אנגליה בורחת מאירופה, גם בכדורגל: הכסף הגדול נמצא בפריימרליג

השבוע התמודדו בפרמיירליג האנגלית ניוקאסל ומנצ'סטר סיטי במשחק שמתאר איפה נמצאת הליגה הזאת. סיטי מוחזקת מאז 2008 על ידי משפחת המלוכה מאבו דאבי. את ניוקאסל רכשה לפני פחות משנה קבוצת השקעות סעודית, שמאחוריה עומד מוחמד בן סלמאן, נסיך סעודיה והשליט דה פקטו. בסיטי הושקעו מאז הרכישה מעל 1.5 מיליארד ליש"ט, בניוקאסל התיאבון גדול ולעומק הכיס אין גבול.

שתי יממות אחר כך שיחקה מנצ'סטר יונייטד, שמרבית הדיווחים בימים האחרונים עוסקים במו"מ למכירתה עבור מה שמכונה "עסקת המאה בספורט העולמי". סכום המכירה המוערך עומד על כ־6 מיליארד דולר - פי שלושה יותר מהשווי של המועדון בוול סטריט, ותשואה של כ־500% למשפחת גלייזר שרכשה את המועדון ב־2005.

הפרמיירליג האנגלית הולכת ובורחת לאירופה. אנו אומנם עדים לתנועת התנגדות עקשנית של ריאל מדריד, ברצלונה, פריז סן ז'רמן ובאיירן מינכן. אבל מלבדן כמעט כל המשאבים של היבשת זורמים לליגה האנגלית. זו שברצותה מציעה משכורות של 400 ו־500 אלף ליש"ט בשבוע; רוכשת שחקנים בסכומים גבוהים ב־50% ויותר מהערך הריאלי שלהם; ועוד נהנית בסוף העונה מרווחים של רוב המועדונים.

הכנסות: מובילה בכל ציר הזמן

בדוח מיוחד שהוציאה פירמת דלויט נראים הפערים באופן ברור: בעונה הנוכחית (2022/23) צפויות ההכנסות של הפרמיירליג האנגלית לעמוד על כ־7.1 מיליארד אירו. הבאה אחריה היא הליגה הספרדית עם הכנסות של 3.7 מיליארד אירו. הליגה הצרפתית, שנחשבת לאחת מחמש הליגות הגדולות באירופה, תכניס השנה 1.8 מיליארד דולר. את הסכום הזה הכניסה הליגה האנגלית לפני 15 עונות.

  

זהו לא אירוע של השנתיים־שלוש האחרונות - בכל נקודה על ציר הזמן מפגרות הליגות האירופיות הבכירות מבחינה כלכלית ב־7־15 שנים אחרי הפרמיירליג.

"חמש הליגות האירופיות הבכירות" הוא מושג שהחלו להשתמש בו לפני כשני עשורים. הוא בא להציג את הכוח של הליגות הבכירות באירופה - אנגליה, ספרד, גרמניה, איטליה וצרפת. היה במושג הזה היגיון מסויים: הכסף שהן גלגלו היה גבוה משמעותית מהליגות הבאות אחריהן. הפערים בין החמש הללו היו סבירים, פחות או יותר, ואיפשרו לשים אותן יחד תחת ההגדרה הזאת. ב־1996/97 עמדו ההכנסות של הליגה האנגלית על 685 מיליון אירו בעונה. הליגה הצרפתית סגרה את החמישייה עם הכנסה של 293 מיליון אירו.

מה קרה מאז? הליגה האנגלית חתמה על הסכמי זכויות שידור גבוהים בכל פעם מחדש, ספונסרים שילמו יותר ויותר, ובזמן שאירופה הוסיפה וצמחה, באנגליה ההתפוצצות הייתה אקספוננציאלית. 25 שנים לאחר מכן הליגה הצרפתית עדיין מחפשת איך לחצות רף הכנסה של 2 מיליארד אירו. הליגה האנגלית, כאמור, תחצה העונה רף של 7 מיליארד אירו הכנסות. 38% מסך הכסף שמתגלגל בחמש הליגות הללו נמצא באנגליה.

הוצאה על שחקנים: הברקזיט לא השפיע

שאלת ההתנתקות של בריטניה מהאיחוד האירופי ואיך היא תשפיע על הפערים שנוצרו בין הליגות ירדה מהר מאוד מסדר היום. ההשקעות בכדורגל האנגלי המשיכו ונמשכות דרך רכישות של מועדונים בסכומי שיא, והסכמי שידורים מוגדלים נחתמו למרות הידיעה על היציאה של בריטניה מהאיחוד.

שחקנים לא מיהרו לעזוב את הליגה האנגלית למרות תחזיות קודרות על שינויים בסטטוס העסקה שיחולו עם עזיבת בריטניה את האיחוד. להיפך, התנועה של שחקנים יקרים לאנגליה רק התחזקה לאור החובות והרעת מצבם של מועדונים ביבשת בעקבות הקורונה.

את הפערים הללו, שתוצר הלוואי שלהם הוא בסופו של דבר חוסר בתחרות, אפשר לראות דרך שוק השחקנים. נכון לשבוע לפני מועד סגירת חלון ההעברות הקייצי ב־31 באוגוסט, הוציאה הפרמיירליג סכום נטו (הוצאה על רכישת שחקנים בניכוי הכנסה ממכירת שחקנים) של 977 מיליון אירו. סכום שיא לחלון הקייצי, שכבר עולה על המספרים של טרום־הקורונה.

בזמן הזה ביתר היבשת ממשיך תהליך הידוק חגורות: בכל ארבע הליגות האירופיות "המתחרות" סך ההוצאה נטו יחד על רכש עומד על 140 מיליון אירו. במילים אחרות: בעוד שבאנגליה קבוצה הוציאה במהלך הקיץ 49 מיליון אירו נטו בממוצע על רכש, ביתר הליגות הגדולות ההוצאה הממוצעת לקבוצה הסתכמה ב־1.7 מיליון אירו.

נוטינגהאם פורסט, קבוצה בינונית מינוס במונחים של הפרמיירליג, הוציאה הקיץ יותר מהסכום שהוציאו כל ארבע הליגות האירופיות יחד.

רווחים: המודל הפרוע מביא תוצאות

ההגעה של אוליגרכים, ברוני נפט מהמפרץ הפרסי או טייקונים אמריקאים, לקבוצות הפרמיירליג לא הפכה את הליגה האנגלית לחסרת היגיון עסקי. הכסף שנכנס למועדונים האנגליים, בעיקר בזכות הסכמי הטלוויזיה, איפשר לבנות מודל עסקי שאומנם נראה פרוע אבל השאיר שורת רווח יפה.

לפי הדוח של דלויט, בין 2011 ל־2021 הסתכם הרווח התפעולי המצטבר של קבוצות הפרמיירליג ב־6.07 מיליארד אירו, כאשר בשום עונה לא נרשם הפסד תפעולי. הבאה אחריה היא הליגה הגרמנית עם רווח תפעולי של 2.6 מיליארד אירו.

הליגה האיטלקית רשמה הפסדים ב־8 מתוך 10 העונות הללו ונמצאת בשקיעה מתמדת. הליגה הצרפתית מחפשת תוכניות חילוץ - כל עשר העונות הסתיימו בהפסדים, כולל 2 עונות הקורונה שבכל אחת מהן נרשמו הפסדים של מעל חצי מיליארד אירו.

משכורות: 240% יותר מבצרפת

שאיבת השחקנים האיכותיים לאנגליה מתאפשרת בזכות תשלומי שכר גבוהים בעשרות ומאות אחוזים. לפי הדוח של דלויט, בעונת 2020/21 שיעור ההוצאה על שכר שחקנים באנגליה עמד על 71% מההכנסה הכוללת.

זה אולי לא עומד בהמלצה של מומחי הכדורגל שטוענים כי מודל "בריא", שאינו מסכן את המועדון, חייב להישען על 55%־60%, כמו שעובד בליגה הגרמנית ברוב העונות - אבל זה בהחלט מאפשר לעשות את ההבדל.

קאסמירו עזב השבוע מקום בהרכב הפותח של אלופת אירופה ריאל מדריד לטובת מנצ'סטר יונייטד שלא משחקת אפילו בליגת האלופות, אחרי שהוצע לו שכר כפול (11.7 מיליון אירו נטו לעונה ביונייטד, לעומת 5.5 מיליון אירו בלבד בריאל). ארלינג הלאנד עבר בקיץ מדורטמונד הגרמנית למנצ'סטר סיטי שמשלמת לו כ־500 אלף ליש"ט בשבוע, לעומת כ־130 אלף ליש"ט שקיבל בקבוצתו הקודמת.

ומבחינה השוואתית אפשר להבין את הנדידה לאי הבריטי: השכר הממוצע ששולם באנגליה בעונת 2020/21 היה גבוה ב־80% מזה ששולם במועדון בליגה הגרמנית, 86% יותר ממועדון בליגה הספרדית, 117% מהליגה האיטלקית ו־240% יותר מבצרפת. כל זה עוד לפני ההתרסקות האחרונה של האירו.