עוני, אבטלה ודיכוי מיעוטים: באיראן מוחים על יותר מרעלה

בבסיס פירמידת הצרכים של מאסלו מוצבים הצרכים הפיזיולוגיים, אחריהם הצורך בביטחון, ולאחר מכן - אהבה ושייכות, כבוד והערכה עצמית, ומימוש עצמי. במקרה של איראן, המיעוטים שאינם פרסים סובלים ביתר שאת כבר 43 שנה מההזנחה של משטר האייתוללות, שגורם להם לא להרגיש שייכים, לסבול מחוסר כבוד, וסיכוייהם לממש את עצמם שואפים לאפס. 54% מאוכלוסייתה של איראן הם פרסים, ואילו יתר ה־46% מחולקים למיעוטים רבים - כאשר מעל כולם האזרבייג'נים (16%) והכורדים (10%).

עם זאת, מותה ב־16 בספטמבר של הצעירה הכורדית בת ה־22, מהסא אמיני, בזמן מעצר של משטר המוסר שנבע מכיסוי ראש לא הולם כבר נגע ב"עצבים החשופים" לגבי סוגייה אפילו בסיסית יותר - הצורך בביטחון. מכאן והלאה, התפרצה מחאה חוצת מגזרים ומחוזות שהולכת וצוברת תאוצה.

האינפלציה דוהרת ומדד המחירים לצרכן הפסיק להתפרסם לפני 4 שנים

המחאה הזו דחקה אל שולי החדשות חגיגה כלכלית לא שגרתית מבחינת טהרן: השבוע היא משיקה פיילוט של "הריאל הדיגיטלי", המטבע הדיגיטלי המדינתי (CBDC - Central Bank Digital Currency) האיראני שצפוי להישאר ביחס של 1:1 לריאל. אולם, השורה התחתונה היא שבדומה לכלל החגיגות ברפובליקה האסלאמית - מדובר בשמחות של משטר האייתוללות שלא באמת מועילות לאזרחים ולאזרחיות. במקרה של הריאל, לדוגמה, הוא נשחק מול הדולר ב־8% בחודש החולף. אדרבה, קצב האינפלציה השנתי הגיע באוגוסט ל־41.5% - והוא נמצא במגמת עלייה מאז מאי. אינפלציה בכל מקום היא קריטית אך באיראן במיוחד, משום שלפי החוק האיראני, המדינה מחוייבת להתאים את הקצבאות והמשכורות לקצב האינפלציה ברמה השנתית.

האזרחים, כמובן, מרגישים בכיסם את השפעות אינפלציית המזון שביוני הגיעה לקצב שנתי של 87%. "בחלק מאזורי המדינה, היא חצתה את ה־100%", הודו בלשכה האיראנית לסטטיסטיקה. אחד מן הפתרונות התמוהים שהציג הנשיא אברהים ראיסי הוא מתן 4 מיליון ריאל (כ־15 דולר) ל־30% מהאוכלוסייה בעלי השכר הנמוך וכ־3 מיליון ריאל (כ־11.25 דולר) ל־60% אחוזים מהאוכלוסייה. "10% בעלי ההכנסות הגבוהות לא יקבלו", הוסיף ראיסי באמירה די תמוהה שהרי היקף התוכנית עומד על 10 מיליארד דולר, מה שיאיץ את הדפסות הכסף והאינפלציה. ככלל, את ההצלחות הכלכליות של ראיסי ניתן לסכם בהרחבת היקף הסחר עם השכנות ובמיזמים כמו הקמת מפעל כטמ"מים בטג'יקיסטן, אבל בכל הנוגע לניהול פיסקלי בביתו, באיראן - זהו לא פחות מכישלון קולוסלי.

ראיסי הוא במהותו איש דת, שנטען כי הוא בעל השכלה משפטית - והתבטאויות שלו בנושאים כלכליים מעוררות דאגה בשל הבעות בורות בנוגע למצב. ב־28 באוגוסט, למשל, נשיא איראן הפגין בלבול רב לגבי האינדיקטורים הכלכליים - וככל הנראה חשף בשוגג כי שיעור האינפלציה האמיתי עומד על 60%. כלומר, פי כ־1.5 מנתוני הלשכה האיראנית לסטטיסטיקה. למרבה פליאתם של רבים, אין באמת סיבה להיות מופתעים.

עד החלטת נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ לעזוב את הסכם הגרעין ב־2018, שני גופים היו מפרסמים את מדד המחירים לצרכן באיראן - הלשכה האיראנית לסטטיסטיקה והבנק המרכזי, שעשה זאת מאז 1937. מדד המחירים לצרכן של הלשכה האיראנית לסטטיסטיקה היה באופן עקבי נמוך יותר. לצורך ההשוואה, בשנה האיראנית האחרונה שבה פרסמו שני הגופים את מדד המחירים לצרכן שלהן, והסתיימה במרץ 2018, הוא עמד על 9.6% במקרה של הבנק המרכזי ועל 8.1% אצל הלשכה האיראנית לסטטיסטיקה. על כן אין להיות מופתעים הן מפליטת פיו של ראיסי והן מההחלטה להפסיק את פרסומי מדד המחירים לצרכן של הבנק המרכזי ב־2018.

בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה: הכנסות גבוהות יחסית מיצוא גז

האירוע המשמעותי של נסיגת ארה"ב מהסכם הגרעין ב־2018 והעיצומים האמריקאים שמקשים מאוד על תעשיית הנפט האיראנית היוו גורמי השפעה קריטיים על הכלכלה האיראנית. כיום, לפי הערכות, חזרה של וושינגטון להסכם הגרעין אמנם תביא ל"הזרמה" מיידית של 93 מיליון חביות לשוק, לשדרוג תשתיות איראניות להגדלת יכולת ההפקה מ־4 מיליון חביות ביום ל־5.7 מיליון ולהורדת מחיר החביות ל־65 דולר במחצית השנייה של 2023 - אבל למעשה ייצוא הדלקים הפוסיליים האיראני היה כבר השנה במגמת עלייה. חברת המידע "קפלר" העריכה כי עתודות הנפט היבשתיות של איראן פחתו באוגוסט בשש מיליון חביות ל־50 מיליון. בה בעת, העתודות בים ירדו אף יותר - מ־107 מיליון חביות ל־93 מיליון.

לפי נתוני חברת המעקב "וורטקסה", היקף ייצוא הנפט האיראני ירד ממיליון חביות ליום בינואר לכ־700 אלף במאי, אך עד אוגוסט חזר לנתוני ינואר. אולם, גם נתוני ינואר רחוקים מאוד מימי טרום הסנקציות האמריקאיות של 2.5 מיליון חביות נפט שהיו מיוצאות מדי יום. היעד של מרבית הנפט האיראני כעת הוא סין. לפי דיווח של סוכנות הידיעות רויטרס, איראן הציעה לסין מחיר חבית שנמוך ב־11 דולר ממחיר חבית ברנט, הצעה שעדיפה ב־8 דולר מזו של רוסיה - וכך גרפה את ההכנסות. עם זאת, במוסקבה לא אמרו נואש, ולפי גורמים מעורים בפרטים ששוחחו עם סוכנות הידיעות בלומברג, ייצוא הנפט האיראני צנח החודש שוב לממוצע של 750 אלף חביות ביום.

פלישת רוסיה לאוקראינה וההשלכות המשמעותיות על ענף האנרגיה, הביאו לתועלת איראנית גם בכל הנוגע לגז הטבעי. מתחילת השנה האיראנית בחודש מרץ ועד אוגוסט, היקף ייצוא הגז הטבעי האיראני הגיע ל־70 MCM (מיליון מטרים מעוקבים) ביום, עלייה של 19% ביחס לתקופה המקבילה אשתקד. כך, לפי נתוני משרד הנפט האיראני. בד בבד, עליית היקף ייצוא הגז בשילוב המחירים המאמירים הביאו להכנסות בסך 1.6 מיליארד דולר, זינוק של 64% ביחס לתקופה המקבילה בשנה שעברה. בטהרן לא מסתפקים בכך, וחתמו ביולי האחרון על הסכם עם ענקית האנרגיה הלאומית של רוסיה "גזפרום" בסך 40 מיליארד דולר שבמסגרתו, בין השאר, היא תסייע בפיתוח מתקני הנזלת גז (LNG).

30 מיליון בני אדם מתחת לקו העוני

כ־80% מעתודות הנפט של איראן נמצאות במחוז חוזסטאן, שמרבית תושביו הם בני המיעוט הערבי - האחוואזים. אף שעתודות הנפט מביאות להכנסות המשמעותיות כל-כך עבור משטר האייתוללות, האחוואזים נמנים על העמים המוזנחים והעניים ביותר באיראן. ההתמודדות של האחוואזים, שאוכלוסייתם מוערכת ב-8 מיליון איש, כוללת איסור על שימוש בשפת האם שלהם, אספקת מים לוקה בחסר והסטת מקורות מים, וכן שיעורי אבטלה ועוני גבוהים.

בהתחשב במצב בחוזסטאן, ייתכן כי הכורדים האיראנים, שעליהם נמנית אמיני שנרצחה בעת מעצרה, "הרוויחו" מכך שבמחוז כורדיסטן באיראן אין נפט כפי שיש באוטונומיה הכורדית בעיראק או בשטחים בשליטת SDF (הכוחות הסוריים הדמוקרטיים, הכורדים ברובם) בסוריה. ועדיין, הכורדים סובלים כמו מרבית תושבי איראן מהפערים החברתיים העצומים בינם לבין אנשי המשטר, משפחותיהם ומקורביהם. כאלו שישראלים יכולים להתרשם היטב מהעושר המופגן שלהם ברחובות איסטנבול ובמלונות יוקרה בעיר שהאיראנים והאיראניות אוהבים לבלות בה, בין היתר בגלל האפשרות להסרת הרעלה. אותה הרעלה שעומדת כעת במוקד המחאות, שבהן נשים מסירות את כיסוי ראשן - מנופפות בו ואף שורפות אותו.

ביטול חובת כיסוי הראש לנשים היא סיבה חשובה וראויה למחאה, אבל קיים ספק גדול שההפגנות בעקבות מותה של מהסא אמיני היו מתפשטות במחוזות רבים באיראן אילולא המצב הכלכלי היה כה חמור. המחשה לכך ניתן לקבל מזינוק בשיעור 38% של קו העוני בין השנה האיראנית 1398 (2018־2019) לבין השנה 1399 (2019־2020). לפי משרד העבודה האיראני, מספר העניים באותה תקופה עלה מ־26 מיליון איש לכ־30 מיליון איש מתוך כ־83 מיליון אזרחים. כלומר, כ־36% מהאזרחים שחיים מתחת לקו העוני - עובדה שחוצה מחוזות וקבוצות אתניות.

עד הפיצוץ הבא: האם המחאה תתרחב לכל ערי איראן?

ברבעון האחרון של השנה האיראנית החולפת (22 בדצמבר 2021 עד 20 במרץ 2022), שיעור האבטלה באיראן עמד על 9.4% (2.4 מיליון איש) - ירידה של 0.3% ברמה השנתית. כך, לפי הלשכה האיראנית לסטטיסטיקה. עם זאת, בראייה צופה פני עתיד, קרן המטבע הבינלאומית צופה כי השיעור יעלה ל־10.2% עד תום השנה ול־10.5% בשנה הבאה.

הפערים בין הגברים לבין הנשים בולטים, אפילו באמצעות הנתונים הרשמיים של טהרן: בעת שבה שיעור אבטלת הגברים עומד על 8.4%, זה של הנשים הוא 14.9%. כמו כן, ב־14% מבתי האב באיראן (3.5 מיליון) - הנשים משמשות כעקרות בית. מבין עקרות הבית, 45% הן מעשירות 1 (התחתון), 22% מעשירון 2, ו־16.9% מעשירון 3. לצורך ההשוואה, משקל העשירונים 6־10 - יחד - עומד על כ־9%. מעבר לכך, דוח של האו"ם הצביע כי לפי נתונים איראניים רשמיים, במהלך חצי השנה שהסתיימה בחודש ספטמבר 2021 - יותר מ־16 אלף ילדות איראניות בגילאי 10־14 נישאו.

אולם, בסיכומו של דבר, אין מדובר במחאה הראשונה של העם האיראני נגד משטר האייתוללות, שמפעיל ביד רמה כוחות רבי אמצעים שסרים למרותו - ובעיקרם משמרות המהפכה והבסיג' שכפופים להם. אלא אם המחאה הזו תתפתח לכזו שמשלבת בה את הצבא וכוחות ביטחון נוספים, אז הדיכוי האגרסיבי שאופייני למשטר יוביל לחזרת הזעם מהרחובות אל תוך הבתים. עד הפיצוץ הבא.