האם רק בישראל שופטים לוקחים חלק בבחירת השופטים?

שם: ניר ברקת
מפלגה: הליכוד
תוכנית: בוקר טוב דרום
ציטוט: "בכל העולם הנאור שופטים לא בוחרים שופטים. זה הפרלמנט בוחר שופטים, הממשל, הפרלמנט, ככה נעשה בכל המדינות הנאורות. בצרפת, בגרמניה, בוודאי בארה"ב"
תאריך: 25.7
ציון: ללא ציון

בעקבות אמירתה של ח"כ מירי רגב לפיה לו היה הדבר תלוי בה, "אפשר היה לעצור את המשפט [משפט נתניהו, י"א]", נשאל ח"כ ניר ברקת במהלך ריאיון לרדיו דרום האם הוא שותף לעמדתה זו של חברת סיעתו. בהמשך הוא דחה את הרעיון, אבל עוד לפני כן השיב: "אני חושב שיש הרבה מאוד קלקולים במערכת המשפטית - ואנחנו צריכים לתקן".

ברקת ביקש להצביע על סוגיה ספציפית שלדבריו דורשת תיקון: "אנחנו צריכים לשנות את הצורה שבה אנחנו בוחרים שופטים". כדי להמחיש את הצורך, טען ברקת: "בכל העולם הנאור שופטים לא בוחרים שופטים. זה הפרלמנט בוחר שופטים, הממשל, הפרלמנט, ככה נעשה בכל המדינות הנאורות. בצרפת, בגרמניה, בוודאי בארה"ב". האם ישראל היא באמת היחידה ב"עולם הנאור" שבהליך בחירת השופטים שלה מעורבים שופטים? בדקנו.

על פי סעיף 4 לחוק יסוד: השפיטה, השופטים בישראל נבחרים על ידי ועדה לבחירת שופטים. הוועדה מופקדת על בחירת השופטים למערכת בתי המשפט על ערכאותיה השונות: בית המשפט העליון (בכלל זה בחירת נשיא בית המשפט העליון ומשנהו), בתי המשפט המחוזיים, בתי משפט השלום, שופטי תעבורה ושופטי בתי הדין הארצי והאזוריים לעבודה. נציין כי מי שממנה להלכה את השופטים הוא נשיא המדינה שעושה זאת על פי הבחירה של הוועדה לבחירת שופטים.

הוועדה לבחירת שופטים מורכבת מתשעה חברים: שר המשפטים (שהוא יו"ר הוועדה), שר אחר שקובעת הממשלה, שני חברי כנסת (שנבחרים על ידי הכנסת; בבדיקה קודמת הראינו שמאז שנות ה-90 קיים נוהג שאחד הח"כים מגיע מהאופוזיציה), נשיא בית המשפט העליון, שני שופטים אחרים של בית המשפט העליון (שנבחרים על ידי חבר השופטים בבית המשפט העליון) ושני נציגים של לשכת עורכי הדין. על פי חוק בתי המשפט, ככלל, שופט נבחר בוועדה על דעת רוב החברים שהשתתפו בהצבעה, אך בחירת שופט לבית המשפט העליון דורשת תמיכה של שבעה חברים. היות שהתאגדות של כל שלושה חברי ועדה עשויה להטיל "וטו" על מינוי לבית המשפט העליון, אם תהיה הסכמה בין שלושת נציגי הרשות השופטת בוועדה, תינתן להם באופן מעשי זכות "וטו" (בדומה להסכמה בין נציגי הדרג הפוליטי).

עד כאן המצב בישראל, אך מה קורה בעולם? ובכן, כפי שבישראל יש הבדלים בין הליך בחירת השופטים לביהמ"ש העליון לבין הבחירה לערכאות נמוכות יותר - כך גם בעולם. לכן, לצורך הדיון יש להפריד בין הליך בחירת השופטים לערכאות הנמוכות לבין הליך בחירת השופטים לערכאה החוקתית העליונה.

בכל הקשור לערכאות הנמוכות יותר, ניתן לזהות ברחבי העולם מעורבות של שופטים בהליך הבחירה. במחקר שפרסם ד"ר גיא לוריא, עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, לוריא מזהה את שיטת בחירת השופטים בישראל (על ידי הוועדה לבחירת שופטים) עם הדגם של "מועצת הרשות השופטת" - כלומר מועצה שמופקדת על בחירת שופטים שבה יש לשופטים משקל רב שבדרך כלל כוללת נציגים של השופטים, נציגים של הרשויות הפוליטיות, עורכי דין ואחרים.

על פי לוריא, לצד ישראל, דגם "מועצת הרשות השופטת" אומץ במדינות נוספות בעולם, כמו: צרפת (אותה ברקת הזכיר דווקא כדוגמה למקרה ההפוך), איטליה, ספרד, פורטוגל, בלגיה, יוון ופולין. לוריא טוען כי "מועצת רשות שופטת נעשתה לדגם הדומיננטי הן בשיטות המשפט המקובל הן בשיטות המשפט הקונטיננטלי". כמו כן, לדבריו, דגם זה הומלץ גם על ידי גם ארגונים בינלאומיים, דוגמת מועצת אירופה והרשת האירופית למועצות של הרשות השופטת.

אם כן, נראה שלפחות לגבי הערכאות הנמוכות, מעורבות שופטים בהליך בחירת שופטים אינה דבר כה נדיר. האם התמונה שונה כשמדובר על בחירת שופטים לערכאות העליונות או החוקתיות? לפי מחקר שהתבצע בפורום קהלת, נראה שכן. לפי המחקר שנערך ב-2019, כשמתמקדים בהליך הבחירה לערכאה העליונה, מתוך 36 המדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), רק בישראל וב-4 מדינות נוספות (בריטניה, לוקסמבורג, טורקיה ויוון), מוענקת לבעלי תפקידים שיפוטיים (שופטים או תובעים) היכולת להכריע את זהות כל או רוב שופטי הערכאה העליונה.

אם מתמקדים בערכאות חוקתיות, המצב אפילו חריג יותר, כשלצד ישראל נמצאות רק יוון וטורקיה (בבריטניה ובלוקסמבורג אין ערכאה חוקתית). על פי ממצאי המחקר, בקרב 31 מדינות ה-OECD האחרות (בהן צרפת, גרמניה וארה"ב, אותן הזכיר ברקת), מיושמים מודלים שונים שמעניקים לנבחרי הציבור את השליטה בזהות שופטי הערכאה החוקתית העליונה: ב-10 מדינות נבחרים השופטים בשיתוף פעולה בין הרשויות המבצעת והמחוקקת, ב-6 הרשות המחוקקת לבדה בוחרת בשופטים, ב-10 הם נבחרי רק על ידי הרשות המבצעת וב-5 מיושם מודל מפוצל שבו נבחרי הציבור שולטים בזהות רוב השופטים המכהנים, אך לא בכולם. כמו כן, נבחן גם פילוח של 30 המדינות המובילות במדד הדמוקרטיה לשנת 2018 של קבוצת "האקונומיסט" וגם כאן עולה תמונה דומה: ב-25 מהמדינות המדורגות, נבחרי הציבור הם שמכריעים את זהות כל או רוב שופטי הערכאה החוקתית העליונה.

אולם יש לציין כי קיימת מחלוקת בנוגע לפרשנות הנתונים. במחקר שנערך במכון הישראלי לדמוקרטיה, נטען כי השוואה מלאה של מוסדות משפט צריכה לכלול פרמטרים נוספים - ולא רק את מודל הבחירה לבדו. כך, כותבי המחקר סבורים כי כדי להסיק מסקנה בעלת ערך על עוצמת הרשות השופטת במדינות שונות, "יש לשלב בניתוח שורה של פרמטרים מוסדיים נוספים להשוואה". לכן, להשוואה נוספו שני פרמטרים נוספים: מספר הזכויות המעוגנות בחוקה ושיתוף פעולה בין רשויות או בין קואליציה ואופוזיציה. בשיחה עם לוריא, הוא הסביר כי הרציונל מאחורי זה הוא הרעיון לפיו שאלת "יחסי הכוחות" בבחירת השופטים היא לא שאלה בינארית, אלא מדובר בספקטרום של אפשרויות לחלוקת הכוח: כך, ישראל דומה לעולם גם במניעת האפשרות למנות שופטים לבית המשפט העליון ללא הסכמת הקואליציה השולטת וגם בהגבלת כוחה של הקואליציה.

כמו כן, לוריא מציין כי אין להמעיט בחשיבותם של נוהגים בלתי פורמליים להתייעץ עם שופטים ולקבל את עמדתם. בהתאם לכך, המסקנה של החוקרים היא שלאחר שקלול הפרמטרים הללו, "מתברר שישראל כבר אינה חריגה כל כך". מנגד, בפורום קהלת טוענים כי "במחקר שלנו התמקדנו בעובדות ונמנענו מעיסוק בהשערות וקריטריונים עמומים. כך לדוגמה, הטענה לפיה מספר הזכויות המנויות בחוקה הוא פרמטר רלוונטי מעוררת קושי, לאור העובדה שהמדינות שבחוקות שלהן מספר הזכויות הגבוה ביותר הן מדינות עולם-שלישי אוטוריטריות מובהקות".

ח"כ ניר ברקת בחר שלא להגיב.

לסיכום, בניגוד לדברי ברקת, ישראל אינה המדינה היחידה שבה שופטים מעורבים בבחירת שופטים. יחד עם זאת, כשמתמקדים בהליך הבחירה לערכאה החוקתית העליונה, מתוך 36 מדינות ב-OECD, רק בישראל וב-4 נוספות ישנה מעורבות מחייבת של בעלי תפקידים שיפוטיים בהליך הבחירה.