הזדקנות האוכלוסייה ומחסור בכוח-אדם: מערכת הבריאות צריכה שינוי

הכותבת היא כלכלנית בריאות, לשעבר מנכ"לית קופת חולים כללית

מה גורם לישראלי לצאת למחאה על מחיר הקוטג', על יוקר המחיה הנוסק והעלייה הדרמטית של מחירי הדיור ובמקביל להיות פאסיבי לגבי הפערים במערכת הבריאות? מדוע הממשלות והחברה הישראלית התרגלו לכך שאחרי כל מערכה צבאית, הוקמו ועדות ציבוריות שהובילו באופן כמעט אוטומטי לתוספות תקציביות ניכרות למערכת הביטחון גם על חשבון מטרות אחרות, בעוד שהמלחמה במגפת הקורונה לא הצליחה לייצר דרישה לשינוי מהותי ויסודי של מערכת הבריאות?

מערכת הבריאות נכנסה למגפת הקורונה עם פערים ניכרים של מוכנות הן בתשתית האנושית והן בהיערכות התפעולית. מול מערכות מקבילות ב יתר מדינות ה-OECD לא הצלחנו להביא למחאה חברתית או לשינוי יסודי בסדרי העדיפויות הלאומיים.

המלחמה בקורונה גבתה נכון לימים האחרונים מעל 11,600 נפטרים. אבדות ופגיעות שהשאירו רבים עם נכויות ופגיעה באיכות החיים. נזק שילווה את החברה הישראלית במשך שנים רבות.

אמון בקרב הציבור

עברנו שנתיים של התמודדות עם מגפה עולמית. ישראל, בזכות איכות הצוותים הרפואיים, מסירותם ומקצועיותם, צלחה את המגפה בצורה ראויה להערכה. יכולות מערך הקהילה שפעל בצד בתי החולים בהנהגה נחושה, יצרו אמון אצל הציבור ובזה היה כוחנו. אך אל לנו לשכוח, כי המערכת הגיעה לקצה יכולתה ללא יתירות בתשתיות, בטכנולוגיה ובעיקר במערך כוח-האדם.

המערכת זקוקה לבחינה ציבורית אמיצה ויסודית כדי לאפשר לה להיערך ולהתמודד עם הצרכים, הסיכונים והאתגרים בעשורים הבאים. אנחנו חייבים להתאים את ההוצאה הלאומית לבריאות לא רק לאתגרים הטכנולוגיים והעלייה בתוחלת החיים, אלא גם לרמת השירותים שאזרחי ישראל מצפים לקבל ממערכת בריאות ציבורית בעשור השלישי של המאה ה-21.

בחינה כזאת תהיה הבעת אמון כלפי הצוותים שעשו מעל ומעבר בשנות המגפה. מחויבות זו, אינה נופלת מהמחויבות למערכת הביטחון המצוינת של מדינת ישראל. זו מחויבות חברתית ראשונה במעלה והיא מתורגמת לאיכות חיים לא פחות מהתרומה שיש לכפת ברזל ולמכשול הביטחוני. זאת מערכת הביטחון החברתית.

מצב חדרי המיון, מחלקות האשפוז והתורים בקהילה מהווים המחשה מעשית לאתגרים הללו. מערכת הבריאות הישראלית נתפסת בארץ ובעולם כמערכת טובה. תוצרי הבריאות טובים, היקף סל הבריאות מתחרה היטב עם המקבילים בעולם המערבי.

עם זאת, נתוני ההשוואה מטעים. יחס רופאים, אחיות, רוקחים, טכנאים ומקצועות פרה רפואיים נמצאים במחסור גדול מול מערכות אחרות, שיעורי התפוסה מהגבוהים, מצב זה ילך ויחמיר בעשור הבא. ככל שהמערכת הציבורית תפתח פערים אל מול החלופות הפרטיות, כך יירד אמון הציבור בה, הן בקרב הצרכנים והן בקרב המועסקים בה - נותני השירותים.

השינויים הדמוגרפיים והזדקנות האוכלוסייה בישראל יביאו לגידול ניכר בביקוש לשירותי בריאות. הזדקנות האוכלוסייה מהווה אתגר עצום בתחומים רבים והיא קריטית להערכות מקצועית של מערכת הבריאות. המערכה הציבורית על מקורות ושימושים תתרכז בעיקר באיכות השירותים הרפואיים על גווניהם.

לאחרונה, אושרה תמ"א 49 שתאפשר בנית מיטות אשפוז בהתאמה לגידול האוכלוסייה והזדקנותה. המיטות הפיזיות, גם אם ימצא להן התקציב הנדרש, לא יתנו מענה ללא כוח-אדם מקצועי, וזה מצוי היום במחסור קשה. תכנון מערך כוח-האדם המקצועי מהווה משימה לאומית ככל שיתרחב המחסור העולמי בנותני שירות בתחום הרפואי, כך תגדל המצוקה בישראל. בשוק גלובאלי של ביקושים ישראל תתקשה להתחרות על כוח-האדם המצוין שגדל כאן.

הרחבת היכולות

הכשרת רופאים אורכת שנים והיא כרוכה בהרחבת היכולת לקיים הכשרה מעשית. המאבק לקיצור תורנויות המתמחים מייצר אף הוא פער נוסף.

צמצום זמן התורנות ככל שהוא מטרה ראויה, מחייב תוספת ניכרת בכמות הרופאים במדינת ישראל והתאמת תקנים בבסיס התקציב

לאחרונה, התקבלו המלצות ועדת פרופ' יציב לפיהן, תצומצם רשימת בתי הספר לרפואה שיוכרו בישראל. מצב זה, מביא באופן מיידי להקטנת כמות הרופאים החל משנת 2026. צמצום זמן תורנויות והגדלת צרכי הבריאות מחייבים תוכנית חירום לאומית כאן ועכשיו.

ממשלת ישראל היוצאת וזאת שתתחיל כהונתה בחודשים הקרובים צריכה להעלות את תכנון והערכות מערכת הבריאות לראש סדר העדיפות הלאומי. לא מדובר במשימה של איגוד מקצועי או ברצון של גילדה, אלא ביסוד התכנון הלאומי.

ראוי שתוקם ועדה ציבורית שתגיש המלצותיה בהקדם ותוכל לבסס צרכים בתוכנית רב-שנתית. בחינה של המגמות משקפת בצורה ברורה את השחיקה של ההוצאה לנפש מהתמ״ג, בישראל מול ה-OECD ובעיקר את העלייה של חלק ההוצאה הפרטית מסך ההוצאה הלאומית לנפש.

ההוצאה לנפש היא מהנמוכות בעולם המערבי וחלק ההוצאה הפרטית מתוכו עלה מאחוזים בודדים עם חקיקת חוק ביטוח בריאות מול המצב היום.

מגמה זו משקפת פערים בבריאות בין אוכלוסיות ובין אזורים שונים בישראל. יש לפעול במסגרת ההמלצות להגדלת ההוצאה הציבורית לנפש וצמצום ההוצאה הפרטית ככלי מרכזי בחיזור החוסן הלאומי ומצמום הפער בנגישות לשירותי בריאות מתקדמים. מערכת פרטית יכולה להתקיים בנפרד מהמערכת הציבורית ולא על חשבונה.

מגפת הקורונה הביאה לגידול ניכר בשירותי בריאות דיגיטליים, מגמה חשובה שמסייעת בשיפור השירות. מגמה זו, אם לא תנוהל נכון עלולה לייצר פער נוסף המצוי ממילא בפערי אוריינות דיגיטלית. נדרשים שינויים עמוקים בדפוסי אספקת השירותים ובהרגלי הצריכה שלהם.

כל אלה יובאו בחשבון במסגרת המלצות הוועדה הציבורית. אסור שנגיע למצב בו המציאות תנהל את המערכה. עלינו לנהל את המציאות ולהגיע מוכנים לשינויים הבלתי נמנעים. מערכת הבריאות הציבורית מהווה מקור לגאווה ערכית ומקצועית. בידנו להבטיח את עתידה.