יש לתת עדיפות במכרזי ממשלה לעמותות ללא מטרות רווח

הכותב הוא שותף ומייסד קרן ההשקעות נקסטליפ ונצ'רס, יו"ר עמותת אח בוגר אחות בוגרת ישראל ונשיא מועדון הבוגרים של אוניברסיטת ניו יורק בישראל

אי השוויון בישראל היא בעיה ידועה כבר שנים רבות, שהולכת ומחמירה עם השנים, וישראל נחשבת לאחת המדינות המערביות בעלות אי השוויון הכלכלי הגבוה ביותר. אי שוויון כלכלי גורם לאי שוויון הזדמנויות בחינוך ובתעסוקה, לעוני, לאלימות, לתוחלת חיים קצרה יותר ולבעיות חברתיות רבות. הפתרונות לבעיה רבים ומגוונים ואין פתרון אחד שפותר את הבעיה באופן בלעדי.

על פי גיידסטאר, יש בישראל כ־46 אלף ארגונים ללא כוונות רווח, מתוכם כ־37 אלף עמותות, ולפחות מחצית מהן, כ־19 אלף עמותות, מנסות לתת מענה לאספקטים שונים של אי השיוון בישראל - רווחה, חינוך, קהילה וחברה. יש לציין שלא כולן פעילות ולרובן אין יכולת השפעה מהותית על אי השוויון בישראל ברמה הארצית, כיוון שהתקציב שלהן לא מאפשר זאת. המדינה מנסה לתרום את חלקה בעניין, על ידי פעילות משרדי הממשלה (רווחה, חינוך, ועוד) ופרסום מכרזים לפתרון בעיות חברתיות שנועדו לצמצם את פערי האי־שוויון. הגופים שעונים למכרזים השונים ואחר כך מספקים את השירותים החברתיים לציבור הן עמותות שהמחזור שלהן הוא לפחות 5 מיליון שקלים (בדרך כלל), וגם חברות מסחריות שהן בדרך כלל חברות מיקור חוץ ו/או ניהול פרויקטים.

רבים המקרים שבהם חברות מסחריות זוכות במכרזים של משרדי הממשלה ומפעילות תוכניות חברתיות שנועדו לצמצום הפערים החברתיים ואי השוויון. חברות מסחריות מונעות משורת הרווח - הן מחויבות להשיא תשואה חיובית לבעלי המניות שלהן, אחרת אין להן זכות קיום לאורך זמן.

כאשר שורת הרווח היא המטרה העיקרית, אין ברירה אלא לעשות פשרות באיכות השירות שניתן במסגרת התוכנית. הדבר גורם לכך, שבמקרים רבים, התוכנית נראית על פניו כתוכנית מצוינת שמעסיקה עובדים רבים ונותנת שירותים רבים ונדרשים, אך למעשה ההשפעה האמיתית על אי השוויון מועטה ביותר. ולראיה, מגפת אי השוויון בישראל ממשיכה להיות נוכחת בחיים של כולנו. למעשה, כאשר חברה מסחרית זוכה במכרז חברתי של משרד ממשלתי, יש תרומה להגדלת אי השוויון בחברה שלנו, כיוון שבעלי החברה (שיש להניח שהם אנשים בעלי אמצעים מלכתחילה) ממשיכים להגדיל את העושר האישי שלהם ובכך להגדיל את אי השוויון בישראל.

הציבור הוא הבעלים

לעומת זאת, עמותות אינן מחלקות רווחים או דיבידנדים לבעלי המניות שלהן ולמעשה אין להן בכלל בעלי מניות כלל ועיקר. הבעלים של עמותות הם הציבור עצמו ונציגיו הם מתנדבים שמכהנים בהתנדבות בארגונים השונים של העמותות, כגון הוועד המנהל והאסיפה הכללית. בנוסף, חלק גדול מהשירותים שעמותות נותנות לציבור מבוסס על מתנדבים שרוצים לעשות טוב.

המיקוד העיקרי של עמותות הוא הגדלת ההשפעה החברתית שלהן לצורך צמצום פערים בחברה וצמצום אי השוויון. אין להן כוונות רווח. למעשה, על פי חוק העמותות, אסור להן להרוויח כסף. על מנת לקבל זכאות להטבות מס לתורמים, וכדי להשתתף במכרזי ממשלה ולקבל משאבים ממשלתיים, עמותות חייבות להשתמש במירב הכסף שהן מגייסות לצרכי הפעילות ורק חלק קטן להוצאות הנהלה וכלליות (22% בעמותות עם תקציב של עד 10 מיליון שח, 15.5% בעמותות עם תקציב של 10־25 מיליון שח, 10% בעמותות עם תקציב של 25־50 מיליון שקל וכו').

לתת עדיפות משמעותית

טוב תעשה המדינה, אם תיתן עדיפות משמעותית במכרזי ממשלה שקשורים לנושאים חברתיים, ובעיקר חינוך ורווחה, לעמותות, על פני חברות מסחריות עם כוונת רווח. כך תבטיח המדינה שכספי משלמי המסים שהמדינה מוציאה על שירותים חברתיים אכן ישמשו לצמצום פערים בחברה הישראלית וצמצום אי השוויון ולא לשורת הרווח של בעלי המניות של חברות מסחריות.