פרס הנובל לרפואה הוענק לגנטיקאי שוודי על גילויים בתחום האבולוציה האנושית

פרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה לשנת 2022, ניתן היום לסוואנטה פבו עבור גילויו לגבי הגנטיקה של זנים נכחדים ממשפחת האדם ולגבי האבולוציה האנושית. ועדת הפרס הסבירה כי: "בני האדם תמיד תהו לגבי מקורותיהם. כיצד התפתחנו ועד כמה אנחנו קרובים לאלה שבאו לפנינו? במה אנחנו שונים מהם? סוונטה פבו הגשים משימה שנראתה בלתי אפשרית: ריצוף הגנום הניאנדרטלי. בנוסף, גילה את קיומו של מין אדם חדש למדע, האדם הדניסובי. עוד הוא מצא כי בני האדם של היום והמינים הנכחדים, העבירו גנים אלה לאלה, וכי לגנטיקה הזו יש משמעות ברפואה היום. מחקריו יצרו את תחום המחקר החדש - פלאוגנומיקה".

פבו, שבאופן נדיר יחסית בשנים האחרונות מקבל את הפרס ללא שותפים, הוא גנטיקאי שוודי שנחשב לאחד האבות המייסדים של תחום הגנטיקה של מיני אדם נכחדים, ומוביל הפרוייקט הבינלאומי למיפוי גנום האדם הניאנדרטלי. בחירה זו הייתה לא מאוד צפויה בקהילה הרפואית.

פבו הוא בנו של זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה סונה קארל ברגסטרם, שזכה בפרס על תגליותיו בתחום הפרוסטגלנדינים בשנת 1982. פבו לא גדל עם אביו, אלא עם אמו הכימאית ילדית אסטוניה קארין פבו, שגידלה אותו כאם חד הורית. הקשר בין פבו לבין אביו נשמר בחשאי מאשתו ואחר כך מבנו מהנישואין, אך פבו ואביו בכל זאת נפגשו מעת לעת במהלך ילדותו.

כילד פבו התעניין בחרסים שאסף, במומיות, ולאחר שאמו לקחה אותו לביקור בפירמידות במצריים, פיתח חלום להיות אגיפטולוג. הוא למד ארכיאולוגיה ואגיפטולוגיה, אך גילה עניין במדעים המדוייקים והחליט לעבור ללמוד רפואה, ואף היה רופא. בהמשך שילב בין התחומים שאהב, חקר העבר והפיזיולוגיה, והוסיף להם תבלין מן הכימיה והביוכימיה אליהם נחשף מהוריו, ופיתח את תחום הגנטיקה של המינים הנכחדים.

את הדוקטורט שלו עשה פבו בתחום הביולוגיה המולקולרית, וחקר וירוסים ואת מערכת החיסון. העניין שלו במומיות גרם לו לרצות למפות גנטית את המומיות הללו, אך הדבר נחשב בלתי אפשרי. פבו הצליח להשיג חומר גנטי ממומיות, וחקר אותו בלי לדווח על כך למנחי הדוקטורט שלו. את ממצאיו פרסם בכתב עת קטן, וציין כי ניתן ללמוד מהגנטיקה של המומיות, על קשרים חשובים בשושלות הפרעונים. מחקרים מסוג זה הפכו היום מקובלים מאוד, ותיארנו את תחום המחקר הזה בכתבה עם חוקר אחר בתחום, פרופ' דיוויד רייך. פבו היה הראשון שהציע מחקר מסוג זה, ובכך פרץ את הדרך וגם זכה בסופו של דבר למאמר משמעותי בנייצ'ר, עוד לפני שקיבל דוקטורט.

החוקר הראשון שהאמין בו היה אלן ווילסון מאוניברסיטת ברקלי, אשר הציג את המאמר הנידח שלו לעורכים בנייצ'ר. לאחר שקיבל את הדוקרטורט עבר פבו לעבוד עם ווילסון בברקלי, שם מיצה וחקר DNA של בעלי חיים נכחדים כמו ממותות ושל עוף המואה הניו זילנדי.

בגיל 35 מונה לפרופסור מן המניין באוניברסיטת מינכן, ועסק מיצוי ופענוח הגנום של האדם הניאנדרטלי. ב-1997 הצטרף למכון מקס פלנק לגנטיקה אבולוציונית בלייפציג. בשנת 2002 גילה כי הגנום הניאנדרטלי מכיל מוטציות שכנראה קשורות לכושר דיבור, ורומזות על כך שהניאנדרטלים יכלו לדבר. ממצא נוסף היה הדמיון הרב יותר בין הגנום הניאנדרטלי לבין זה של בני אדם בני-ימינו החיים מחוץ לאפריקה, לבין האבות הקדמונים באפריקה. ההשערה במקרה הזה היא כי בני האדם הצליחו להתרבות עם הניאנדרטלים.

ועדת הנובל מסבירה: "בני האדם, הומו סאפיינס, הופיעו לראשונה באפריקה לפני 300 אלף שנים, בעוד קרובינו הקרובים ביותר, הניאנדרטלים, אכלסו את אירופה ומערב אסיה, עד הכחדתם לפני 30 אלף שנים. בערך לפני 70 אלף שנה, בני אדם יצאו מאפריקה אל המזרח התיכון ומשם ליתר העולם, כלומר הייתה תקופה של עשרות אלפי שנים, שבה בני אדם וניאנדרטלים התגוררו באותם האזורים. אך מה הייתה מערכת היחסים ביניהם?

"פבו הבין כי ישנם אתגרים טכנולוגיים אדירים בריצוף ה-DNA שהלך והתפרק לאורך עשרות אלפי שנים. החומר הגנטי שנשאר לא רק מפורק לחתיכות קטנות, אלא גם מזוהם בגנטיקה של חיידקים ובני אדם". אך פבו פיתח את הטכנולוגיות להפריד את ה- DNA הניאנדרטלי מהחומר המזוהם וגם גישות שונות להרכיב מחדש את הפאזל של החתיכות המפוזרות.

ב-2010 היה שותף לגילוי כי שאריות זן אדם שנמצא בסיביר, שנחשבו לשאריות של אדם ניאנדרטלי, בעצם שייכות לזן אחר של אדם, והוא נקרא היום האדם הדניסובי. עוד נמצא במחקר משותף של פבו ורייך שהוזכר לעיל, כי הדניבוסים גם הם התרבו עם בני האדם.

פבו נשוי לפרימטולוגית האמריקאית לינדה ויג'ילאנט.

בשנת 2014 יצא באנגלית ספרו של פבו לציבור הרחב "האדם הניאנדרטלי: החיפוש אחר גנומים אבודים" המתאר מנקודת מבטו האישית את המירוץ אחר פיענוח הגנום הניאנדרטלי.