תלויים במינוף של עשירי העולם: התזכורת מנמל חיפה לשבריריות הכלכלה המודרנית

ביולי האחרון הכריז מגזין בלומברג כי המיליארדר ההודי גאוטם אדאני עקף את ביל גייטס, מייסד מיקרוסופט, והפך לאדם הרביעי בעושרו בעולם. לפי מדד המיליארדרים של המגזין, הטייקון ההודי, שכבר שנים נחשב לעשיר ביותר ביבשת אסיה, הוסיף להונו העצמי עוד 36 מיליארד דולר בשנה האחרונה והוא שווה היום 112.5 מיליארד דולר, עם אחזקות כמעט בכל תחום ובכל נקודה בעולם - באנרגיה, תקשורת, נמלי תעופה וים ועוד.

● האוצר העניק לקבוצת אדאני-גדות הארכה של חודש וחצי במכרז נמל חיפה
● המאבק של המיליארדרים ההודים על המקום הראשון ברשימת עשירי אסיה
● הרגולטור שמפקח על הבנקים חייב לחשוף קצת יותר שיניים | דרור מרמור, פרשנות

נפלאות המינוף בקליפת אגוז

ואחרי שאמרנו את כל זה, העובדה שאותו אדאני ביקש השבוע ממשרד האוצר שלנו דחייה של שלושה חודשים בתשלומים, כי הוא לא הצליח, לדבריו, לסגור את עסקת המימון לרכישת נמל חיפה, היא תזכורת נפלאה לשיטה של הכלכלה המודרנית, לטוב ולרע. האיש הכי עשיר באסיה, הרביעי בעושרו בכל העולם, מבקש עוד זמן להביא כ־3 מיליארד שקל (כ־880 מיליון דולר) פחות מ־1% מההון המיוחס לו. למה הוא לא פותח פשוט את הארנק ומוציא משם את הסכום שאמור להיות פרוטות עבורו?

לפני שזה מאותת על בעיות פיננסיות (עזבו את הארנק שלו. איך יכול להיות שהבנקים והגופים המוסדיים אינם רודפים אחרי המיליארדר ההודי ומתקוטטים בניהם מי יציע לו את החבילה הכי זולה?), זה חייב להזכיר לנו שדווקא העשירים הגדולים ביותר מעדיפים לסכן את הכסף של אחרים, ולא חלילה את הכסף של עצמם. שכסף של אחרים הוא בעצם מה שהפך אותם (בהכללה כמובן) לכל כך עשירים, והוא שמאפשר להם להפוך קש לזהב.

גם אם יש לאדאני מיליארדים בארנק, הוא אפילו לא יחשוב להניח אותם על השולחן. בהשאלה, בזמן שאנשים "רגילים" שיפגשו 4 מיליון שקל אולי יקנו איתם דירה ויחגגו רכישה נטולת משכנתה, אותם טייקונים יקנו בכסף הזה 10 דירות לפחות (או קרקע להקמת עשרות דירות), ויחגגו כל הדרך לבנק, שמאפשר להם לגלגל מחזור של עשרות מיליונים על הון עצמי קטן.

נפלאות המינוף של הכסף בקליפת אגוז: אם קבוצות אדאני וגדות הישראלית, שהציעו במכרז של המדינה סכום של 4.1 מיליארד שקל לרכישת נמל חיפה, יראו רווח פנומנלי תיאורטי של מיליארד שקל בכל שנה - מדובר בתשואה של כ־25% על מחיר הרכישה. חלום? חכו. אם הם יביאו מהבית "רק" מיליארד שקל, ושאר הכסף יגיע מגופי מימון בארץ או בעולם, אותו רווח תיאורטי יהפוך לתשואה שנתית של 100% על ההון העצמי - פי 2 בכל שנה על הכסף שהביאו מהבית לעסקה. גם אחרי תשלום ריבית לא קטנה על הלוואה הענקית, נניח בגובה של 5% (כ־150 מיליון שקל), נשארנו עם תשואה של 85%. משתלם פי כמה.

כשהון של מאות מיליארדים זה לא מספיק

אבל צריך גם לזכור עוד משהו, אפרופו הכתף הקרה יחסית שהקונים מקבלים כרגע מהבנקים. בקשת הדחייה במועד התשלום מוכיחה עד כמה "כלכלת הטייקונים" שברירית ומסוכנת. כשיש לך חובות של מאות מיליארדים רבים, לא בהכרח שהון עצמי של מאות מיליארדים בודדים יציל אותך. מה גם שיותר מדי מקרים מהעבר הקרוב והרחוק כבר הוכיחו: גם ההון העצמי כביכול של הטייקונים הללו, אותו הון שאפשר להם לברוא את מפלצת המינופים ומכניס אותם לעוד ועוד רשימות יוקרתיות של מיליארדים (מה שבוודאי מסייע להמשיך להאכיל את אותה מפלצת), הוא חלק ממגדל קלפים מסוכן, ורובו נשען על הלוואות ענק.

האזהרה של ענקית דירוגי האשראי על אדאני

רק בימים האחרונים הזהירה קרדיט סייטס, חברה בת של ענקית דירוגי האשראי פיץ', כי קבוצת אדאני נמצאת במינוף עמוק ומסוכן וכי "תרחיש גרוע עלול להוביל אותה לסחרור ולמלכודת חוב מאסיבית" (הדוח רוכך מאז). אם ההכנסות מפסיקות חלילה לזרום לפי התוכניות באקסל, הפירות לא מספיקים כדי לשלם על אותו חוב ענק.

העסקה הקטנטנה בחיפה, פרומיל מקונגלומרט החברות הענק של הקבוצה ההודית, בסה"כ סיפקה הצצה ותזכורת כיצד הופכים מהר כל כך לתאגיד שמגלגל תקציב של מדינה: מציעים כמעט 4 מיליארד שקל על הנמל הישן של חיפה (ההצעה עמדה על 4.1 מיליארד שקל, אבל בפועל החברה תצטרך לשלם 3.9 מיליארד בגלל המנגנון שקבעה המדינה שהפחית מהסכום המוצע), מול תג מחיר של 2.4 מיליארד שקל ו־2.65 מיליארד שקל שהציעו שתי הקבוצות האחרות שהתמודדו במכרז. עם כסף של אחרים, ודאי ברובו המוחלט, הרבה יותר קל להציע כמעט כל סכום כדי לזכות במכרז ולהמשיך להתגלגל למעלה או למטה.