הסכם הגז עם לבנון: לא כל הצמרת הביטחונית תומכת. מה טוענים המתנגדים?

ראש הממשלה יאיר לפיד ונשיא לבנון מישל עאון הודיעו רשמית: ישראל ולבנון מסכימות על נוסח ההסכם לשרטוט הגבול הימי בין המדינות. זאת אחרי שבסוף השבוע האחרון מהצד הישראלי יצאו מסרים שהמשא ומתן מסתבך. השבוע לפיד צפוי לכנס את הקבינט המדיני ביטחוני ולאחריו לאשר בממשלה את ההסכם. לאחר מכן יונח ההסכם על שולחן הכנסת, אך הוא לא יעלה להצבעה לאחר שרה"מ דחה את עמדת היועמ"שית מחשש שלא יזכה לרוב במליאה. ההסכם צפוי להיחתם על ידי הצדדים שבוע לפני הבחירות בישראל (כלומר, סוף החודש), בבסיס האו"ם בא־נאקורה, על גבול ישראל ולבנון.

● היועצת המשפטית לממשלה המליצה לאשר את הסכם הגז בכנסת, ראש הממשלה לפיד סירב | בלעדי

פרטי ההסכם טרם נחשפו באופן רשמי, אך מדיווחים שונים עולה כי לבנון תוכל לפתח את מלוא שטח שדה הגז קאנא־צידון שנמצא בשטח שתי המדינות. בתמורה, ישראל תקבל תמלוגים על 17% מהשטח, דרך החברה הצרפתית טוטאל, והכרה לבנונית בגבול ימי־כלכלי בין המדינות. לדברי גורם לבנוני, ארצות הברית נתנה ערובות לחברה הצרפתית טוטאל על מנת שתחל בקידוחים במים הכלכליים של לבנון, זאת לאחר שלבנון דרשה כי התחלת הקידוחים לא תותנה במו"מ על הפיצויים לישראל.

המנגנון לפיצוי טרם נקבע ועדיין לא ברור אם ניתן להפיק גז בשדה, אך לפי הערכות מסקרים גיאולוגיים מדובר בשדה בינוני בגודלו העשוי להגיע בתרחיש האופטימי ביותר להפקה של 120 מיליארד מטרים מעוקבים - פי 2 מההערכות למאגר כריש לצורך ההשוואה. מדובר ברווח של עשרות מיליארדי דולרים להפקה.

ההסכם ביטחוני יותר מאשר כלכלי

אבל נראה שהכסף משדה הגז לא עומד במרכז השיקולים הישראליים, אלא האינטרס הביטחוני־מדיני. גורמים מדיניים וביטחוניים אומרים לגלובס כי הדוחף העיקרי להסכם היה שר הביטחון בני גנץ, ובכירי מערכת הביטחון, בהם הרמטכ"ל אביב כוכבי וראש המוסד, דדי ברנע. הגורמים הביטחוניים מעריכים כי ההסכם ייצר מאזן הרתעה בין ישראל ללבנון בכל הנוגע למאגר הגז כריש. לבנון נמצאת בעיצומו של משבר כלכלי ואנרגטי חריף (שבין היתר מחזק את הקשרים שלה עם איראן). אם השדה יצליח לספק לשכנה מצפון יציבות כלכלית לאורך זמן, במערכת הביטחון מעריכים כי יהיו לכך השפעות ממתנות גם ביחסים מול ישראל.

ואכן גם להערכת גורמים אמריקאים וצרפתים ההסכם ימנע עימות ביטחוני באזור ואף עשוי להרחיק את לבנון מאיראן. אחרי הכל לבנון מרוויחה לא מעט מההסכם. בשל המחלוקת עם ישראל ופעילות הטרור של חיזבאללה, שום חברה בינלאומית לא הסכימה להתחיל חיפושים במים של לבנון בכלל, לא רק באיזור המחלוקת. כעת עם ההסכם, שאמור להבטיח שקט ביטחוני, ההנחה היא שחברות בינלאומיות יגלו עניין. טוטאל הצרפתית שממשלת צרפת מחזיקה במחצית הבעלות עליה, תקדח בקאנא־צידון וכנראה גם בשדות נוספים. מנכ"ל אנרג'יאן מתיאס ריגס אמר בראיון לגלובס כי כשהעניינים ירגעו גם החברה שלו תיגש שם למכרזים.

  

החשש משיפור עמדות של חיזבאללה

אך יש גורמים במערכת הביטחון שמתנגדים להסכם. לגלובס נודע כי בנוסח הסופי בהסכם לא מדובר על הסכמה על הגבול הטריטוריאלי, אלא על הקו הימי־הכלכלי בלבד. ועם זה, ככל הידוע נקבע בהסכם כי ממרחק של 5 ק"מ מהחוף הגבול יתחבר לקו המים הכלכליים שלבנון דרשה, כלומר ויתור גם על מים טריטוריאלים. הקו הטריטוריאלי ייקבע כשהצדדים ידונו בגבול היבשתי ולפי גורם המעורה בפרטים, לבנון וישראל שוקלות להתחיל במו"מ גם על הנושא הזה בתיווך אמריקאי.

מתנגדי ההסכם טענו גם כי הגבול המדובר ישפר את העמדה האסטרטגית של חיזבאללה ויחשוף את אסדות הגז הישראליות לאיומים ממשיים. מה שחיזק את עמדתם היו האיומים הפומביים של נסראללה על האסדות במהלך החודשים האחרונים.

בנוסף, במהלך הדיונים על ההסכם נדחתה העמדה לפיה שדה הגז יפחית את התלות של לבנון באיראן, או יחליש את כוחו של חיזבאללה בלבנון. בדיונים נאמר בין השאר כי התקווה הזו מופרכת לאור שליטת חיזבאללה בכמה ממוקדי הכלכלה של לבנון, ולאור המעורבות האיראנית הצפויה בפיתוח שדות גז ונפט בשטח לבנון. זה לא מנע מכמה מדוברי הממשלה להשתמש בטיעון בתדרוכים בעד ההסכם.

מערכת הביטחון רצתה הסכם בכל מחיר

לפי פרטים שנודעו לגלובס הוויכוח במערכת הביטחון התגבר עם הצבת האיום הפומבי המפורש של נסראללה על אסדת כריש ואחר כך על האסדות הנוספות. לפי עמדה אחת האיום של חיזבאללה מציב משוואה המעניקה לארגון הטרור השיעי עמדת כוח חדשה ואיום אסטרטגי מתמיד על אסדות הגז של ישראל. בנוסף נאמר כי השקט שיושג יהיה זמני. בעמדה החזיקו כמה מבכירי חטיבת המחקר, וגם כמה מחוקרי המוסד הבכירים.

לקראת סוף אוגוסט מערכת הביטחון ובראשה שר הביטחון בני גנץ גיבשו עמדה אחידה סביב ההסכם. על השולחן הייתה ההצעה הקודמת של עמוס הוכשטיין, המתווך האמריקאי בשנים האחרונות (ישראלי ולשעבר לוביסט של חברות האנרגיה) ולפיה תהיה חלוקה של שליש לישראל ושני שלישים ללבנונים מתוך שטח המחלוקת. בישראל נטו לקבל אותה.

אלא שבשלב הזה הזמן החל לשחק תפקיד. אסדת כריש אמורה הייתה להתחיל בניסוי צינורות ואחריו בהפקת הגז לתחנות הכוח של ישראל. בגלובס חשפנו את הלחצים שהופעלו על מנכ"ל החברה מתיוס ריגאס לעכב לכאורה מ"סיבות טכניות" את התהליכים. ריגאס התנגד אבל היה תלוי בהליכים ביורוקרטיים של משרד האנרגיה, ואלה לנוחות הדרג המדיני, התעכבו מעבר למצופה.

בינתיים התקיימו כמה שיחות עם האמריקאים ובהן שיחה חשובה בין לפיד לנשיא ארצות הברית ביידן. וושינגטון הפעילה לחץ כבד על ישראל לוותר על השטח שבמחלוקת, להתפשר על התמלוגים ולהביא להסכם במהירות.

בתחילת ספטמבר התקיימה ישיבה מכריעה בקריה בתל אביב. בישיבה הועלתה עמדת מערכת הביטחון להשגת הסכם בכל מחיר בשבועות הקרובים. הדרג המקצועי הבהיר כי אין היתכנות כזו אם ישראל רוצה לשמור על חלקה בשטח המחלוקת, וכי המו"מ צפוי להימשך חודשים. אז עלתה ההצעה שכבר נדונה גם עם הוכשטיין כמה ימים קודם, ולפיה ישראל תוותר לחלוטין על כל השטח שבמחלוקת. התמורה, כך נאמר תהיה במישור הביטחוני ותמנע את העימות האפשרי עם חיזבאללה לפני הבחירות. כמה מחברי הדרג המקצועי, המשפטי ומתחום האנרגיה, התנגדו, אבל עמדתם נדחתה. המהלך הזה הוביל לפרישתו של ראש צוות המו"מ עד אז אודי אדירי שהיה מנכ"ל משרד האנרגיה.

גורם פוליטי מדיני שהיה מעורב במגעים תקף בשיחה עם גלובס את ההסכם ואת מעורבות מערכת הביטחון בו: "בדיונים התברר שוב ושוב כי ישראל היא צבא שיש לו מדינה".

לפי כמה גורמים העוסקים במהלכים החתימה תהיה כאמור בעוד כשבועיים, ימים ספורים לפני הבחירות. אלא שבינתיים יובא ההסכם לפתחו של בג"ץ, כשעל הפרק השאלה העיקרית היא אם ממשלת מעבר רשאית לאשר לבדה, הסכם כזה, שלו משמעויות ארוכות טווח.