התלות בגז והזווית הישראלית: למה אזרבייג'ן תקפה את ארמניה

יותר מ־24 שעות חלפו מאז שאזרבייג'ן פתחה במתקפה נגד ארמניה. אומנם מוקדם להעניק לעימות כעת את הכותרת "מלחמת קרבאך השלישית", אך בהחלט ניתן להגדיר זאת כהסלמה החמורה ביותר מאז סיום מלחמת קרבאך השנייה ב־10 בנובמבר 2020.

• כך מדינות אירופה מתמודדות עם משבר האנרגיה
• משבר האנרגיה האירופי: שווייץ מאיימת במאסר למי שיחמם את הבית באופן מוגזם
• מותג נייר טואלט בן 100 שנה פושט רגל ותשלום חשבון החשמל הפך לפרס: משבר האנרגיה מכה באירופה | ניתוח

מאז סיום המלחמה האחרונה, ארמניה פינתה בכמה פעימות שטחים שהיו תחת שליטתה מאז מלחמת קרבאך הראשונה, שהסתיימה ב־12 במאי 1994. הפינוי האחרון התרחש ממש לאחרונה, ב־26 באוגוסט, ובמסגרתו הועברה העיר האסטרטגית לאצ'ין וסביבתה לידי אזרבייג'ן. "תחי לאצ'ין! תחי אזרבייג'ן!", מיהר להכריז נשיא אזרבייג'ן, אילהם אלייב.

עם זאת, יש שתי סוגיות מרכזיות שהובילו את אזרבייג'ן לפתיחה בעימות המשמעותי. בראש ובראשונה, אזרבייג'ן תקצבה את שיקום קרבאך ב־1.5 מיליארד דולר ב־2021, וב־1.2 מיליארד דולר השנה. סיבה מרכזית למהירות השיקום של קרבאך קשורה לסעיף התשיעי והאחרון בהסכם הפסקת האש של מלחמת קרבאך השנייה, שהושג בתיווכו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין.

"כל הקשרים הכלכליים והתחבורתיים באזור צריכים שלא להיות חסומים", נכתב שם. "רפובליקת ארמניה צריכה לספק את הביטחון לקשר תחבורתי בין מערב רפובליקת אזרבייג'ן לבין הרפובליקה האוטונומית של נחצ'יבאן".

אותה אוטונומיה שייכת לאזרבייג'ן, אבל עטופה מצפון בארמניה, מדרום באיראן, ונהנית ממסדרון אראליק שמאפשר לה תקשורת יציבה עם השותפה הקרובה, טורקיה. מאז סיום המלחמה הקודמת ועד היום, באקו דורשת מירבאן לקדם את "מסדרון זנגזור" בדרום ארמניה, שיאפשר מסדרון תחבורתי ומסחרי בין אזרבייג'ן לבין נחצ'יבאן, אך לא קיבלה על כך מענה

הסוגיה השנייה קשורה להאשמות אזרבייג'ניות כי הארמנים, שסובלים מנחיתות צבאית משמעותית, חוצים את הגבול ופורסים מוקשים בשטח אזרבייג'ן. מעבר לכך, באקו מתמודדת עם טיפול בשטחים רוויי מוקשים עצומים שנותרו בקרבאך, מבלי שארמניה מסכימה לספק להם את מפות שדות המוקשים. בחודש יולי, לדוגמה, אזרבייג'ן נטרלה בקרבאך 578 מוקשים נגד אדם ו־105 מוקשים נגד טנקים, וכן טופלו 1,028 נפלים.

שיקולים כלכליים

עיתוי המתקפה האזרבייג'נית אתמול (ג') נובע משיקולים כלכליים. מאז פלישת רוסיה לאוקראינה ב־24 בפברואר, האיחוד האירופי "צמא" לגז טבעי שיגבה את המחסור שנובע מהתלות ברוסיה - ומענה מיידי שנמצא הוא באזרבייג'ן. הנשיא אלייב נהנה מתשתית צנרת גז קיימת לאירופה, דרך טורקיה, שכוללת את הצינור הטרנס־אנטולי (TANAP) שמתחבר לצינור הטרנס־אדריאטי (TAP) - בדרך לאירופה. בדרך זו מובל הגז הטבעי ממאגר "שאה דניז 2" בים הכספי עד לאיטליה, דרך יוון, אלבניה והים האדריאטי.

בשנה שעברה, למשל, אזרבייג'ן הפיקה 43.9 BCM גז טבעי, ממאגריה שמגיעים ל־1.3 TCM (טריליון מטרים מעוקבים) - כשמתוכם 18.9 BCM הופנו ליצוא: 8.5 BCM לטורקיה, 8.2 BCM לאירופה. מנגד, בשמונת החודשים הראשונים של 2022, אזרבייג'ן ייצאה 14.4 BCM (מיליארד מטרים מעוקבים) גז טבעי - 51% מתוכם לאירופה (7.3 BCM), 37% מיצוא הגז הטבעי היה לטורקיה ו־12% לגיאורגיה. ככלל, יצוא הגז האזרבייג'ני עלה בתקופה זו ב־23%. בד־בבד, קצב הפקת הגז עלה ב־9.7% ל־30.6 BCM .

בתקופה כזו, שבה באיחוד האירופי חוששים מקיפאון בתקופת החורף בעקבות היעדר אמצעי חימום, האיחוד האירופי יכול אך ורק לקרוא לרגיעה, כפי שהוא כבר עשה ב־24 שעות האחרונות, אך ללא מנופי לחץ משמעותיים נגד באקו.

ממש שלשום, יממה לפני המתקפה נגד ארמניה, שר האנרגיה האזרבייג'ני פרביז שאהבזוב הכריז כי עוד השנה הם יגבירו את היקף יצוא הגז לאיחוד האירופי ב־30%. "סך־כל האספקות לאירופה ב־2022 יגיע ל־12 מיליארד מטרים מעוקבים", אמר השר. הודעת השר, למעשה, הצביעה על הגברת תוכניות היצוא לאירופה באופן משמעותי. עד אותו שלב, התכנון היה ל־9.1 BCM עד תום 2022, ול־11 BCM רק בשנה הבאה.

כמו כן, תוכניות עתידיות להגברת אספקת הגז הטבעי לאירופה עשויות להפוך את אזרבייג'ן ל־Hub (מוקד פעילות) של הובלת גז טבעי. במסגרת תוכנית שפרסם סגן נשיא טורקיה פואט אוקטאי, הוא הציע לנצל את מאגרי הגז העצומים של טורקמניסטן לטובת הובלתם לאירופה. הוא הציג שלוש אפשרויות: צינור, הסכם החלפה ושילוב בין מכליות לבין צינור.

התוכנית שאנקרה בוחנת, ככל הנראה, כוללת פריסת צינור באורך 77 ק"מ ממאגר מגטימגולי במים הכלכליים של טורקמניסטן בים הכספי לבין מאגר אזרי־צ'יראג־גונשלי במים הכלכליים של אזרבייג'ן. ממאגר זה כבר קיימת תשתית צינורות קיימת אל חופי אזרבייג'ן. לפי הערכות חברת "המאגרים הטרנס־כספיים" (TCP), צינור שכזה עשוי להוביל 10־12 BCM בשנה.

הסכם ההחלפה שעליו דיבר אוקטאי כנראה עוסק באפשרות להרחבת הסכם החלפת גז בין טורקמניסטן, איראן ואזרבייג'ן, שלפיו הטורקמנים מעבירים 1.5־2 BCM גז בשנה לאיראן, שמובילה את אותה הכמות לאזרבייג'ן. אפשרות כזו עשויה להועיל לטהרן, ש"תרוויח" מכך תלות אירופאית באספקת גז מצידה. האופציה השלישית המשולבת של צינור ומכליות נראית פחות סבירה בשל הצורך בהשקעה של 10 מיליארד דולר בבניית מתקני הנזלת גז, והגזה מחדש.

בה בעת, אזרבייג'ן נהנית מהזדמנות צבאית שנובעת אף היא מהלחימה הרוסית באוקראינה. לאחר מלחמת קרבאך השנייה הוצב כוח פיקוח שלום רוסי בחבל הארץ המשוסע, אך בחודשים האחרונים עיקר תשומת־הלב של המטכ"ל הרוסי הופנתה ועודנה מופנית לאוקראינה. אדרבא, מתקפת הנגד האוקראינית דורשת ממוסקבה הפניה של משאבים צבאיים, הן ברמת החיילים והן ברמת אמצעי הלחימה, בכמויות גדולות בהרבה.

הזווית הישראלית 

גורם עמום במיוחד בכל הנוגע לאזרבייג'ן, גם כיום ולא בכדי, זו מדינת ישראל. מערכת היחסים בין באקו לבין ירושלים נמשכת ואף צומחת ביציבות מרשימה כבר 30 שנים, כאשר מחד גיסא היא מתבססת על יצוא הנפט האזרבייג'ני לישראל ומנגד על יבוא אמצעי לחימה ישראלים מתקדמים לאזרבייג'ן.

לפי נתוני באקו, אזרבייג'ן ייצאה בשבעת החודשים הראשונים של 2022, 16.4 מיליון טונות נפט בשווי כולל של 12.3 מיליארד דולר, שמהווים 54.9% מתוך כלל היצוא של המדינה. יעד היצוא העיקרי היה איטליה, עם 6.6 מיליון טונות, בשווי 4.9 מיליארד דולר. במקום השני, ולא באופן מקרי, נמצאת ישראל עם 1.4 מיליון טונות בשווי מיליארד דולר. אחריה הודו - 1.2 מיליון טונות בשווי מיליארד דולר, בריטניה - 926,011 טונות בשווי 752.5 מיליון דולר, וקרואטיה - 544,666 בשווי 490.7 מיליון דולר. לאורך השנה שעברה, לדוגמה, אזרבייג'ן ייצאה 27.1 מיליון טונות בשווי 13.2 מיליארד דולר, וגם אז ישראל הייתה אחת מחמשת יעדי יצוא הנפט העיקריים.

לפי מאמר בכתב־העת "The Central Asia-Caucasus Analyst ", שחיברה פרופ' ברנדה שפר, מומחית לאנרגיה באוניברסיטה של הצי האמריקאי, הנפט האזרבייג'ני מהווה 40% מהתצרוכת הישראלית ב־2022. הנפט מגיע לישראל הן דרך צינור באקו־טביליסי־ג'ייהאן ומשם במכליות לנמלי חיפה ואשדוד, והן דרך סוחרי נפט אירופיים. לכן, נתוני האמת כנראה גדולים יותר.

באפריל האחרון, שר האוצר אביגדור ליברמן המריא לבאקו, שם נועד עם נשיא אזרבייג'ן אלייב על סוגיית הגדלת יבוא הנפט האזרבייג'ני לישראל. מה שעשוי להגדיל את שיעור הנפט האזרבייג'ני מתוך התצרוכת הישראלית הכוללת.

לשמור על עמימות 

בכל הנוגע לאמצעי לחימה, אזרבייג'ן משתמשת במיטב התוצרת הישראלית. בין השאר, רכבי קרקל מתוצרת פלסן סאסא; טילי נ"ט "ספייק" מדגם תמוז מתוצרת רפאל; טיל הנ"ט "להט" בעל הנחיית הלייזר החצי־אקטיבית מתוצרת התעשייה האווירית; וכן מערכת המרגמות 120 מ"מ ספיר ( SPEAR ) מתוצרת אלביט.

כמו כן, העליונות הצבאית של אזרבייג'ן נובעת, בעיקר, מכלי הטיס מתוצרת ישראל - בהם: החימוש המשוטט "הארופ" והכטמ"מ הרון, שאותם מייצרת התעשייה האווירית; אירוסטאר ודגמי "אורביטר" שונים שמייצרת אירונאוטיקס, כולל דגם 4 שמסוגל לטוס 25 שעות ברצף; וכן, הרמס 450 ו־900, שאותם מייצרת חץ הכסף, חברה־בת של אלביט.

ריבוי האמצעים הצבאיים מתוצרת ישראל בשירות אזרבייג'ן גורם לכך שבין השנים 2017־2021 היא הייתה יעד היצוא הביטחוני השני בהיקפו של ישראל (13%). כך לפי נתוני SIPRI, המכון הבינלאומי לחקר השלום בסטוקהולם. מנגד, ישראל הייתה בתקופה זו יעד היבוא הביטחוני העיקרי של אזרבייג'ן, עם 61%.

אחד מהשיקולים הישראלים לשמור מצד אחד על עמימות מיטבית בנוגע למערכת היחסים עם באקו, ומצד שני לדאוג ליציבות משטר אלייב עם אמצעים צבאיים איכותיים קשור לשכנתה של אזרבייג'ן מדרום - איראן. מדובר בשכנות שאומנם שתיהן שיעיות, אך בניגוד למשטר האייתוללות - אזרבייג'ן היא מדינה חילונית.

באיראן האשימו פעמים רבות את אזרבייג'ן בכך שהיא מאפשרת למוסד חופש פעולה מלא משטחה, ולמעשה באקו נחשבת לידידה היציבה ביותר ברמת מערכת היחסים שלה עם ישראל, מבין שכנותיה של איראן. בעקבות כך, שאיפת אלייב למצב את מדינתו כמעצמה אזורית, מתיישבת היטב עם מטרותיה של ישראל באזור.