התאכזבה מהאקדמיה והקימה בית ספר לעיצוב פנים: "מי שרוצה לרכוש מקצוע, לא צריך ללמוד באוניברסיטה"

ברברה ברזין היא דמות מוכרת בסצנת העיצוב הישראלית: עם אלפי פרויקטים ברזומה, בית ספר מצליח ללימודי עיצוב פנים בתל אביב שיחגוג בקרוב 25, לשון מושחזת וסלידה עזה מפוליטיקלי קורקט, היא אינה חוששת לומר את שעל ליבה.

ב־1984 היא סיימה בהצטיינות לימודים בבית ספר הפרטי 'הסדנא', ולשוק העבודה יצאה מצוידת בתיק עבודות והמון אמביציה. אך מהר מאוד המציאות טפחה על פניה כשנשאלה לגבי עניין שכל בוגר אקדמיה חרד ממנו - הניסיון.

"בית הספר שלי הוקם לא מתוך אידיאולוגיה אלא מתוך אכזבה מהשיטה האקדמית שאינה מספקת מענה אמיתי לבוגרים שנפלטים לשוק העבודה", אומרת ברברה. "האקדמיה מרחיבה את הדעת, מעשירה ומעמיקה אך לא נותנת מקצוע.

"מי שרוצה לרכוש מקצוע לא צריך ללמוד באוניברסיטה. בנוסף, בחלק לא מבוטל מהמקרים מרצים באקדמיה אינם מכירים על בוריו את התחום אותו הם מלמדים. הם אינם מגיעים מהשטח וכפועל יוצא לא באמת חוו את משמעויות המקצוע".

את בית הספר ללימודי עיצוב פנים היא הקימה ב־1998, מתוך הבנה שלימודים בתחום חייבים להיות מחוברים לניסיון אמיתי בשטח. "אני מלמדת מקצוע שיש בו סיפוק והגשמה, ולמקום שלי יש אג'נדה אחת - לספק מקצוע. אני מאמינה שכל אדם שמוכן ללמוד ולהתמסר יכול להצליח. התמדה, חריצות ותשוקה, אלו תכונות שמבדילות בין איש מקצוע טוב לאיש מקצוע מעולה. לא משנה איזה מסלול סיימת, המלצתי היא למצוא מנטור או מאסטר שיאמץ אותך לחיקו ויילמד אותך את כל סודות המקצוע הלכה למעשה. זו האקדמיה האמיתית".

שלא במפתיע, ברברה מחזיקה בדעה נחרצת גם בנוגע לתכנון ערי ישראל. "בואו נודה, רוב עם ישראל גר בלב בנייה רוויה, צפופה וכעורה. גם הדירות בפרויקטים חדשים מתוכננות ברשלנות פושעת ובחוסר הבנה משווע של איך אנשים חיים. החיבורים יוצרים שכונות נוראיות וערים מכוערות. אני הולכת בתל אביב, רואה פרויקטים חדשים ושואלת את עצמי - מי למען השם תכנן ואישר אותם, ומי רכש שם דירה?!

אפס חשיבה פרקטית, אפס פונקציונליות ואפס הבנה בצרכים של אנשים אמיתיים. לפני 100 שנים אדריכלים הם אלה שנקראו לדגל והרימו את נס המהפכה החברתית באירופה. בעשורים האחרונים הם הפכו לפקידים מודרניים שפקידי עירייה, יזמים וקבלנים מנהלים אותם. אדריכל צריך להיות אדם ורסטילי ועליו לפנות למגוון רחב של קהלים. עיר יפה היא מכלול טוטאלי, לא מספיק לטפח שכונה אחת יפה".

ברברה גם מספרת איך היא שרדה את תקופת הקורונה. "נמנעתי מלצפות בטלוויזיה ולהקשיב לחדשות וזה הציל אותי. בשיא המגפה גדלנו פי 4 והדרישה למעצבי פנים גברה משמעותית. אנשים השכילו להבין את הכוח שטמון בתכנון ויודעים סוף סוף להעריך את המקצועיות שדרושה כדי ליצור סביבת מגורים מכילה ואפקטיבית".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל atzmaim@globes.co.il