אוקראינה מעמידה את פוטין בצומת דרכים: האם להסלים או להמשיך לקרטע

לפי דיווח אחד, אמיתי או חלקי או שגוי, מיד לאחר ששמע על תבוסת צבאו בצפון מזרח אוקראינה, ולדימיר פוטין פרש לארמונו בסוצ'י, על שפת הים השחור, וניתק את הטלפון (מטאפורית, כמובן). אם אמנם משהו מעין זה קרה, אנחנו רשאים להניח שדיקטטורים רוסים דומים להפליא זה לזה, גם אם 80 שנה מפרידות ביניהן.

ביוני 1941, לאחר שגרמניה הנאצית פלשה לברית המועצות, סטאלין (אמנם לא רוסי, אבל דיקטטור של רוסיה) הסתגר בחווילתו ליד מוסקבה, וסירב לענות לטלפונים. כאשר משלחת של הפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית הופיעה שם ימים אחדים אחר כך, סטאלין היה בטוח שהם באו כדי לעצור אותו. הם הפצירו בו שיחזור לקרמלין, כדי להציל אותם משגיאותיו ומפשעיו. הוא חזר, והקריב 20 מיליון חיילים ואזרחים בדרך לברלין.

בין אם היה ספון במעונו על שפת הים השחור, ובין אם חרק שיניים בדאצ'ה ליד מוסקבה, או אפילו בבונקר הגרעיני בהרי אוראל (גירסה אחרת של מעשיו בימים האחרונים), נשיא רוסיה עומד השבוע על פרשת דרכים. הוא מתקרב אל רגע ההכרעה: האם יהפוך את "הפעולה הצבאית המיוחדת" שלו באוקראינה למלחמה מלאה, על כל מה שמשתמע ממנה, או יוסיף לקרטע בדרך החתחתים אל "היעדים", שהוא ונושאי כליו עומדים על השגתם.

לא שיש רק שתי אפשרויות. יש גם אפשרות שלישית ורביעית. השלישית היא להרוס לחלוטין את תשתיתה של אוקראינה באמצעות טילים מכל הטווחים. הרביעית היא לתקוף את מקורות האספקה של אוקראינה, ולהסתכן בעימות צבאי עם נאט"ו.

"יותר ממה שראיתם אי פעם", הבטיח פוטין

מספר פרשנים דיברו בימים האחרונים על הסכנה שהוא ישתמש בנשק גרעיני. סביר להניח שזה יהיה נשק "טקטי", המופעל בשדה הקרב, למטרה מקומית מוגבלת. אבל שימוש בנשק כזה ישים קץ לריסון עצמי של 70 שנה ויותר. נשיא ארה"ב הארי טרומן פיטר את המפקד העליון של צבאות ארה"ב במלחמת קוריאה, לאחר שהאיש, הגנרל דאגלס מקארתור, לחץ עליו לאשר שימוש בנשק גרעיני נגד סין.

מאז, איש לא ניסה, ונראה שאיש לא שקל, בוודאי לא ברצינות. במידה שהאופציה הגרעינית נשקלה, או הוזכרה, היא היתה חלק מתרחיש של מלחמת גוג-ומגוג; מרכיב חיוני בדוקטרינת "ההשמדה ההדדית המובטחת", שהגנה על המין האנושי מפני סטיותיו הנפשיות.

פרשן בכיר בבי.בי.סי דיבר השבוע על אפשרות ש"פוטין יעשה פיצוץ גרעיני בשמי הים השחור". הוא לא נקב בשמו של המקור. אולי אין מקור. אולי יש ניחוש מלומד, או לא מלומד, על כוונותיו של שליט שאינו חדל לשקר בעניין כוונותיו.

ערב פלישתו לאוקראינה ומיד אחריה פוטין חזר ואיים בשימוש בנשק השמדה המוני. הוא מעולם לא נקב בשם הנשק, אבל רמז עליו. הוא הסמיך את האיום בהפעלתו למצב עניינים שבו ארצות זרות ינסו להתערב, ולסכל את תכניותיה של רוסיה. "רוסיה תגיב מיד", הוא אמר ביום השלישי של הפלישה, "והתוצאות יהיו מעבר למה שנראה אי פעם בהיסטוריה שלכם".

זה היה גם הזמן שבו הוא הרבה להתפאר ביתרונה של רוסיה בפיתוח טילים היפר-סוניים (על הנייר, טילי רוסיה מהירים פי 20 ממהירות הקול; אבל המספרים שנויים במחלוקת). הטילים האלה יכולים לחמוק בקלות מכל מערכת הגנה אנטי-בליסטית.

סגל של פרשנים מדיניים וצבאיים בערוצי הטלויזיה של רוסיה לא חדלו לאיים מן היום הראשון של הפלישה. איומיהם לבשו ממדים של היסטריה, כאשר התחילו להתחוור קשיי רוסיה בשדה הקרב.

"או שננצח או שזה יגמר רע לכל האנושות"

תעמלנית מרכזית של המשטר, מרגרט סימוניאן, העורכת הראשית של ערוץ הטלויזיה הרוסי הגלובלי RT, אמרה עוד בחודש הראשון של הפלישה, "או שאנחנו מנצחים, או שזה ייגמר רע לכל האנושות". באפריל, כאשר מלאו חודשיים למלחמה, היא אמרה ללא כל סימן של התרגשות, כי אם הבררה הרוסית תהיה בין "תבוסה באוקראינה למלחמת עולם שלישית, ובהכירנו את מנהיגנו ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין, מלחמת עולם שלישית היא התוצאה הריאלית". ציטוטים נוספים של התלהמויות בטלויזיה הרוסית הבאתי ברשימה קודמת.

הטלויזיה הרוסית כמובן אינה פלטפורמה של הבעת דעות חופשית. אבל אין זאת אומרת בהכרח כי כל מילה הנשמעת שם מדובררת בקרמלין, ומשקפת בדיוק את הלוך הרוח הרשמי. אפשר בהחלט לראות מדוע המשטר יראה התלהמויות כאלה בעין יפה מבלי לסמוך עליהן את ידיו במפורש.

אבל בימים האחרונים נבעה סדק של ממש בחומת הדיסאינפורמציה של פוטין. המפלה בחבל חארקיב קראה דרור לביקורת, אם לא על המשטר עצמו כי אז לפחות על הפיקוד הצבאי העליון. עניין אחד הוא לרצות זרוע נטויה נגד אוקראינה ונגד המערב; עניין אחר הוא לטעון שהמלחמה מתנהלת ברשלנות. כששני העניינים האלה מתמזגים, והרשלנות והחולשה נכרכות יחד, לחץ ממין חדש מתפתח. כאן המשטר נאלץ להביא בחשבון, שבהיעדר הסלמה עצם הלגיטימיות שלו ושל המלחמה תועמד בספק.

הדודים והדודות בבריסל יאלצו לשנות אסטרטגיה

מאז מנוסת הצבא הרוסי מאיזור חארקיב, רוסיה משליכה צלחות וטורקת דלתות. היא עושה כן באמצעי היחיד השמור לה: התקפות בליסטיות על תשתית אזרחית, כמו תחנות כוח ומתקני מים. היא אינה מסכנת אף אחד מחייליה. חלק מן הטילים נורים ממטוסים, המרחפים בשמי הים הכספי. אחרים באים מעומק רוסיה. השאלה אם זו תהיה שגרת האש הרוסית מכאן ואילך, שוות ערך של הפצצות העומק ההדדיות בזמן מלחמת העולם השנייה. לרוסיה יש כוח אש מספיק כדי להחריב את ערי אוקראינה.

זה לא עמד על הפרק, לפחות לא במידה כזאת של דרמטיות, עד לפני שבוע. פוטין אולי לא ציפה לפריצות דרך צבאיות, אבל היה חופשי להניח שקיפאון בשדה הקרב ילווה בהתמוטטות משק האנרגיה של אירופה בבוא החורף. הוא אמנם לא שיער שמלחמה תוסיף להשתולל באוקראינה שבעה חודשים לאחר תחילתה, אבל ברור למדי שסנקציות גז ונפט היו מלכתחילה קו ההגנה השני שלו, אם המלחמה תתארך.

עכשיו לא נשאר אלא קו ההגנה השני. אחד מנושאי כליו הנלעגים ביותר של פוטין, הנשיא וראש הממשלה לשעבר דמיטרי מדבדב, דיבר עוד באמצע אפריל על הזמן שבו באירופה תשתולל "היפר-אינפלציה", ומחאות-רחוב יציתו "מדורות ריחניות של צמיגים ברחובותיהן של ערים אירופיות מטופחות". או אז, הוא חזה, "הדודות והדודים בבריסל", זאת אומרת הנהגת האיחוד האירופי, "יוכרחו לשנות את הרטוריקה שלהם".

אנחנו עוסקים אפוא בשליט, שגרר את ארצו אל הרפתקה צבאית ופוליטית על יסוד הנחות מופרכות, או רעועות, או לא-מוכחות; הוא מתלבט עכשיו איך להמשיך (לא איך לצאת); הוא מתפתה לעמוד בדיבורו מימי המלחמה הראשונים, אבל אולי ידו רועדת (מוטב לקוות שידו רועדת).

אפשר שבאוזניו מהדהדת האזהרה, שהוא עצמו השמיע ביום הראשון של המלחמה. הוא התרה באוקראינים, כי אם יעזו להתנגד, "אתם תראו את פנינו, לא את גבנו". השבוע, האוקראינים ראו דווקא את גבם של חייליו. הבה נקווה שההשפלה האיומה הזו לא תעביר אותו על דעתו.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny