הלקחים של ממשלות העבר ממשברי האינפלציה הקודמים

הטיפול בנתוני האינפלציה המדאיגים מצריך הפקת לקחים מניסיון העבר של מדינת ישראל עם משברים כלכליים. הפעם האחרונה שבה התמודדו הממשלה ובנק ישראל עם התייקרויות בסדר הגודל הנוכחי (5.2% ב-12 החודשים האחרונים) הייתה ב-2008. קדמה לכך ההיפר-אינפלציה של ראשית שנות ה-80', שהגיעה בשיאה ל-445%. חזרנו אל האנשים שהיו אחראים באותם ימים על ההתמודדות עם האתגרים הכלכליים, כדי לבדוק מה ניתן ללמוד מאותם אירועים על הזינוק הנוכחי במדד המחירים לצרכן ועל הפתרונות למצב.

כמו משבר המחירים הנוכחי, שמיובא בעיקרו מחו"ל, כך גם ב-2008 נבע החשש בישראל מהתפתחויות חיצוניות, שגרר משבר הסאב-פריים בארצות הברית. שאלנו את ירום אריאב, מי שכיהן אז כמנכ"ל משרד האוצר, מה היכולת של המדינה להתגונן מפני משבר שהוא בינלאומי.

לדבריו של אריאב, "ב-2008 גילינו די מהר שהמשבר העולמי אומנם משפיע עלינו, אבל המאפיינים הספציפיים של כלכלת ישראל ומערכת הבנקאות בישראל הם מאוד שונים ממה שקורה למשל בארצות הברית. לכן, נדרשה מעורבות כמו שעשינו, עם הכנת סט של כלים אבל הפעלה די מדודה שלהם. במקרה הנוכחי, לגבי הסיבות לאינפלציה שהתחילה כאינפלציה של היצע ומתגלגלת לאינפלציה של ביקוש, ישראל לא שונה מהעולם. אבל לנו יש שני אלמנטים שממתנים את עליות המחירים אצלנו, מחירי הגז והשקל החזק".

אריאב אומר כי "הבעיה בהתמודדות כרגע היא ששנים לא הייתה כאן אינפלציה, ולכן הדרג הפוליטי וגם הפקידות המקצועית פחות מנוסים בעניין הזה. אבל קיימת דינמיקה של אינפלציה שאנחנו מכירים משנים קודמות. יש דינמיקה בין האינפלציה לשכר. כלומר, עליית המחירים גוררת לחצי שכר, שמשפיעים מצדם שוב על האינפלציה וזה מגיע לסחרור. בדבר הזה צריך מיומנות פיסקאלית ומוניטרית כדי להשתלט על זה".

כלקח מהעבר, אומר אריאב, "הסקטור הציבורי צריך לעמוד על המשמר ולא לפרוץ הסכמי שכר, כי זה כשלעצמו יזין את האינפלציה וגם יתר הציבור יפסיד. כי אם הסכמי שכר חדשים יאיצו את האינפלציה זה יאכל את תוספות השכר גם במגזר הפרטי. השכר והאינפלציה הם כמו תאומים סיאמיים שמזינים זה את זה", אומר אריאב.

הכלי המרכזי שמחזיקה המדינה במלחמה נגד האינפלציה הוא הריבית. בנק ישראל כבר העלה אותה מרמה אפסית של 0.1% ל-1.25% וצפוי להמשיך להעלות אותה בשבוע הבא. אריאב, שגדל במשרד האוצר בסוף שנות ה-80' ותחילת ה-90' וחווה אינפלציה ברמות של 20%, יש מסר למקבלי ההחלטות: "אינפלציה זה מסוג הדברים שצריך לטפל בהם כשהם עוד קטנים. אם יש התלבטות לגבי העלאת ריבית, צריך לעשות את זה בצורה נחושה ועדיף להגזים כלפי מעלה. כי אינפלציה זה דבר שכשהוא יוצא משליטה קשה מאוד להחזיר את השד לבקבוק".

ישראל של שנות ה-80 הייתה משק סגור

ב-1985 חתמה ממשלת האחדות של שמעון פרס ויצחק שמיר על תוכנית הייצוב הכלכלי, אחרי שנים של היפר-אינפלציה אשר הגיעה בשיאה ל-445%. שוחחנו עם אחד הגורמים הבכירים שעסקו באותם ימים בתוכנית שהצליחה לייצב את המשק.

"יש מספר הבדלים עיקריים בין המצב אז להיום", אומר הבכיר לשעבר שביקש להישאר בעילום שם, "ראשית, אז מדינת ישראל הייתה משק סגור, היום אנו משק פתוח. המשבר בשנות ה-80' היה יצירה עצמאית של המדינה, הפעם הוא מגיע מחו"ל. בנוסף, הממשלה באותם ימים לא התנהלה והאינפלציה הייתה תוצאה של גירעון גדול. היום אין גירעון בכלל אלא עודפים תקציביים".

מצד שני, בגלל שההיפר אינפלציה של שנות ה-80' הייתה באשמת המדינה ובאחריותה, גם היה בכוחה לפתור את המשבר בשורה של מהלכים כמו קיצוץ סובסידיות והקפאות שכר. הפעם, המשבר הוא עולמי - וגם הפתרונות לא נמצאים כולם בידי הצמרת הכלכלית של ישראל.

"יש לממשלה שליטה קטנה מאוד על האינפלציה, במיוחד כשמדובר בממשלת מעבר, שכל דבר שתעשה יאשימו אותה בכלכלת בחירות", אומר מי שהיה בין קברניטי תוכנית הייצוב. "זה עקב האכילס של לפיד וליברמן. הכלכלה במצב בסדר, אבל ההתייקרויות מיובאות וקשה להתגונן בפניהן".