בתנאים של שוק חופשי ותחרותי, שכר מורי ישראל צריך להיות יותר מ-100 אלף שקל בחודש

שידלובסקי הוא ראש אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר לשעבר וכיום מרצה באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת אשקלון

מורס היא מנהלת בית ספר "נופים" בתל אביב ומייסדת תנועת השטח בחינוך "אחד בספטמבר"

בימים אלה אנו עדים למשבר חסר תקדים במערכת החינוך, משבר הנובע מהזנחה רבת שנים של המערכת ע"י הדרג פוליטי בשלושה ממדים מרכזיים: בתנאים, במעמד ובשכר.
הכרסום במעמד ובתנאים כולל יסודות רבים ומגוונים וביניהם, שחיקה בסמכות מנהלות ומנהלי מוסדות החינוך, מחסור ביחידות זמן לתכנון תהליכי הוראה-למידה, חוסר השקעה בלמידה והתפתחות של נשות ואנשי החינוך ואלימות גוברת כלפי העוסקים בחינוך. בנוסף, קיים היעדר גיבוי להחלטות מקצועיות של השטח, בירוקרטיה הולכת וגוברת שבאה על חשבון פיתוח תהליכים פדגוגיים, מנגנוני רגולציה ובקרה שמשמשים חסם לחירות חינוכית ופדגוגית, היעדר משאבים פיזיים וסביבתיים כמו פינות עבודה ומרחבים לשיח ודיאלוג אישי, מענה חסר בכל הנוגע לשאלות מינהליות של העובדים והתעמרות של גורמים במערכת אל מול אנשיה בדרגים השונים ממטה ועד שטח. במילים אחרות, מערכת החינוך אינה רואה את איש ואשת החינוך כפרטים וכקבוצה ולכן לא רואה גם את התלמידות והתלמידים שלה.

בדיקה קריטית

נבקש להתמקד באופן ספציפי בנושא השכר, ויחד עם זאת נציין שהוא מהווה רק פן אחד של המשבר ורחוק מלשקף את המשבר על כל סעיפיו וחלקיו. מתנהל ויכוח בין האוצר והסתדרות המורים לגבי שכר המורים והרפורמה הנדרשת. ויכוח זה מעלה בעיה חשובה: בדיקת עלות תועלת בקביעת מדיניות. האוצר מחויב ליציבות פיסקלית, כלומר שמירה על מסגרת התקציב, נושא בעל חשיבות גבוהה, ולכן נוקט בשני כללים פיסקליים: מגבלת גירעון ומגבלת הגידול בהוצאה הציבורית. כללים אלה נועדו למנוע חריגה מהגירעון התקציבי המתוכנן ובכך למנוע את הגדלת החוב הציבורי. חוב ציבורי גבוה עלול לפגוע ביציבות המשקית ולהסיט חלק ניכר מהכנסות הממשלה לתשלומי ריבית וקרן ובכך לצמצם את הוצאות הממשלה האזרחיות למשל, לחינוך, לבריאות ולתשתיות.
עם זאת, לעיתים נוצרת פגיעה אסטרטגית כתוצאה מדבקות גדולה מדי במגבלות ללא התחשבות מספקת בעלות ההוצאות למול התועלת הנובעת מהן. ואולי חשוב יותר, מהטלת כל הנטל של צמצום הגירעון על הקטנת ההוצאות הציבוריות.
החינוך במצבו הנוכחי הוא דוגמה למשבר חמור בעל השלכות קיומיות אסטרטגיות ארוכות-טווח. משבר שיבוא לידי ביטוי בהאטת הצמיחה ארוכת-הטווח של המשק ובפגיעה בתשתית הדמוקרטית של החברה. המשבר בחינוך מתבטא מזה זמן רב ואף התגבר, בנטישת מורים וירידה באיכות ובמוטיבציה של חלקם.

השוואה לסקטור הפרטי

הבה נדמיין שמורים היו מועסקים בסקטור הפרטי הפועל בתנאי תחרות. בכלכלה תחרותית, שכר שווה לתפוקה שולית של העובד (תרומת העובד האחרון). מחקרים כלכליים מראים שכל שנת השכלה מעלה את השכר בכ־7%. נניח שעובד ירוויח במהלך חייו שכר ממוצע של כ-10,000 שקל. בשנים הראשונות לעבודתו פחות מהשכר הממוצע, אך עם צבירת הוותק יותר. בהנחות אלו שכר העובד על כל שנת לימוד יעלה בממוצע בכ-700 שקל לחודש. כלומר לאורך חיי העובד (נניח 40 שנות עבודה) השכר יעלה 330 אלף שקל.

כיוון שמורה מלמד כ-30 ילדים, אבל לא לבד (נניח חמישה מורים מלמדים את הכיתה במהלך השנה כך שתרומת כל מורה היא כאילו לימד 6 תלמידים). ולכן תפוקתו השולית בשנה של מורה היא למעלה מ-1.5 מיליון שקל. אילו השכר של המורה היה מקיים את תנאי התחרות הכלכלית הוא היה אמור להיות מעל ל-100 אלף שקל בחודש.

תועלות נוספות שלא נלקחו בחשבון בחישוב זה: 1. המורים מאפשרים להורים לעבוד ולצרוך פנאי. 2. הוספת תחומי עניין ושיפור איכות חייהם של הלומדים. 3. החשיבות של החינוך בפיתוח חשיבה ביקורתית לצורך בחירה מושכלת במשטר דמוקרטי. 4. לחינוך יש השפעות חיצוניות חיוביות. הלימוד של כל פרט מאפשר לקיים חברה מפותחת ובכך מספקת תעסוקה גם לפרטים אחרים.

גם אם נבצע את הסימולציה בהנחות יותר מחמירות לפיהן: 1. מספר שנות הלימוד מתואם עם "איכות", מוטיבציה ורקע חזק ולכן השפעת ההשכלה על השכר היא רק מחצית מזו המוצגת בחישוב. 2. שמונה אנשים מעורבים בלימוד (בנוסף למורים יש את הנהלת ביה"ס והיועצות). 3. מורים נהנים מזכויות רבות שאולי לא היו מתקיימות בשוק תחרותי. ייתכן ובשוק תחרותי ימי החופש היו מועטים יותר והדרישות המקצועיות לתואר אקדמי היו גבוהות יותר. בנוסף, בשוק תחרותי אפשרות הפיטורים הייתה גבוהה יותר. 4. שיעור התעסוקה הוא לא 100%. שיעור ההשתתפות של כוח העבודה בגילאי 25 ומעלה הוא כ-80%.

בהנחות אלה התפוקה השולית החודשית של המורה היא כ-30 אלף שקל. כלומר הפער בין שכר המורה לתפוקה השולית שלו גם בהנחות המחמירות שהנחנו ושלוקחות רק חלק מהתועלות של החינוך הוא גבוה ביותר. פער הגבוה משווי ההטבה לעובד בגין השתייכות למגזר הציבורי ולא הפרטי.

סימולציות אלה לא נועדו להציע כי בכל תחום במגזר הציבורי יש לחשב תועלת שולית של העובד כבסיס לשכר, גם בגלל הקושי לעשות זאת וגם בגלל המחלוקות האינסופיות בין המעסיק למועסק שילוו חישוב זה. מגבלת ההכנסות הממשלתיות שרובה, כאמור, נובעת ממיסוי, לא תאפשר לשלם לעובד במגזר הציבורי את השכר אותו היה מקבל במגזר הפרטי. עם זאת, בהחלט אפשר לבצע ניתוחים כאלה ולראות בהם סוג של אמת מידה לבדיקת עלות תועלת של המדיניות הכלכלית.

הפגיעה במורים לאורך שנים נובעת מהתעלמות מהתפוקה שלהם, מראיית השכר שלהם כסעיף תקציבי בלבד, ומכך שהתועלת של ההשכלה אינה מוחשית כמו התועלת מרכישת מוצר פיזי, וכן שהתועלת באה לידי ביטוי בטווח הארוך ולא הקצר.

פגיעה מתמשכת

אילו בשוק הפרטי היו חווים נטישה של עובדים בתחום מסוים ופגיעה במוטיבציה ובאיכות, אין ספק שכוחות השוק היו מביאים לעליה בשכר. במגזר הציבורי הקשר בין עלות לתועלת לא בא לידי ביטוי מספיק.

בהזנחת החינוך לאורך שנים, פגיעה בשכר ובמעמד המורה יש משום פגיעה אסטרטגית באפשרויות הצמיחה בעתיד ובאפשרות לטפח אזרח בעל חשיבה ביקורתית.
החינוך אמור להיות ציבורי בעיקר בשל שני כשלי שוק: 1. השפעה חיצונית חיובית. ההשפעה החיצונית החיובית מתבטאת בכך שההשכלה של כל אחד מאפשרת קיום משק מפותח. 2. קושי בקבלת אשראי: אילו החינוך היה פרטי, פערי ההכנסה היו מעמיקים. הבנקים היו נמנעים מלהעניק הלוואות בהיקף גבוה לתלמידים משכבות לא מבוססות בשל אי הוודאות של יכולת ההחזר של התלמיד המבקש את ההלוואה.

עם זאת, יש להתאים את עקרונות השוק ככל האפשר למגזר הציבורי. עקרונות השוק מחייבים שכר גבוה יותר לנשות ואנשי החינוך וטיפול ואוטונומיה גדולה יותר למנהלים ולבתיה"ס. תחלופת השרים התכופה אינה מאפשרת תכנון לטווח ארוך ופוגעת ביציבות מערכת החינוך, לכן יש להפריד בין הדרג הפוליטי והמקצועי על ידי הקמת גוף בו יהיה ייצוג של אנשי המקצועות השונים כפי שמציעה תנועת השטח "אחד בספטמבר" בנייר העמדה שהוציאה.