דו"ח Education at a glance של ה-OECD שהתפרסם היום (ב') מציג סטטיסטיקות נרחבות על מצב החינוך בישראל ובשאר מדינות ה-OECD.
על פי הדוח, שיעור הצעירים ללא עבודה ולא בלימודים (NEET) נחשב גבוה למדי בישראל, ועומד על 22%, לעומת 16% בממוצע ה-OECD. מצבנו טוב בהרבה מדרום אפריקה (46%) ואף איטליה (27%), אך גרוע יותר מארה"ב (17%) והולנד שנמצאת במקום הנמוך ביותר עם 4% בלבד של צעירים "חסרי מעש" שאינם לומדים ואינם עובדים. צעירים אלו יתקשו להתפרנס בכבוד בעתיד, והם עלולים להוות כר פורה לפשיעה.
נתון נוסף, הוא שישראל נמצאת במקום הראשון ב-OECD בהוצאה על חינוך (לא כולל השכלה גבוהה) כשיעור מהתוצר, מתוכם 4.3% במימון ציבורי ו-0.5% במימון פרטי. אפילו בחלוקה לפי הוצאה ציבורית בלבד, אנחנו נמוכים רק מנרווגיה (4.7%) וזהים לאיסלנד.
עם זאת, מבחינת תקצוב החינוך בתקנון לכוח קניה, ישראל קרובה יחסית לממוצע ה-OECD ואף מעט מתחתיו. ישראל מוציאה על כל תלמיד יסודי 9,452 דולר בשנה לעומת 9,923 בממוצע ה-OECD. בחינוך שניוני (חטיבה ותיכון) פערי התקצוב מתרחבים, כאשר בישראל מוציאים על כל תלמיד 9,409 דולר בשנה לעומת 11,400 דולר בממוצע ה-OECD. ייתכן שהתקציב הנמוך למערכת החינוך החרדית, בייחוד זו שאינה מלמדת לימודי ליב"ה, משפיעה על הממוצע בישראל. כשיעור מכלל ההוצאה הממשלתית, אנחנו במקום השביעי ב-OECD בהוצאה על חינוך.
תקציב החינוך בישראל עולה בקצב של כ-4% בשנה, או 67% בין 2012 ל-2019, אך בשל הגידול האדיר במספר התלמידים (מקום 3 ב-OECD) תקציב החינוך לתלמיד עלה ב-21% בלבד. עם זאת, גם צמיחה זו נחשבת גבוהה ביחס למקובל ב-OECD, שבממוצע תקציב החינוך לתלמיד עלה ב-11% באותו פרק זמן.
מקום שלישי בכמות הילדים בחינוך לגיל הרך
החינוך בישראל הוא מרכזי, גם בגיל הרך: ישראל נמצאת במקום השלישי בעולם בהשתתפות ילדים בני 0-3 במסגרות חינוך לגיל הרך, עם 57%, לעומת 62% בהולנד ו-63% בדרום קוריאה. כאשר ממוצע ה-OECD הוא 27% בלבד. במסגרות לבני 3-5, אנחנו במקום השני ב-OECD עם 99.5% מהילדים שנמצאים במסגרות, שניים רק לצרפת (100%). בממוצע ה-OECD מדובר על 83% בלבד. כלומר, ההשתתפות של פעוטות בישראל במסגרות היא גבוהה במיוחד. בשילוב עם כמות הילדים הגדולה בישראל, מדובר בהוצאה גבוהה- גם כשהיא מגיעה מכיסם של ההורים וגם כשהיא מגיעה מכיסי משלמי המיסים.
עם זאת, ההוצאה לכל ילד על חינוך לגיל הרך נחשבת נמוכה בישראל, ובתקנון לכוח קניה אנחנו מוציאים 5,224 דולר לכל ילד בחינוך לגיל הרך, לעומת כמעט פי 2 (10,724) בממוצע ה-OECD. גם זה נובע מכמות הילדים בישראל: אנחנו מוציאים 0.9% מהתוצר על חינוך לגיל הרך, לעומת 0.6% ב-OECD. שיעור ההוצאה הפרטית לעומת הציבורית בישראל נחשבת גבוהה יחסית, עם 25% הוצאה פרטית לעומת 18% בממוצע ה-OECD.
דווקא התשלום למורים, שנחשב נמוך בישראל, מעט גבוה יותר מאשר בממוצע ה-OECD: בעוד מורים מרוויחים 90% מהשכר של בעלי השכלה גבוהה בממוצע ה-OECD, בישראל מדובר על 92%. בפינלנד מדובר על 98% מהשכר הממוצע של בעלי השכלה גבוהה, אך בשוודיה זה 83% ובארה"ב 61% בלבד. הבעיה בישראל היא הפערים בין המורים: ישראל במקום הרביעי ב-OECD (אחריה קולומביה, מקסיקו וקוסטה ריקה) בפערי השכר בין מורים צעירים לוותיקים בחטיבות הביניים, עם פער של 153% לעומת פער של 41% בממוצע ה-OECD.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
