אל תטעו. כשזוג תל אביבים מבוגר מחליט לחלוק איתנו את כל הטוב שצבר, זו הריבית שדופקת בדלת, ולא סטארט־אפ על שותפות נדל"ן בעיר הגדולה. אני מדבר כמובן על הזוג משה ונילי וינברג, בני ה־74, שהגישו השבוע טיוטת תשקיף לבורסה בתל אביב כדי לקדם הנפקה של החברה שלהם, הכוללת אחזקה ובנייה של מאות דירות להשכרה, בעיקר בלב תל אביב. הזוג אמנם מתאר ברומנטיות שהוא אסף נכסים כבר שנים רבות, ומתהדר בהיסטוריה נדל"נית של ארבעה דורות, אבל בשורה התחתונה הוא מחזיק הלוואות של 71 מיליון שקל (שיפרעו בהנפקה), יותר מ־120 מיליון שקל בהתחייבויות שונות לטווח ארוך וקצר, על הון עצמי של 162 מיליון שקל בלבד.
אחת ההלוואות, למשל, שנלקחה כבר לפני שנתיים למימון השבחה של פרויקט ברחוב נחמני 64 בתל אביב בהיקף של 48 מיליון שקל, נושאת ריבית שנתית של פריים פלוס 8.5%. בעברית, מדובר נכון להיום בריבית של 12.75%, שרק תמשיך לעלות בכל העלאת ריבית. במספרים, מדובר כבר עתה על תשלום שנתי של יותר מ־6 מיליון שקל - רק להחזר ריבית על פרויקט אחד. התוכנית לבניין, אגב, שכוללת הגדלה מ־13 ל־30 דירות, רק הוגשה לוועדה המחוזית. שיהיה בהצלחה.
הזוג מת"א הוא רק דוגמה
הזוג וינברג הוא כמובן רק דוגמה. בעשור האחרון לא מעט משפחות וחברות ישראליות הבינו שלא כדאי להסתפק בציפורים שיש להן ביד. שאין שום סיבה לא ליטול עוד ועוד הלוואות כמעט בכל שיעור של ריבית, כי השוק רץ קדימה ומאפשר להחזיר במהירות את ההלוואות היקרות ביותר, אלה שמהוות בדרך כלל רק שכבה עליונה של השלמה להון עצמי מזערי שהכניסו היזמים עצמם לכל עסקה (כי הבנקים לא הסכימו לתת להם יותר מ־75% מימון). כך צמחו כאן עשרות "טייקוני" נדל"ן, שהפכו הון עצמי מינימלי לפרויקטים שמגלגלים מאות מיליוני שקלים. כך צמחו כאן, יד ביד עם אותם יזמים, עשרות חברות אשראי חוץ בנקאי, שחילקו את אותם מיליארדי שקלים בריבית דו ספרתית ובעידוד אותה חגיגית ענק.
וכשהגלגל נעצר - המכירות מאטות והריבית מזנקת - מחפשים חבל הצלה. לפתע קשה לגלגל עוד אשראי, אז הולכים לשוק ההון כמו הזוג וינברג ומקווים למכור את החלום הלאה. ואם זה לא יצליח, נראה סחורה שנפלטת לשוק כמעט בכל מחיר - כי הריבית הגבוהה דופקת כל חודש בשער.
לחקות את הדוד סם
ואגב הריבית המזנקת, נחזור רגע לצעד האגרסיבי שנקט בנק ישראל ביום שני האחרון, כשבחר שוב להעלות ריבית ב־0.75%. הפתעה? עם כל הכבוד לנבחרת הכלכלנים בבנק המרכזי, כבר הרבה זמן שהם בעיקר מסתכלים מה עושה הדוד באמריקה. מרוב דיבורים על העצמאות המבורכת של בנק ישראל מול הממשלה, אנחנו לא מדברים מספיק על העובדה שהפכנו לחיקוי בולט של הפד באמריקה. ב־27 ביולי החליט יו"ר הפד בארה"ב, ג'רום פאוול להעלות את הריבית בארה"ב ב־0.75%, רגע לפני שזה קרה כאן. אח"כ הוא החליט להעלות את הריבית ב־21 בספטמבר ב־0.75% נוספים, שבועיים לפני שפרופ' אמיר ירון, הנגיד שלנו, עשה בדיוק אותו הדבר.
זו הזדמנות להיזכר בהחלטה בבנק ישראל מ־2016 לעבור, כמו באמריקה ובאיחוד האירופי, ל־8 החלטות ריבית בשנה. זאת, במקום 12 החלטות, שהכריחו את הבנק המרכזי שלנו לחשוב פה ושם מה נכון לשוק המקומי גם ללא איתות מאמריקה. לשם ההגינות, צריך לציין שאנחנו לא לבד בעניין. מאז 2016, גם דרום קוריאה וצ'ילה, למשל, החליטו לרדת מ־12 ל־8 החלטות. נורבגיה עשתה את הכיוון ההפוך, כשעלתה מ־6 ל־8 החלטות.
פעם הקלישאה אמרה שלא יפטרו מנהל שקנה מחשב IBM, והיום לא יפטרו נגיד שעושה מה שעשה הפד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.