נאום פאוול: יו"ר הפד יוצא למלחמה באינפלציה - והפעם באמת

הפדרל ריזרב פועל ב'עוצמה' וב'נחישות' כדי לרסן את האינפלציה. הוא לא הולך להפסיק בקרוב, למרות שההשתלטות על האינפלציה תהיה כואבת. זה היה המסר אותו ביקש להעביר יו"ר הפדרל ריזרב, ג'רום פאוול, בנאום שנשא ביום שישי בפתח כנס השנתי של הפד בג'קסון הול. 

"יציבות מחירים היא אחריות של הפדרל ריזרב, ומהווה את אבן היסוד של הכלכלה שלנו. בלי יציבות מחירים, הכלכלה לא עובדת בשביל אף אחד", הבהיר פאוול כבר בפתח הנאום שלו. זה היה נאום קצר וממוקד שהמטרה שלו היתה לשכנע, והפעם באמת, שהפד מתכוון ללכת עד הסוף במאבק שלו באינפלציה. 

הצהרת הנחישות של פאוול הובילה את שר האוצר לשעבר לארי סאמרס, אחד ממבקרי הפד הבולטים בשנים האחרונות, לקבוע שפאוול 'עשה את מה שצריך היה לעשות'. ההצהרה גם שלחה את השווקים לירידות. מדד הדאו ג'ונס צנח ביום שישי ביותר מאלף נקודות. מבחינת פאוול, יש להניח שזה סימן חיובי, אות לכך שהמסר שלו נקלט.

בנאום שלו, שנמשך 8 דקות בלבד, פאוול ניסה להבהיר מה הוא ועמיתיו בצמרת הפד מנסים לעשות, וגם לעגן את הפעולות שלהם בהקשר רחב יותר, בשורה של לקחים היסטוריים שהפד למד לאורך השנים.

הורדת האינפלציה, לפי פאוול, תדרוש הורדה של הביקושים, תקופה של צמיחה איטית יותר, 'תנאים רכים יותר בשוק העבודה' - שם קוד לעלייה אפשרית באבטלה - וכמובן גם ריביות גבוהות יותר למשך תקופה. מההצהרות בשנה שעברה על כך שהאינפלציה זמנית, פאוול עבר עכשיו להצהרות על כך שהמלחמה באינפלציה דורשת זמן, ושאסור להפסיק מוקדם מדי. "הניסיון ההיסטורי מזהיר בחוזקה מהקלה מוקדמת מדי של המדיניות". נתוני אינפלציה מעודדים בחודש אחד, כמו שראינו ביולי, פאוול הבהיר, לא הולכים לשכנע את הפד לשנות כיוון.  

כל זה יהיה כרוך ב'כאב', לפי פאוול. אבל מבחינתו, זו הברירה הגרועה פחות. "משמעותו של כישלון בחזרה ליציבות מחירים תהיה כאב גדול בהרבה".

שלושה לקחים היסטורים

בחלק השני של הנאום שלו, פאוול הסביר שההחלטות שלו ושל עמיתיו מבוססות על הניסיון ההיסטורי של הפד. על מה שנלמד מהאינפלציה הגבוהה של שנות השבעים והשמונים, וגם מהאינפלציה הנמוכה בעשורים האחרונים. 

אי אפשר היה לפספס את העובדה שתוך דקות ספורות, פאוול הזכיר בשמם שלושה מקודמיו בתפקיד: בן ברננקי, אלן גרינספאן, וכמובן פול וולקר, גיבורם של הבנקאים המרכזיים (ולעיתים גם דמות משומצת), האיש שהשתלט על האינפלציה בשנות השמונים, כשבדרך הוא שולח מבלי להסס את אמריקה למיתון.

פאוול ניסה בבירור להציג את עצמו כחלק ממסורת ארוכה יותר. הכלכלן מוחמד אל עריאן, שדווקא פחות התרשם מהנאום, הסביר אתמול שפאוול, שאמינותו נפגעה אחרי שהתעקש שהאינפלציה היא תופעה חולפת, ניסה לשאול מהאמינות של קודמיו. לעומתו, דניאל טרולו, שכיהן כחבר מועצת הנגידים של הפד לאורך רוב העשור הקודם, הסביר שפאוול שם דגש על הפד כמוסד.

פאוול, בכל מקרה, פירט שלושה לקחים היסטוריים. קודם כל, שהבנקים המרכזיים "יכולים וצריכים" לקחת אחריות על השגת אינפלציה נמוכה ויציבה. במישור הנוכחי זה אומר שנכון, עליות המחירים הן תופעה עולמית. ונכון, עליות המחירים נובעות בחלקן מבעיות היצע (כמו למשל השיבושים שיצרה המלחמה באוקראינה), שעליהן לפד אין שליטה, אבל זה לא תירוץ. "כל זה לא מפחית מהאחריות של הפד לבצע את המשימה שניתנה לנו, להשיג יציבות מחירים". זה עליו.

הלקח שני שהציג פאוול נגע לחשיבות הציפיות של הציבור: כשהציבור מצפה שהאינפלציה תישאר נמוכה, היא נוטה להישאר נמוכה. ולעומת זאת, כשהציבור מצפה לאינפלציה גבוהה, הציפייה הזאת נכנסת לשיקולים של משקי הבית והעסקים, והופכת לנבואה שמגשימה את עצמה. וכיום, כשכולם מדברים על אינפלציה, הסכנה היא שיתקבעו ציפיות לאינפלציה גבוהה. ומכאן הצורך להשתלט עליה במהירות. 

החשש מהתקבעות האינפלציה הוביל את פאוול אל הלקח השלישי - שעשוי לגרום לכל מי שציפה שהפד יבצע 'תפנית' במדיניות שלו בשנה הבאה להתבדות - "אנחנו צריכים להמשיך בזה עד שנעשה את העבודה". אפשר היה למצוא כאן ניגוד בולט לנאום של פאוול בשנה שעברה, שבו הזכיר עוד לקח היסטורי, משנות החמישים, והוא הסכנה שבתגובה מוגזמת לאינפלציה חולפת. זה כבר לא מה שמעסיק אותו כרגע. "אנחנו נמשיך", כך הבטיח בסוף הנאום, "עד שנהיה בטוחים שעשינו את העבודה".