קרן העושר הצטמצמה פי עשרה מהתחזיות, והלוביסטים מרוצים

הכותב הוא מנהל המחקר של "לובי 99" ודוקטורנט בנושא הכלכלה הפוליטית של משאבי טבע

לאחרונה פרסמה רשות המסים עדכון לגבי נתוני הגבייה של הרווחים ממשאבי טבע (מאגרי הגז וים המלח), שהועברו לקרן לאזרחי ישראל ("קרן העושר"), שהחלה את פעילותה לפני כמה חודשים. לפי הפרסום, סך הגבייה הגיע לכ־3.84 מיליארד שקל, מתוכם 1.88 מיליארד שקל חלוטים וכבר הועברו לקרן. קריאות השמחה של נציגי חברות הגז לא איחרו לבוא, אך עיון בפרטים מציג תמונה אחרת.

ראשית, ובניגוד לטענות שהופצו, חלק גדול מהכספים שנגבו לאחרונה לא הגיעו ממאגרי הגז, אלא מהסדר בין כי"ל לבין רשות המסים בעניין הרווחים מים המלח. הדוח הרבעוני האחרון של כי"ל מפרט תשלום של 188 מיליון דולר ששולמו במסגרת ההסכם (הנוגע לשנים 2016־2021), כלומר הזרמה חד־פעמית עבור מספר שנים. נציין כי על הסדר הפשרה הזה, שהתקבל בדלתיים סגורות בין רשות המסים לכי"ל, הובעה כבר ביקורת, שכן הפשרה כוללת ויתור מצד רשות המסים על כשליש מהחוב של כי"ל.

הציבור לא מתוגמל כראוי

שנית, דיווחי חברות הגז מעידים שבפועל, הציבור רחוק מלקבל את חלקו לפי ההבטחות וזאת גם במאגר תמר, שהספיק להחזיר את ההשקעה כבר שלוש פעמים. נזכיר שוועדת ששינסקי העריכה שבכל מאגר, חלקו של הציבור יעמוד על 52%־62%, וגם בתקשורת הוצג לציבור שיקבל 70% מרווחי הגז. בפועל חברות הגז המשיכו לגרוף את מרבית הרווחים משני המאגרים, ובסך־הכול נהנו מכ־62% מהרווחים במהלך החציון הראשון של 2022. המדינה קיבלה 38% מהרווחים, מתוכם כ־158 מיליון דולר לקרן העושר מרווחי תמר, סכום לא מבוטל, אבל נמוך משמעותית מהציפיות.

הדגש המשמעותי ביותר הוא הפער הענק בין התחזיות לבין המציאות. ביוני 2013 הציג בכנסת נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, את התחזיות של בנק ישראל: עד 2022 ייכנסו מרווחי הגז 3.9 מיליארד דולר לקרן העושר (כ־14 מיליארד שקל); ובין השנים 2023־2032 ייכנסו עוד 34.7 מיליארד דולר. במציאות, הוזרמו כמיליארד שקל לקרן העושר (בניכוי הרווחים מים המלח) - עשירית מהתחזיות. ולגבי התחזיות לשנים 2023־2032 - התחזית של רשות המסים עודכנה ל־12.1 מיליארד דולר (בתרחיש המקסימום) - "תספורת" של שני שליש מההבטחות המקוריות. וכל זאת בתקופה של מחירי שיא.

התחזית צנחה

הפער בתחזיות הוא לא רק מול נתוני 2013, אלא אפילו למול נתונים שפרסמה רשות המסים עצמה לפני שנה. אם משווים את נתוני 2021 לנתוני 2022, רואים שהגבייה הצפויה עד סוף העשור ירדה ב־14.6%. כלומר בשנה אחת, ועוד בשנה שמחירי הגז העולמיים נוסקים בצורה חסרת תקדים בשל המלחמה באוקראינה, התחזית של רשות המסים צונחת משמעותית - ללא כל הסבר או פירוט.

אין אלא לתהות האם סיבה מרכזית לפער בין התחזיות למציאות היא התנהלות רשות המסים, אשר נהנית מסמכות מלאה ומהיעדר פיקוח מוחלט בתהליך גביית המס. בהיעדר שקיפות וביקורת ציבורית, מצליחה כנראה סוללת עורכי הדין של חברות הגז לדחוף את רשות המסים לפשרות על מנת להימנע מהליכים ממושכים, מה שמוביל לדחייה ולצמצום של המס. באופן לא מפתיע, רשות המסים מתנגדת בתוקף למאמצינו לקדם חקיקה שתגביר את השקיפות בתהליכי מיסוי משאבי טבע לפי סטנדרטים העולמיים המקובלים.

בכנסת הקודמת הצליחה רשות המסים למסמס את חוק שקיפות מיסוי משאבי הטבע שיחייב דיווח תקופתי ושקוף לוועדת הכספים על גביית המסים והתמלוגים ממשאבי הטבע של הציבור, אבל אנחנו לא מוותרים. נמשיך לפעול להעברתו, כי לציבור מגיע לדעת האם הוא מקבל את חלקו הראוי מרווחי משאבי הטבע, וכשהוא לא, עם מי צריך וחובה לבוא חשבון.