה. אחרי שראיין המון מועמדים, הוא הרים אליי טלפון ואמר: 'ראיינתי את כל העולים לרגל ואני חושב שאת לוקחת את כולם בסיבוב. אני רוצה שתהיי מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה'. לא היו אז מנכ"ליות בשירות המדינה, הייתי הראשונה. בגיל 36 הפכתי לראשונה מנחמה של רפול לנחמה רונן".

חרב הפיטורים: "הכהונה שלי כמעט הסתיימה אחרי שנה, כשנתניהו רצה לפטר אותי. התבטאתי בחוצפה כלפיו בעניין חירייה, והוא רתח עליי. למזלי, רפול שכנע אותו שאני מצטערת. בדיעבד, נתניהו צדק. אנשים שההצלחה באה להם מוקדם לפעמים צריכים פטיש בראש כדי להתאפס".

ח"כית: "ב-99' התקיימו בחירות, וידעתי שאני חייבת להיות חברת כנסת. צומת כבר הייתה לקראת התרסקות אז הצטרפתי למפלגת המרכז, שגם הייתה החלום ושברו. אח"כ נכנסתי לליכוד, ובכך תמה הקריירה הפוליטית שלי. הייתי חברת כנסת שנתיים וחצי, כשבין לבין כיהנתי כיו"ר ממ"ן. הכנסת הייתה מאוד שונה ממה שדמיינתי. ברחתי לסקטור הפרטי".

דירקטורית: "אחרי הכנסת ייעצתי לפרויקטים סביבתיים, ובמקביל נכנסתי לדירקטוריון של כמה מהחברות הגדולות במשק. לדירקטוריון בתי הזיקוק נכנסתי 8 שנים אחרי המשרד לאיכות הסביבה, לדעתי זה זמן צינון מספק. אם המדינה מחזיקה בית זיקוק עם פוטנציאל לנזק סביבתי, צריך לטפל מבפנים, לא רק להגיד מה לא בסדר".

ממ"ן: "אנחנו מפעילים את מסוף המטענים בנתב"ג ומספקים שירותי קרקע ולוגיסטיקה בשדות תעופה. התמנתי לראשונה ליו"ר הקבוצה ב-99', אחרי שלא נכנסתי לכנסת. החברה הייתה אז בשליטת בעלי מניות פרטיים - ארקיע שהייתה שייכת למשפחת בורוביץ' ומשפחת לבנת".

כאוס בנתב"ג: "אלפי עובדים בחברות שאחראיות על שינוע הכבודה הוצאו לחל"ת בקורונה - ורבים לא חזרו. במקביל, התאוששות ענף התעופה הייתה מהירה מהצפוי, ובישראל החליטו לא לבטל טיסות. כתוצאה מכך נוצר עומס מאוד גדול על חברות כמונו, שמפעילות את מסוף המטענים בנתב"ג. אנחנו מטפלים ביותר מ-80 טיסות ביום, אבל יש לנו רק מחצית מכוח האדם הדרוש".

מזוודות: "הרבה מהטיסות נוחתות בארץ בלי מזוודות, וגם כשהן מגיעות יומיים אחרי הטיסה קשה למצוא לאן לשלוח אותן. אנחנו מצידנו עושים הכול, ורק בשבוע האחרון הפצנו 600 מזוודות ללקוחות. אבל אין מה לעשות, זה חלק מטירוף התעופה בכל העולם. יש חריקות של אחרי קורונה ויש לנו הרבה מריבות בבורדינג עם נוסעים שלא מוכנים שהטרולי ירד לבטן המטוס. אבל אני כמעט משוכנעת שלקראת פסח החוויה כבר תהיה שונה לגמרי".

עופר: "אנחנו נשואים 37 שנים, הכרנו עוד בנעורים. היום יש לו חברת ציוד לחוות גידול תרנגולי הודו בארה"ב ובאירופה. הוא לקח מפעל כושל והפך אותו לאימפריה".

פנאי: "אני אוהבת לבשל, וכל יום שישי מגוונת מחדש. אני גם רוקדת ריקוד מדרגה בקבוצה, זו שעה שמחזירה אותי לימי הדיסקו".

בעתיד: "אני מרגישה עמוק בנעורים ורק רוצה לעבוד, פחות רואה את עצמי בפנסיה. ברמה הציבורית, מדאיגה אותי ההקצנה וניפוץ כל הפרות הקדושות, אין כבר שום דבר ממלכתי".