ההחלטה שתעלה לעיריות ירושלים וחיפה באובדן של מאות מיליוני שקלים

היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב־מיארה, יוצאת נגד תופעת דרישות התשלום המאוחרות להיטלי פיתוח מצד רשויות מקומיות. לאחרונה נדרשה היועמ"שית להגיש את עמדתה בנושא, במסגרת ערעור המתנהל בבית המשפט העליון, ובמסמך שגיבשה היא קובעת: רשות מקומית נדרשת להתבסס על "תשתית עובדתית נאותה" בעת הוצאת דרישת תשלום מאוחרת לתשלום היטלי פיתוח.

  

היטלי פיתוח הם מסים מוניציפליים המיועדים לסייע במימון הקמת תשתיות ושטחי ציבור ביישוב. הם נגבים מבעל הקרקע, לרוב בעת הנחת התשתית או סביב מועד מתן היתר הבנייה. לאורך השנים הוציאו רשויות מקומיות רבות חיובים בהיטלי פיתוח עבור מבנים שעומדים על תילם שנים רבות, כך שדרישות אלו מגיעות לא פעם עד לעשרות מיליוני שקלים לכל דרישה. למרות זאת, אותן רשויות לא נוהגות להסביר מה מקור הדרישה ומדוע נזכרו בכך אחרי זמן רב כל כך.

בקשה אחת יכולה להגיע למאות מיליוני שקלים

נכון להיום אין נתונים מסודרים על היקף ההיטלים הכולל הנגבה על ידי השלטון המקומי, אך מדובר על מיליארדים מדי שנה. הגבייה המאוחרת שנוהגות להוציא הרשויות המקומיות היא בעלת פוטנציאל גבייה של עשרות מיליארדי שקלים.

● עוד אלפי שקלים בשנה: בכמה תתייקר המשכנתה שלכם בעקבות העלאת הריבית? 
● חשש: תוכנית הענק מצפון לשדה דב תתעכב שנים 

לדרישות המאוחרות דוגמאות רבות. חוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה, למשל, התבקשה במסגרת ערעור שהגישו לבית המשפט העליון שירותי בריאות כללית וחברת אבני גזית פלטקל. השתיים עתרו נגד החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, שדחה את טענתן נגד חיוב של יותר ממיליון שקל בהיטלי פיתוח מצד המועצה המקומית חצור הגלילית.

בירושלים נדרשו הסוכנות היהודית וקרן היסוד לשלם כ־10.5 מיליון שקל היטלי סלילה ואגרת תיעול (מלשון תעלות) לעירייה, על עבודות סביב קריית מוריה; בחיפה נדרשה חברת דגון בתי ממגורות לישראל לשלם כמעט חמישה מיליון שקל לעירייה, על עבודות בסביבת מבנה החברה המפורסם ברחוב העצמאות; גם רשות הטבע והגנים נדרשה להיטלי סלילה ותיעול סביב הגן הלאומי אשקלון, בסך של כחמישה מיליון שקל גם כן. ואלה רק חלק מהמקרים.

כיום תלויים ועומדים הליכים משפטיים בסכומים גבוהים עוד יותר - דרישה ל־260 מיליון שקל היטלי פיתוח לאוניברסיטה העברית, שהוקמה עוד בשנת 1925, דרישה ל־100 מיליון שקל מבית החולים הדסה הר הצופים, שעומד על תילו משנת 1961, ודרישה של 88 מיליון שקל מאוניברסיטת חיפה, שהקומה בשנת 1963. יש לציין כי במקרים רבים הליכים משפטיים אלו מסתיימים בהסכם פשרה.

"קשה להתגונן מפני דרישות התשלום"

"הרוב המכריע של השופטים המחוזיים רואים במקרים כאלו עוד סיפור של חייב שמנסה להימנע מתשלום חוב", אומר עו"ד עדי מוסקוביץ ממשרד מוסקוביץ־אזרואל, העוסק במיסוי מוניציפאלי ומייצג את שירותי בריאות כללית בערר לעליון. "הוא נתפס בעיניהם כמו עוד מחלוקת על כסף, והם לא מבינים שזאת תופעה, ושמדובר בחיוב בעייתי".

על כך מוסיף נתנאל היימן, ראש אגף כלכלה בהתאחדות התעשיינים, במכתב ששלח בנושא למשרד המשפטים: "דרישות אלו (דרישה מאוחרת להיטלי פיתוח י"נ) מגיעות אל בעלי העסקים במפתיע. הדרישות ברובן מתייחסות לאירועים אשר התקיימו בעבר הרחוק, וקשה להוכיח את תשלומן ולהתגונן מפניהן.

"רשויות מקומיות אינן מבצעות בירור מקיף של נתוני העבר בדבר הסכמים ישנים של ביצוע עצמי של תשתיות, חלף תשלומים, הסכמי פיתוח, מימון מדינה וכדומה לפני השתת החיובים על בעלי הנכסים. מתן פטור לרשות המקומית מהבאת נטל הראיה, אינן מתקבלות על הדעת".

חובת ההוכחה עוברת לרשויות המקומיות

לדברים אלו שכותב היימן במכתבו מתייחסת גם היועצת המשפטית לממשלה בחוות דעתה לעליון. היא קובעת, בניגוד לנהוג כיום, כי רשות מקומית אשר מחליטה להוציא דרישת תשלום מאוחרת עבור היטלי פיתוח צריכה לפרט בפני החייב את הסיבות להוצאת הדרישה, ולא פחות חשוב - להוכיח זאת בנתונים ובראיות.

"כאשר הרשות המקומית לא הוציאה דרישת תשלום במועד המקורי שבו היה עליה לעשות כן, והיא מבקשת להוציא דרישת תשלום מאוחרת, עליה לגבש תשתית עובדתית נאותה ההולמת את נסיבות העניין.

"חלוף הזמן מאז בוצעו עבודות התשתית הראשונות שחיברו את הנכס לתשתיות העירוניות, ופעמים רבות גם חלוף הזמן מאז בוצעו עבודות תשתית משמעותיות נוספות שניתן היה להוציא בגינן דרישות חיוב לאורך השנים, מצדיקים לדרוש מהרשות המקומית לבסס את ההחלטה להוציא דרישת תשלום מאוחרת על תשתית כזו".

היועמ"שית אף מפרטת בחוות דעתה דוגמאות למידע רלוונטי שעל הרשות להידרש אליו בבדיקתה, כולל מידע בנוגע להיתרי בנייה, מועד ביצוע עבודות הפיתוח ולזהות המבצע, לחיובם של הנכסים הסמוכים בתשלומי פיתוח, "ובאופן כללי מידע בנוגע למדיניות שהפעילה הרשות המקומית ולהתנהלותה לאורך השנים בקשר להיטלי הפיתוח ולדמי השתתפות (לרבות החלטה שלא לדרוש אותם)", היא כתבה.

עו"ד מוסקוביץ מסכם: "חשוב להבין: תופעת הגבייה המאוחרת מממנת תשתיות ישנות, כך שמדובר בגבייה רטרואקטיבית לכל דבר. פקודת העיריות אוסרת לממן תשתיות שהוקמו לפני חוק העזר ויותר מזה - מדובר במימון שיוצר עודף הכנסות, והרי מדובר בכסף צבוע, שאסור להשתמש בו למטרות אחרות מלבד הקמת תשתיות. המדיניות הנוכחית של השלטון המקומי יכולה להוליד חיובים של עשרות מיליארדי שקלים. ייתכן שחוות הדעת של היועמ"שית תשים סוף לתופעה".