האינפלציה חורגת והצמיחה מפתיעה: בנק ישראל מעלה ריבית כל עוד אפשר

אפשר היה לצפות שהעלאת הריבית החדה ביותר במשק מזה 20 שנה תהיה מלווה במסיבת עיתונאים, אך בנק ישראל הסתפק בהודעה לעיתונות בלבד, כך שנותר לנו לצלול להודעה עצמה כדי לבחון מה עמד מאחורי ההחלטה לנקוט בטון ניצי ולהעלות את הריבית ברף העליון של התחזיות לרמה של 2%, כחלק מהמטרה לרסן את האינפלציה שעלתה בחודש שעבר בקצב שיא של 14 שנה.

הסיבות להחלטה, לפי בנק ישראל, הן: צמיחה חזקה, המלווה בשוק עבודה הדוק תוך עלייה בסביבת האינפלציה. אלא שבאותה נשימה בבנק מציינים כי ההתמתנות בכלכלות העולם לצד חוסר הוודאות הפוליטית בישראל עלולים להעיב על הפעילות הכלכלית במשק בהמשך. כלומר, שם המשחק בבנקים המרכזיים כיום במאבק באינפלציה: Front Loading - העלאה מהירה, והקלה לאחר מכן על מנת לבחון את ההשפעה על הנתונים, וכך גם בבנק ישראל נוקטים בהעלאה מהירה כל עוד אפשר.

מה השתנה מאז החלטת הריבית הקודמת?

מדדי המחירים לצרכן של יוני ויולי עלו ב-0.4% וב-1.1% בהתאמה, וכך קצב האינפלציה הגיע ל-5.2% - הרבה מעל ליעד יציבות המחירים של בנק ישראל. בבנק ישראל מודאגים מקצב העלייה השנתי של הרכיבים הסחירים שעלה בכ-7%, ואף מוסיף לעלות, אך לא מפריע לבנק גם הפעם להתהדר בעובדה שהאינפלציה שוהה בסביבת העשירון התחתון של מדינות ה-OECD. מי שעוקב אחר הודעות הריבית הקודמות עשוי לתהות איך הסבר זה שששימש בעבר כהסבר להעלאות מדודות יותר מופיע גם הפעם בהעלאה החדה של 0.75%? אלא שהתשובה באה מיד לאחר מכן כשבנק ישראל ציין בדאגה כי האינפלציה בכל זאת נהיתה רוחבית. כלומר, מחלחלת ליתר ענפי המשק כפי שהורגש היטב ביולי.

ובכל זאת, איך העלאת הריבית החדה משתלבת עם הציפיות לירידה באינפלציה?

הרי עוד לפני פרסום הודעת הריבית ציפיות האינפלציה בשוק היו כי זו תתמתן אל תחום היעד בשנה הבאה, כך שעל פניו למה בנק ישראל ממהר? מעבר לכך, מההודעה עולה כי הוועדה המוניטרית מעריכה כי ההקלה בשרשראות האספקה, הירידות במחירי הנפט ובחלק מהסחורות האחרות ומס הבלו לצד התחזקות השקל כן ייפעלו למיתון האינפלציה. אבל מבחינת בנק ישראל כל עוד אפשר אז מעלים ריבית. לא רק שהפעילות הכלכלית במשק גבוהה מקו המגמה טרום משבר הקורונה, כאשר בהשוואה לרבעון השני אשתקד צמח התוצר ב-7.4%, אלא שבנק ישראל לא רואה האטה קדימה. לפי ההודעה, האינדיקטורים לפעילות הכלכלית במשק ברבעון השלישי ממשיכים גם הם להעיד על פעילות מוגברת, בין היתר בשל הרכישות בכרטיסי אשראי ביולי ובאוגוסט, התמתנות הלחצים בשרשראות האספקה בעולם, וירידה במגבלת הציוד וחומרי הגלם שעדיין נותרה גבוהה בהשוואה לעבר.

עוד תמך בהחלטה שוק העבודה ההדוק. שיעור האבטלה עומד על 3.7% ושיעור התעסוקה על 61%), יציב מזה מספר חודשים ומצוי בקרבת רמתו הממוצעת בשנת 2019, טרם המשבר. במקביל, מספר המשרות הפנויות ברמות גבוהות מאוד והעסקים במרבית הענפים ממשיכים להצביע על מחסור בעובדים כחסם המגביל את הפעילות. בבנק ישראל מודאגים כי שוק עבודה הדוק עשוי לגרר לחצי שכר במגזר העסקי, בעוד שהשכר במגזר הציבורי עולה בשיעור מתון יותר.

השקל איכזב?

מי שחשש מתגובה נוספת של התחזקות השקל נוכח העלאה התבדה. שוק המט"ח תמחר כנראה את העלאה זו שכן הדולר דווקא מתחזק מול השקל. אפשר להציע גורם מרכזי שאחראי לזה וזה לא בנק ישראל אלא הגידורים של הגופים המוסדיים, שכן נוכח הירידות בשווקים מעבר לים במסחר הערב הביקוש לדולר בשוק המקומי עולה ככל שערכן של ההשקעות מעבר לים יורד. אך עוד קודם לכן השקל רשם ייסוף מהיר של 8% מול הסל מאז תחילת יולי, כך שההתחזקות החריגה כבר היתה פה עוד לפנ העלאה.

בשורה התחתונה, אפשר היה למצוא הסברים להעלאה נמוכה יותר, אך מדד יולי והצמיחה החזקה אכן טרפו את הקלפים. אלא שגם אחרי העלאת הריבית האגרסיבית היום הריבית הריאלית (זו שבניכוי האינפלציה) עדיין שלילית, ונראה כי בנק ישראל ימשיך בקצב העלאות בהמשך, גם אם המדדים הבאים עשויים למתן את גובה העלאה.