דרמטית אבל צפויה: מה מסתתר בהחלטת הריבית ולמה יש בכל זאת סיבות לאופטימיות?

החלטת הוועדה המוניטרית של בנק ישראל להעלות שוב את הריבית בעוד 0.75%, אחרי שעשתה זאת כבר באוגוסט, הייתה יכולה להיחשב דרמטית - אם לא הייתה צפויה. אחרי שגם הפדרל ריזרב וגם הבנק האירופי המרכזי העלו את הריבית ב-0.75%, היה די ברור שגם כאן נראה מהלכים דומים.

● "ברור לנו שזה כואב": הנגיד אמיר ירון מודה שישראל בדרך להאטה. ומה הוא חושב על מחירי הדיור? | ראיון 
● עליית הריבית שפכה מים צוננים על שוק הדיור הבוער, אבל מה יקרה למחירים? | ניתוח

נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, אמנם הדגיש במסיבת העיתונאים שערך בעקבות העלאת הריבית (לרמה של 2.75%), שההחלטה התקבלה בעיקר על סמך גורמים מקומיים. למשל, הביקושים החזקים, היכולת של המשק לספוג את העלאת הריבית, והרצון להאיץ ולהקדים את העלאת הריבית - כדי לעצור את האינפלציה לפני שתצא משליטה (או "תתבדר"). וכמו שהנגיד הזכיר, בנק ישראל התחיל בתהליך "הידוק" התנאים הפיננסיים במשק מוקדם יחסית, עוד בשנה שעברה. ועדיין, כמו שהנגיד העיר, "אנחנו לא לבד בתהליך הזה".

כאן זה לא אמריקה

ובכל זאת, למרות שגם כאן האינפלציה כבר התפשטה לשוק המקומי, יש הבדלים מהותיים בין הנעשה בישראל לארה"ב, ובטח לאירופה. יש הבדלים במספרים - כך למשל, בנק ישראל מתכוון להעלות את הריבית ל"שלוש פלוס" לפי הנגיד, או 3.5% לפי חטיבת המחקר, בעוד שפדרל ריזרב מעריכים שהריבית באמריקה תתקרב ל-4.5% בשנה הבאה (ויש החושבים שתעלה עוד מעבר לכך).

ויש הבדלים חשובים גם ברטוריקה. כמו מקביליו בחו"ל, גם הנגיד ירון דיבר על ה"נחישות" שלו ושל עמיתיו להוריד את האינפלציה. אבל בעוד שיו"ר הפד פאוול מדבר למשל על ה"כאב" שיהיה כרוך בהורדת האינפלציה, וגם מדגיש את הצורך ב"התרככות" של שוק העבודה, המסר של ירון מעט שונה (גם אם בראיון לגלובס הערב כבר הדגיש את ההבנה שלו לכאב שחשים "לא מעט בתי עסק ומשקי בית, ובטח עם ייקור המשכנתאות").

כפי שהדגיש ירון בפתח דבריו במסיבת העיתונאים, במחווה לאווירת החגים, "הכלכלה הישראלית נמצאת במקום טוב, ודאי ביחס לכלכלות של משקים מתקדמים אחרים". למעשה, חטיבת המחקר של הבנק אמנם הורידה את תחזית הצמיחה של לשנה הבאה בחצי אחוז, ל-3%, שזו לא התפתחות חיובית במיוחד, אבל מנגד היא הותירה בעינו את הצפי לאבטלה של 3.5%, וגם שיפרה במעט את התחזית שלה לשיעור התעסוקה (ל-77.9%).

אבל כאמור, לא הכל בידינו. ישראל היא משק קטן ופתוח, כמו שהזכיר הנגיד, ו"במבט קדימה, השמיים הולכים ומתקדרים בעולם", ובפרט באירופה. מעבר למשבר האנרגיה ורוחות המלחמה, גם העלאות הריבית האגרסיביות של הפד, שגורר אחריו את כל היתר, תורמות כמובן להאטה. וגם הדולר המתחזק עושה כאב ראש ליתר העולם.

מיתון מיותר בפתח?

למעשה, יש היום עוד ועוד קולות שמזהירים שהפדרל ריזרב מעלה את הריבית באגרסיביות רבה מדי - ועוד יוביל למיתון מיותר. האזהרות האלה קיבלו בשבוע החולף משנה תוקף, כשהשווקים הפיננסיים בבריטניה מצאו את עצמם במשבר נזילות שדרש את התערבות הבנק אוף אינגלנד (בבנק ישראל לא מזהים סוגיות נזילות דומות במשק המקומי).

האם חברי הוועדה המונטירית של בנק ישראל לא חוששים גם הם שהעלאת ריבית חדה מדי מצידם לא תאט יותר מדי את המשק? בתשובה לשאלת גלובס, הנגיד שב והדגיש שהמשק הישראלי חזק, שוק העבודה נמצא בשיא, ובהינתן האינפלציה והביקושים החזקים - "העלאת הריבית היא בהחלט כזאת שהמשק יכול לספוג". בדברים שלו, הנגיד הסביר שכבר היום הריבית נכנסת לטריטוריה "מרסנת" (אם כי לוקח זמן עד שהיא באה לידי ביטוי). אבל ההאטה בצמיחה שצפויה בשנה הבאה, בהשוואה לצמיחה הגבוהה השנה (6%), פחות קשורה לדבריו להעלאות הריבית של בנק ישראל - ויותר להשפעות העולמיות.

"אי וודאות אינה טובה לכלכלה", הזכיר ירון, ואי הוודאות מתגברת לאחרונה בארץ ובעולם. ובפתח יש עוד בחירות. אם עמיתיו בעולם מתאמצים כיום באופן מובהק להחזיר לעצמם את האמינות שהתערערה, הרי שאפשר לזהות איך ירון כבר חושש שיימצא את עצמו בקרוב שוב בתפקיד המבוגר האחראי, שקורא לממשלה להעביר תקציב.

בשולי הדברים, כדאי להתעכב על עוד נתון. לפי התחזית העדכנית של חטיבת המחקר, יחס החוב תוצר הולך לרדת עד סוף השנה ל-65%, ובשנה הבאה ימשיך לרדת עד ל-63%. מהדיבורים על החובות שנשאיר לדורות הבאים בעקבות משבר הקורונה, לא נשאר יותר מדי. הנגיד הזכיר את הצורך להתמקד בתשתיות, ואולי באמת כדאי לוודא שהדורות הבאים לא רק ייהנו מיחס חוב תוצר נמוך, אלא גם יוכלו לנסוע במטרו.