משרד המשפטים מציג: החוק שיאפשר לתבוע בקלות את הרשתות החברתיות בישראל

מחוקקים ורגולטורים מנסים לרסן את כוחן של הרשתות החברתיות ברחבי העולם מתוך ההבנה כי בהיעדר חקיקה רלוונטית, העולם הדיגיטלי מתנהל כמערב פרוע מבלי שאף אחד לוקח אחריות מלאה. ענקיות האינטרנט אומנם משתפות פעולה עם מדינות שונות, אבל בשנים האחרונות ניתן לראות כיצד העולם כולו פועל לכיוון הגברת האחריות. 

● "אנחנו לא מתכוונים לעשות כסף על הבחירות אצלכם": מאחורי הקלעים של עסקי טוויטר בישראל
● בכירה בפייסבוק: "זה עידן של חילופי כוחות, היוצרים משפיעים יותר מהמותגים שמשלמים להם" 
● כשטוויטר, פייסבוק ואינסטגרם הופכות דומות זו לזו, אפילו המותגים מתבלבלים

בנובמבר 2021 החלה לפעול הוועדה להתאמת המשפט לאתגרי החדשנות והטכנולוגיה שהקים שר המשפטים גדעון סער, ובראשה עומד מנכ"ל משרדו, ערן דוידי. כעת, נודע לגלובס כי הוועדה צפויה לקדם בוועדת השרים לענייני חקיקה, רגולציה חדשה על הרשתות החברתיות בישראל. בעזרת תזכיר חוק בשם "אחריות ברשת", הוועדה מעוניינת לחייב את ענקיות הטכנולוגיה לשאת באחריות על תוכן בלתי חוקי שמתפרסם בפלטפורמה שלהן.

תזכיר החוק מיועד לקדם שני שינויים מהותיים מהמצב הנוכחי: ראשית, הרשתות החברתיות יחויבו להקים מנגנון דיווח מפורט על תכנים. המנגנון יחויב להיות בעברית, ושהמענה אליו יהיה תוך זמן סביר. "המנגנון יהיה נגיש, קל ונוח לשימוש, ויאפשר הגשת המידע באופן שיבהיר מדוע הפונה סבור כי המידע אינו חוקי והפנייה מתאימה אל המידע שברשת", לשון החוק.

המנגנון צריך לכלול הסברים מנומקים להחלטותיהם ביחס לתוכן המדווח, ולאפשר מנגנון ערר פשוט. מטרת המילים "זמן סביר", היא למנוע מהרשתות החברתיות לפעול כראות עיניהן. משמע - אם מדובר בסרטון פורנוגרפי של ילדה והם מיודעים, הזמן הסביר יהיה דקות עד שעה. "לא נגיד להם מה הזמן הנדרש, הם צריכים לקחת אחריות", אומרים במשרד.

שנית, במשרד המשפטים בונים תשתית לאזרח מן המניין, כדי שיוכל לתבוע את הענקיות בישראל על־פי הדין הישראלי. להבדיל, לדוגמה, מהפסיקות מול פייסבוק - אז הן התבצעו על־פי הדין בקליפורניה. משפטנים יכולים לתבוע כבר כיום את הרשתות החברתיות, אבל זה מסובך, לא ברור וכולל מכשולים רבים. תזכיר החוק קובע כי אם הרשת החברתית תבצע עוולה, יתאפשר לתבוע מתוקף "חוק אחריות ברשת".

החקיקה רואה ברשת כנושאת באחריות לתוכן

מרגע שהרשת החברתית מיודעת על התוכן הלא־חוקי, החקיקה החדשה רואה בפלטפורמה כנושאת באחריות המשפטית לאותו תוכן - ולא רק הכותב עצמו. מעבר לכך, אם הרשת החברתית לא תסיר את התוכן בתוך זמן סביר, היא תידרש להתמודד עם תביעות בישראל בסך מאות אלפי שקלים, וכשיצטברו המקרים - במשרד סבורים שזה ישנה את התנהלות הרשתות החברתיות.

במשרד המשפטים, שישבו עם מקביליהם בגרמניה כדי ללמוד על אופן טיפולם בנושא, מבינים שחסר סדר דין מהיר. כלומר, מרגע הגשת תביעה אזרחית - ברור לכל הצדדים כי זה ייקח זמן רב. לכן, במשרד בוחנים איך לשפר את המענה בנושא.

כשרוצים לקדם רגולציה חדשה, משרד המשפטים מנסח מסמך רגולציה חכמה (RIA), שנועד לוודא שהרגולציה הממשלתית משיגה את מטרתה באופן המיטבי, תוך יצירת כמה שפחות עלויות לממשלה ולציבור. במסמך הנוכחי נכתב כי בשנים האחרונות היו כמה ניסיונות להטיל אחריות אזרחית או פלילית, אבל החקיקה לא הושלמה.

לפי המסמך, "ספקי התוכן המקוונים נהנים מכוח כלכלי עצום וחוצה מדינות וגם משליטה בזירה ייחודית ורגישה - זירת חופש הביטוי. שילוב זה מקנה להן עוצמה חסרת תקדים ועלול - אם ינוצל לרעה - להוביל לפגיעה בזכויות משתמשים (חופש הביטוי, הזכות לקניין והזכות לפרטיות) וגם בהקשרים חברתיים רחבים, כמו מרחב הביטוי הפוליטי וחיי הכלכלה".

במסמך הרגולציה נכתב כי גישת החקיקה החדשה היא המתאימה לישראל. "חלופה זו מתאימה לשיטת משטר דמוקרטית, תואמת למגמות בעולם, ומייצרת איזונים ראויים בין הגנה על חופש הביטוי לבין הגנה על אינטרסים אחרים כדוגמות פרטיות, הזכות לשם טוב, וכד'. שכן, המודל מגן על חופש הביטוי ומאפשר לספקים ברשת - כל אחד לפי סוגו - לקדם את הפעילות הכלכלית שלהם וליצור תשתיות כלכליות למשק מחד גיסא, ומאידך גיסא מרגע שקמה ידיעה על קיומו של תוכן בלתי חוקי, הוא משית עליהם את האחריות להסירו".

מנכ"ל משרד המשפטים, ערן דוידי, מבהיר בשיחה עם גלובס כי מדובר בבשורת הגנה. "לראשונה, אנחנו נותנים הגנה לאזרחים, כלי משפטי שמגן עליהם גם ברשת. אנחנו מעבירים את האחריות גם לרשתות החברתיות. גם בגלל שיש להם משתמשים רבים ורווחים רבים, הם לא יכולים להמשיך להתחבא מאחורי המילים 'אנחנו רק פלטפורמה'. אנחנו מקבעים את המשטר שחל עליהם בישראל".

לדבריו, עד שיש אזרחים שמדווחים, לא באמת ידוע מה קורה. "הדיווח נכנס לעולם וירטואלי, לא ברור אם הפנייה תטופל וכמה זמן ייקח עד שתתקבל תגובה. לרוב, אתה לא מקבל תגובה בכלל. הם לא מספרים כמה בודקים יש בעברית, הם בכוונה משאירים את זה עמום. אנחנו מבקשים לאתגר אותם, כי בסוף הם יצטרכו להסביר לבית משפט למה הם לא מסירים תוכן מסוים או למה לקח יותר מדי זמן". עם זאת, דוידי מחדד כי אין בכוונת המשרד לחייב הקמת מוקד שירות לקוחות טלפוני.

החוק מחייב להסיר תוכן לא חוקי, אבל תוכן פוגעני לא מכוסה. מדוע?
"בעולם מושלם, הייתי שמח שגם תוכן פוגעני או הוצאת דיבה יהיו מכוסים. אבל החסרונות עולים על היתרונות. אנחנו לא רוצים לתת לפייסבוק את הכוח לקבוע מה פוגעני ומה לא. אגב, יש מדינות שעושות את זה כמו ניו זילנד שקבעו קטגוריות לתוכן פוגעני. אנחנו חשבנו שמהלך כזה יהיה עודף צינון על חופש ביטוי. לכן, באיזון הזה החלטנו לתת יותר מקום לחופש הביטוי ופחות בהגנה על שם הטוב". החשש במשרד המשפטים הוא שבמצב שבו יכניסו לתזכיר החוק את לשון הרע, החוק יהפוך לכלי ניגוח - ויאבד את מטרתו המרכזית.

הפלטפורמות מבינות שהרגולציה לא מדויקת

לאורך השנים האחרונות, הרשתות החברתיות הרבו לציין שהן מעוניינות שתהיה רגולציה. אולם, מומחים מסבירים שהמסר נובע מההבנה כי הרגולציה תהיה לא מדויקת בעקבות חוסר הבנה עמוקה במתרחש ברשת. "אכן, זה שיחק לטובתם שהיה עולם שלא התעסק בהם או רצון להתעמק בהם. לזה אפשר להוסיף שזה עולם מאוד נפיץ ויש פה ממד פוליטי - ומי שהרוויח מכל זה אלו הרשתות והחברות הבינלאומיות. אני מקווה שיהיה מאוד קשה לתקוף את החוק, זה המודל אולי הכי דמוקרטי שיש במדיניות מערביות - מודל מאוזן שנע בין חופש ביטוי לבין זכות לשם טוב ונגד הסתה", מסביר דוידי.

בשלב הראשוני, דוידי מכיר בכך שעלולה להיות הצפה בבתי המשפט, כדי לראות מה תהיה תגובתם. אומנם החקיקה שמרנית, אבל המשרד נערך למצב שזה לא יעבוד. "לא נוכל לפתור 100% מהמקרים, ואנחנו מקווים שזה יהיה מהלך משמעותי. אם לא, אנחנו נפעל בצעדים נוספים חמורים יותר".

דוידי חושף שהרשתות החברתיות לא שיתפו פעולה בכל שלב בתהליך. "היינו עם הרשתות בשיח פורה. הם הגיעו לוועדה שלנו וענו על השאלות. אך בהמשך הדרך, העברנו להם שאלון, וגם פייסבוק וחלק מהאחרות בחרו לנתק מגע. מאז, השיח לא התקדם, וזה קצת חבל. אנחנו רצינו לשמוע מהם מה הרגולציה שתתאים, כדי לראות מה הם יכולים ומה לא. אני מקווה שיחודש השיח בזכות תזכיר החוק".

"יש חשיבות גדולה להפצת תזכיר החוק"

המצב הפוליטי הנוכחי לא מאפשר את החקיקה, אך במשרד המשפטים נחושים להתחיל בהליך כבר כעת. "אני חושב שיש חשיבות גדולה מאוד גם מבחינה ציבורית בהפצת תזכיר חוק. ברגע שהוא מקבל חיים ויוצא להערות ציבור, יש כבר דינמיקה, יש כבר משהו על השולחן. יש תזה משפטית, רגולציה על השולחן שחשבו עליה טובי המשפטנים ומומחים. לא משנה מי השר או המנכל הבא, הם אמרו שזה הדבר הנכון למדינת ישראל לעשות", אומר דוידי.

בימים האחרונים, פורסם דוח של ארגון BSR (ארגון עצמאי המתמחה בזכויות אדם), שהוזמן על־ידי חברת מטא ונועד לבחון את השפעת המדיניות והפעילויות של מטא במהלך מבצע שומר החומות. בדוח נטען כי הייתה הטיה לטובת ישראל, וכי אין במטא מספיק בודקי תוכן בעברית או בערבית. "באופן עקרוני, ובלי קשר לטיימינג של הדוח, זה מוכיח שאסור לתת לחברות בינלאומיות להחליט מה חוקי ומה לא", מגיב מנכ"ל המשרד.

ועדת השרים לענייני חקיקה בראשות השר סער, אישרה לפני כמה חודשים את חוק הפייסבוק, שמאפשר לשופט להסיר מהרשתות החברתיות תכנים שיש אפשרות ממשית שיפגעו בביטחונו של אדם, בביטחון המדינה או בביטחון הציבור. עם זאת, ביקורת ציבורית רחבה הובילה להחלטה להוריד את החוק מסדר היום. כעת, דוידי מוסיף כי חוק הפייסבוק היה חשוב, הכרחי ונחוץ. "אני חושב שזה לא משאיר הרבה ברירה, אלא בעתיד לחוקק את חוק הפייסבוק. היה סביבו הרבה פייק ניוז, אני חושב שהוא חוק מאוד מידתי שנותן שיקול־דעת. לנו זה חיי אדם, אנחנו לא יכולים להשאיר את זה לשיקול־דעתם".

"כדי שלא נגיע להחשכה, צריכים רגולציה מידתית"

באחרונה, מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי אמר כי בעימות הבא צריך לחסום את הרשתות החברתיות. להבדיל מדבריו של המפכ"ל, דוידי חושב שחוק "אחריות ברשת" וחוק הפייסבוק שירד מהפרק מספקים יחד את המענה הנדרש. "אני לא חושב שצריך להחשיך את הרשת. אני חושב שחוק הפייסבוק זה המנגנון המידתי־דמוקרטי הנכון, איך כן נלחמים בטרור אבל עדיין משאירים את חופש הביטוי נושם ובועט, כמו שצריך במדינה דמוקרטית. כדי לא להגיע להחשכה, כן צריך רגולציה מידתית ודמוקרטית".

לדבריו, "למרות שיצרנו מלא חסמים - כמו שצריך לפנות ליועץ המשפטי לממשלה, שהתוכן חייב להיות בלתי חוקי, סכנה לשלום ציבור או אדם, וגם אז הולכים לבית משפט מחוזי, התעוררה הביקורת. כל המהלכים נועדו כדי שלא ייפגע חופש הביטוי. במלחמה נגד הטרור, חוק הפייסבוק הוא כלי הכרחי, בטח בעולם שבו 90% מההסתה היא ברשת".

לצד חוק הפייסבוק וחוק אחריות ברשת, הוועדה מקדמת את חקיקת האנונימיות שכוללת חשיפת פרטי גולש כשהוא מפר חוק ומפיץ חדשות כזב (פייק ניוז). "בעזרת בית משפט יהיה אפשר לחשוף את אלו שמתחבאים מאחורי דמויות לא אמיתיות. בעיניי אין זכות באמת כזו, זה כבר לא חופש הביטוי, אלא זכות לחופש ביטוי אנונימית. זו מדרגה נמוכה יותר מחופש ביטוי".

נוסף על כך, בוועדה בוחנים הקמת גוף לאומי שיתווך בין האזרחים לבין הרשתות. כיום, מחלקת הסייבר בפרקליטות היא זו שפונה לרשתות החברתיות בצורה וולונטרית לצורך הסרת תכנים שעוברים על חוקי הרשת החברתית והמדינה, ובוועדה שוקלים להקים גוף שגם אזרחים יוכלו לפנות דרכו לרשתות החברתיות. "הרעיון ליצור גוף עם מוניטין, שלשני הצדדים יהיה אמון בו. יהיה לו עוצמה מול הרשתות הללו כי יהיה לו כוח מדינתי".

דוידי מציין כי בתחילת נובמבר, הם יבחנו את הפתרונות לעולמות של סייבר וכופרה. "כיום, אין שום מתודה או מדיניות לאומית לגבי מה צריך לעשות אם תוקפים אותך, לא משנה מי התוקף. חוץ מכופרה, אנחנו בוחנים קידום חקיקה ועיגון חובה אקטיבית לרשתות החברתיות כדי לאתר תכנים שקשורים לפגיעה בקטינים, כמו פורנוגרפיית ילדים ועוד. בעצם הטלת אחריות מתאימה להגנה על קטינים מפני תכנים לא חוקיים ברשת. כרגע זה עדיין לא בשל, אבל זה מתוכנן", חותם מנכ"ל משרד המשפטים.

מאחריות ועד חסינות: המענה בעולם לרשתות החברתיות

מדינות רבות החלו לבחון בשנים האחרונות את שאלת האחריות של רשתות חברתיות, עורכי אתרי אינטרנט, וספקי שירות.

בעולם ישנם שלושה מודלים עקרוניים להסדרת אחריותם של מתווכי רשת. הראשון, מודל האחריות המוחלטת, מטיל על מתווכי הרשת את ההשלכות לתוכן המופץ באמצעותם על־ידי צד שלישי, ומחייבת לפקח על התוכן - ולוודא שאין בו תוכן לא חוקי. הרעיון הוא הטלת סנקציות פליליות נגד אדם או מתווך רשת שפרסם מידע שיש בו בכדי לפגוע באדם או בביטחון המדינה. אחת המדינות שפועלות כך היא תאילנד.

המודל השני הוא החסינות המוחלטת. לדוגמה, בחלוצת הגישה הזו - ארה"ב, מתייחסים למתווכי רשת כאל שליחים בלבד. במסגרת סעיף 230 לחוק ההגינות בתקשורת, נקבע כי ישנה הגנה עבור ספקי אינטרנט ומשתמשים מפני אחריות אזרחית למידע שמקורו בספק תוכן אחר.

בארה"ב מקדמים תיקון לסעיף 230

בחודש מאי 2020, חתמו בבית הלבן על צו שבוחן את סעיף 230, ובחודש לאחר מכן הוגשה הצעת חוק לתיקון חוק האחריות ושקיפות צרכנית שתחייב את הרשתות החברתיות לביצוע שינויים. התהליך אומנם עדיין בחקיקה, אבל הרעיון כולל, בין השאר, דרישה להסרת תוכן בלתי חוקי, ומנגנון להסרת תכנים.

הגישה שננקטת כאן בישראל, והיא הגישה השלישית - נקראת "המפרץ הבטוח". לפי הגישה, שכבר פועלת באיחוד האירופי, בגרמניה ובאנגליה, יש להעניק למתווכי רשת חסינות מפני האחריות לתוכן שלא הם יוצריו, ובלבד שעמדו בתנאים מסוימים שנקבעו בחוק: היעדר ידיעה בדבר קיומו של תוכן פוגעני, חוסר מעורבות ממשית ביצירת התוכן, ופעולה נמרצת להסרתו של התוכן משנודע עליו.