ישראל צריכה "חוק שבבים" כדי להתמודד עם התחרות הגוברת

אדן הוא לשעבר סגן נשיא בכיר באינטל העולמית. סובלמן הוא חוקר בכיר אורח ב־INSS, אוניברסיטת תל אביב, וסמנכ"ל בחברת השבבים ואלנס

מלחמת השבבים המתחוללת בין ארה"ב (והמערב) וסין היא נסיגה משמעותית מתהליכי שיתוף הפעולה העולמי ועצירת הגלובליזציה של העשורים האחרונים. מגפת הקורונה, התחרות הבין־מעצמתית, כמו גם המלחמה באוקראינה המחישו את החולשה היסודית של תלות בספקים בעייתיים ושרשראות אספקה סבוכות שעלולות להיות מושפעות מאירועים גיאו־פוליטיים, מגפות, אסונות טבע ופגעי אקלים.

כשם שמדינות רבות הבינו שהן צריכות להבטיח גישה למשאבי תזונה ואנרגיה, כך גם במלחמת השבבים שבה מעצמות שואפות להגיע לעצמאות טכנולוגית, בעיקר בתחום השבבים. ארה"ב ואירופה אישרו חוקים בהיקף של כ־150מיליארד דולר לתמיכה בתעשיות הטכנולוגיה הלאומיות. ישראל בתור שחקן משמעותי בעולם הטכנולוגיה בכלל, ובתכנון שבבים בפרט, לא יכולה להישאר מאחור. בהיעדר אסטרטגיה והשקעה ממשלתית, ישראל עלולה למצוא עצמה בפיגור ויכולתה לצמוח תיפגע.

כדי להבין את המתרחש ראוי להסביר איך הגענו למצב הנוכחי. מכשירי האלקטרוניקה, ממכונות כביסה ומכוניות ועד לטלפונים חכמים ומערכות נשק מתקדמות, מיוצרים עם רכיבים ממקומות רבים בעולם, אך "המוח" של כל מכשיר אלקטרוניקה הוא שבב זעיר. יצור שבבים הוא התהליך התעשייתי הסבוך והיקר ביותר שאי־פעם הומצא ותלוי בין היתר במערכת אספקת חומרי גלם, קניין רוחני, מכונות ייצור ותוכנה המגיעים ממקומות רבים בעולם עד למפעל הייצור. הגלובליזציה אפשרה התפתחות של מערכת גלובלית של שיתופי פעולה בין חברות ומדינות וכך התקבעה שיטת הייצור המוכרת כשמרבית מכשירי האלקטרוניקה מתוכננים במערב ומיוצרים באסיה.

בבסיס הגלובליזציה עמדה התפישה שהעולם חצה נקודת אל־חזור במגמה של התמעטות הסכסוכים האלימים, והיציבות תאפשר שיתוף פעולה גלובלי שיגביר עוד יותר את הרצון לשמר את השלום וחוזר חלילה. הנחה נוספת היא שתלות הדדית בין ספק וצרכן היא רצויה ומועילה ואף צד לא ירצה או יוכל להפר את האיזון מבלי לגרום לעצמו נזק משמעותי.

פעלו באיחור

בעולם הטכנולוגיה, על בסיס הנחות אלו, ארה"ב והמערב לא התמודדו ברמה האסטרטגית בעשורים האחרונים עם אובדן ההובלה ביצור השבבים ואפשרו למדינות באסיה לקחת את הבכורה, בראשן טאיוואן. כיום העולם תלוי כמעט לחלוטין באספקת שבבים מתקדמים מתוצרתה (כ־90% מהשבבים המתקדמים מיוצרים בטיוואן) וזו הפכה לחלק מהותי במשוואה הגיאו־אסטרטגית ומאבק המעצמות.

ארה"ב מעוניינת להקטין את תלותה בשבבים המיוצרים בטאיוון שרצה הגורל והיא עלולה למצוא עצמה במלחמה נגד סין בקרוב, דבר שכמעט בוודאות יביא לעצירת הייצור במפעלי השבבים ולפגיעה בכלכלה העולמית. סין גם היא שואפת לעצמאות טכנולוגית ומבינה שיכולותיה של טאיוואן הן מפתח קריטי בעתידה הכלכלי. טאיוואן, מצידה, ממנפת את התלות העולמית ומקווה שזו תגן עליה מפני פלישה סינית.

התוצאה היא שמדינות רבות פועלות להרחבת עצמאותן הטכנולוגית ומשקיעות משאבים לאומיים לצורך זה. בפני ישראל עומד אתגר משמעותי: להבטיח שתעשיית הטכנולוגיה תפנים את השינוי העולמי ולא תפגר אחרי העולם. עד היום, הכלי המרכזי לעידוד חברות רב־לאומיות ובמיוחד לעידוד תעשיית המיקרואלקטרוניקה הוא ע"י הקלות מס. אינטל, למשל, זכתה להטבות מס כדי שתבנה את מפעל השבבים בקריית גת, וכיום המפעל אחראי לחלק משמעותי (11%) מיצוא ההייטק כשאינטל היא גם המעסיק הפרטי הגדול במשק.

עתה, כשארה"ב ואירופה אישרו חקיקה ותקצוב למימון מפעלים, ספק אם הטבות המס הנוכחיות יספיקו לשימור מעמדה של ישראל בחברות רב־לאומיות, בייחוד בתעשיית השבבים. יתרה מכך, בחסות תקציבי הענק של חוק השבבים האמריקאי, מספר מדינות בארה"ב כבר החלו להציע לחברות ישראליות בתחום תמריצים כדי להעביר חלק מפעילותן לארה"ב. האתגר הניצב לפתחנו הוא כפול: גם לוודא שהתעשייה הנוכחית ויתרונותיה של ישראל בשרשרת האספקה העולמית של השבבים ישמרו ויגדלו וגם לאתר טכנולוגיות חדשות שייצרו ערך מוסף לתעשיית המיקרואלקרוניקה וישמרו את ישראל בחזית הטכנולוגיה.

המורכבות גוברת

המשך המיזעור של תעשיית השבבים מתקרב ל"קיר פיזיקלי" והמשך פיתוח טכנולוגיות חדשות נעשה יותר מורכב ויקר. השאיפה להמשיך ולשפר את ביצועי המעבדים, תפתח אוסף רחב של הזדמניות לחדשנות בנושאי ארכיטקטורה של מעבדים, בנושאי זווד של מספר שבבים באריזה אחת, בשיפור מקטעים בתהליכי הייצור ובשיתופי פעולה בינלאומיים. ממשלת ישראל חייבת ליזום "חוק שבבים" מקומי שיעזור לקדם נושאים אלו.