ישראלים נהגו לדבר פעם על "קונספציה", זו שאפשרה את ההפתעה של מלחמת יום הכיפורים: מערכת של הנחות, שהייתה מיוסדת על ציפיות התנהגות רציונליות מן האויב. מה פתאום שהם יתקפו, הלוא הם יחבטו את ראשיהם בקיר הלא־עביר שבנתה ישראל לאורך גבולותיה, או בעליונות האיכותית החד־משמעית של צבאה.
■ למרות עשרות המיליארדים שזורמים אליה, אוקראינה במשבר כלכלי קיומי
ולדימיר פוטין הוציא את ארצו למלחמה בדיוק לפני שישה חודשים על יסוד אוסף של ציפיות, הראויות בהחלט להיחשב ל"קונספציה", באותו המובן השלילי שליווה את המלה בישראל לפני כמעט 50 שנה.
הוא הניח שאוקראינה תקרוס לרגליו. תוכניות המלחמה שלו, שחשף המודיעין האמריקאי, כללו את כיבוש קייב ואת הפלת הנשיא זלנסקי ("להרוג אותו במידת הצורך"), "בתוך שלושה עד ארבעה ימים". "מספר שבועות" עמדו להידרש לו, כדי להשתלט על מזרח אוקראינה ועל דרומה.
קצת יותר זמן, אבל ממש לא הרבה יותר, תוכנן בשביל השלמת המשימה: הרחקת גבולה המערבי של רוסיה עד קו, שעמד להימתח מגבול בלארוס־פולין עד מולדובה. אי־שם בתחילת האביב, רוסיה עמדה לשלוט כמעט בכל אוקראינה, כולל כל נמליה על הים השחור. היא תכננה להשאיר מדינה אוקראינית זוטא על פני רצועה צרה במערב. שם, לפי הגיונו של פוטין, יש יותר מדי "ניאו־נאצים שונאי רוסיה".
הפרטים האלה נכללו בתחקיר מקיף על "הדרך למלחמה", שהתפרסם ב'וושינגטון פוסט' בשבוע שעבר. מן התחקיר עולה הצלחה יוצאת דופן של הביון האמריקאי בפיענוח מוקדם של כוונות רוסיה. לארה"ב לא היה עוד ספק בתחילת אוקטובר, ארבעה חודשים וחצי לפני המלחמה, שפוטין גמר אומר לפלוש.
הכישלון החרוץ של רוסיה בחיזוי יכולתה הצבאית של אוקראינה מוסיף להיות חידה, ויצטרף אל מה שההיסטוריונית ברברה טוכמן קראה פעם "מצעד האיוולת", זה שהוביל פוליטיקאים וגנרלים אל אסונות צבאיים במרוצת ההיסטוריה.
הקרמלין ועושי דברו מוסיפים ללקות בתסמיני האיוולת. הם מוסיפים להקל ראש באוקראינים, להשתמש בביטויי גנאי אישיים כלפי הנשיא זלנסקי ואנשיו, ולתאר אותם כחומר ביד "יוצריהם האמריקאים". הם מוסיפים לייחל בגלוי ליום שבו אוקראינה תימחה מהמפה. בעיניהם היא מלאכותית, מחוסרת לגיטימיות, ומקומה ההולם הוא במערכת השמש הרוסית.
הפעם האחרונה שבה רוסיה עשתה ניסיון לדווח על היקף אבדותיה במלחמה הייתה ב־25 במארס. משרד ההגנה במוסקבה נקב אז במספר 1,351 הרוגים. מקורות מערביים העריכו כבר אז, כי המספר הממשי גבוה פי עשרה. מאז, שפתי הרוסים היו חתומות. בתחילת אוגוסט העריך בכיר במשרד ההגנה האמריקאי, כי בין 70,000 ל־80,000 חיילים רוסיים נהרגו או נפצעו מאז תחילת המלחמה. לשם השוואה, בערך 10,000 חיילים סובייטיים נהרגו בתשע שנות מלחמה באפגניסטן.
גנרל אוקראיני גילה בשבוע שעבר, כמעט כבדרך אגב, ש־9,000 חיילים אוקראיניים נהרגו. האוקראינים אינם מדווחים על אבדותיהם באופן מסודר, אם כי הנשיא זלנסקי חזר ואישר שהאבדות כבדות, "100 עד 200 ביום".
פוטין רצה לחזור אל שנת 1997
הקונספציה של פוטין לקתה בהערכה מופרכת של תגובת המערב. לפי הביון האמריקאי, פוטין היה משוכנע שהוא תפס את המערב בקלקלתו, בעיצומו של משבר פוליטי וכלכלי, המחליש את כוח העמידה שלו ומקטין את רצונו לקבל סיכונים.
ללמדך איפה עמדה רוסיה ערב המלחמה בא הסיפור הבא מן התחקיר הנ"ל של ה'וושינגטון פוסט': בתחילת ינואר, ביידן החליט לשלוח את וונדי סילברמן, הסגנית המנוסה של מזכיר המדינה, עם בקיאות ניכרת ברוסיה, לז'נבה, לפגוש את סגן שר החוץ הרוסי סרגיי ריבאקוב. הנשיא רצה לדעת אם יש טעם כלשהו בדיפלומטיה. ריבאקוב הניח על השולחן את דרישותיה האולטימטיביות של רוסיה. הן לא נגעו אפילו לאוקראינה. רוסיה דרשה את הסתלקותם של כל כוחות ברית נאט"ו מ־14 הארצות שהצטרפו אליה לאחר 1997, כולל פולין, המדינות הבלטיות, רומניה ובולגריה.
האמריקאים, הואיל והקדימו לעמוד על כוונות פוטין עוד בסתיו שעבר, יצאו מגדרם להזכיר לו את חומרת התוצאות של מעשיו. הם עשו כן פנים אל פנים, או וירטואלית, או בכתב. לשווא.
ארה"ב חזרה והטעימה את עניין הסנקציות, אם כי לא פירטה אותן. הרוסים משכו בכתפיהם. סנקציות? הם השיבו, "אנחנו כבר התנסינו בהן". משטר הסנקציות אמנם לא מוטט את כלכלת רוסיה, אבל סנקציות במרוצת ההיסטוריה מעולם לא נועדו להניב תוצאות מיידיות. הן אינן זבנג־וגמרנו, אלא פצצת זמן.
הבנת הכלכלה הרוסית לוקח בחסר
מחקר של כלכלנים באוניברסיטת ייל מתחילת החודש גורס, כי "מצבה הפיננסי של רוסיה חמור לאין ערוך יותר ממה שנוטים להניח", והסנקציות, לצד ההסתלקות הסיטונית של חברות זרות משוקי רוסיה, מסיבות נזק "הרה־אסון" לכלכלתה. ב־4 באוגוסט, מספר החברות הזרות שעזבו את רוסיה עבר את האלף, הוא שקול כנגד 40% מן התוצר המקומי הגולמי שלה, והוא "מוחה 30 שנה של השקעות זרות".
גם ההבנה של כלכלת האנרגיה הרוסית לוקה בחסר. אמנם רוסיה מוסיפה לייצא כמויות עצומות של דלקי מאובנים, בייחוד גז טבעי לאירופה, אבל הנפט שלה כה יקר לייצור (עלות ייצורו גדולה פי שניים וחצי מזו של הנפט הסעודי, למשל). מחיר של חבית נפט גולמי מרוסיה ("אוראל"), כולל קופון, נמכרה החודש שבעה דולר מתחת לעלות ייצורה. בחודש מאי, סך כל יצוא האנרגיה של רוסיה עמד על 14.9 מיליארד דולר, חצי או פחות מן הסכום של חודש הפלישה הראשון.
השאלה התלויה ועומדת היא לטובת מי פועל הזמן. רוסיה היא הפייבוריטית מתוקף גודלה ומשאביה. אבל ריבוי המשתנים מקשה על תשובה חד־משמעית. כמויות הנשק והסיוע הכספי של המערב, בייחוד ארה"ב, מגיעות עכשיו אל ממדים כאלה שיתכן כי אוקראינה תהיה מסוגלת לא רק לשבש את תוכניות רוסיה, כי אם גם להפתיע. ביום ג' הודיעה וושינגטון על סיוע צבאי נוסף של שלושה מיליארד דולר לאוקראינה, רק חמישה ימים לאחר שהודיעה על 775 מיליון דולר.
70% מן האמריקאים עדיין תומכים בסיוע
האם ארה"ב תוכל או תרצה לעמוד בקצב הזה לאורך זמן, בהתחשב בקשייה הכלכליים מבית? זה כמובן לא בטוח, ואי־הוודאות מעוררת תקווה במוסקבה וחרדה בקייב. סקר דעת קהל מיולי של המועצה לעניינים גלובליים בשיקגו הראה ירידה בהיקף התמיכה באוקראינה לעומת החודש הראשון של המלחמה. אבל היא עדיין עומדת מעל ל־70%. התמיכה בסנקציות על רוסיה אפילו עלתה במקצת, והיא עומדת על 80%. יתר על כן, רוב גדול של האמריקאים מוכנים להמשיך את הסיוע המסיבי בלי שים לתוצאות הכלכליות, על פי הסקר.
ברור שבלי תמיכת ארה"ב אין לאוקראינה כל סיכוי, תהיה גבורתם של חייליה ושל אזרחיה אשר תהיה. בינואר הבא הקונגרס בוושינגטון עשוי לעבור לשליטת הרפובליקאים, שבשורותיהם התמיכה באוקראינה קצת פחות נלהבת. לאוקראינה יש סיבה לחשוש מפני החורף, הצבאי, הפוליטי והכלכלי. אבל גם לרוסיה.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
