מהר מדי וחד מדי? כלכלנים חוששים מנזקי מדיניות הריבית של הפד

ישנם כלכלנים החוששים שהפדרל ריזרב - שבשנה שעברה המתין בצנעה זמן רב להפסקת התמיכה בכלכלה המשגשגת - מסתכן כעת בהעלאת ריבית נוספת וגבוהה מדי במאמץ להיאבק באינפלציה. הפד העלה את הריבית ב־0.75% בכל אחת משלוש החלטותיו האחרונות, ובכך העלה את ריבית הקרנות הפדרליות המשמשת כבנצ'מרק לטווח שבין 3% ל־3.25% בחודש שעבר - הקצב המהיר ביותר של העלאות ריבית מאז שנות ה־80. פקידים בבנק המרכזי רמזו שהם עשויים להעלות את הריבית ב־0.75% נוספים בפגישתם בתחילת נובמבר ולהעלות את הריבית לטווח שמעל 4.5% בתחילת שנה הבאה.

יו"ר הפד, ג'רום פאוול, הדגיש שהבנק המרכזי לא מנסה לגרום למיתון, אבל אסור לו להיכשל במאמציו להוריד את האינפלציה. "הלוואי שהייתה דרך לא מכאיבה לעשות זאת, אבל אין כזו", אמר בחודש שעבר. עם זאת, ישנם אנליסטים החוששים שהפד נמצא במסלול להעלאת ריבית באופן גבוה מהנדרש, מה שעלול לגרום לצניחה ופגיעה עמוקה מדי. "הפד ביצע הידוק גדול מאוד", אמר גרג מנקיו, כלכלן מאוניברסיטת הארוורד, לשעבר יועץ לנשיא ג'ורג' בוש הבן. "מיתונים כואבים להרבה אנשים, ונכון שיש מידה של כאב כשהיא בלתי נמנעת... אבל לא כדאי לגרום יותר כאב ממה שצריך".

עד יוני, לא העלו בפדרל ריזרב את הריבית ב־0.75%, או 75 נקודות בסיס בפעם אחת, מאז 1994. במקום זאת, הם לרוב העדיפו לבצע העלאות קטנות של רבע אחוז שנתנו להם זמן רב יותר לבחון את ההשפעות הכלכליות של המהלך. "הייתי מגביר קצת את הלחיצה על הבלמים", אמר מנקיו. "ושבפגישה הבאה אם הם מדברים על 50 או 75 נקודות, שילכו על 50".

למחירי הדיור יש תרומה משמעותית לאינפלציה

יו"ר הפד לשעבר, דונלד קוהן, מסכים שאולי הגיע הזמן שהנגידים יחלו להאט את העלאות הריבית. לדבריו, "הם צריכים להוריד הילוך בקרוב, איכשהו, מבלי להפסיק לגמרי". נגידי הפד הותירו את הריביות קרובות לאפס בשנה שעברה כשהתמקדו בעידוד שיקום מהיר של שוק העבודה. המלחמה באוקראינה בתחילת השנה גרמה למחירי הסחורות לעלות ועוררה חששות שהאינפלציה עלולה להפוך למוטמעת בחוזי השכר ובמחירים.

"התנועה הזו בצעדים של 75 נקודות בסיס הייתה יעילה כשלפד הייתה דרך ארוכה לעשות. אבל זה נעשה יותר בעייתי כעת, כשנדרשת מדיניות באופן מדויק יותר, ולדעתי אנו מגיעים לנקודה הזו", אמר בריאן סאק, שניהל את דסק השווקים בפדרל ריזרב של ניו יורק בעבר וכעת משמש כמנהל בחברת ניהול קרנות גידור D.E. Shaw.

מחירי הדיור היוו תרומה משמעותית לאינפלציה בחודשים האחרונים, בעקבות העליות הגדולות בשנה האחרונה בדמי השכירות למגורים. אבל הביקוש לדיור יורד בחדות כיוון שהמשכנתאות ל־30 שנה מתקרבות ל־7%, שיא של 16 שנה - וזו תוצאה ישירה של העלאות הריבית של הפד. מחירי הבתים החלו לרדת בקיץ בשווקים נוספים בארה"ב ובגולדמן זאקס מצפים לירידת מחירים שבין 5% ו־10% ברמה לאומית עד סוף שנה הבאה. העלייה בדמי השכירות הואטה גם היא.

"שוק הדיור לא נראה טוב, וזה בסופו של דבר יתפשט לשאר הכלכלה", אמר מנקיו, שציין כי גם מחיריהם של נכסים אחרים יחלחלו בשלב מסוים. נגידי הפד זהירים מאוד עם הציפייה שהאינפלציה תרד לאחר שהכזיבה תחזיות כאלה בעקביות בשנה האחרונה. חלקם מזהירים מהפרעות אפשריות נוספות לכלכלה, כמו מחירי האנרגיה הגבוהים בחורף אם רוסיה תמשיך בצמצום מכירות הנפט שלה. שוק התעסוקה החזק בארה"ב מניע חששות מכך שלעובדים קל להחליף עבודה בחיפוש אחר שכר גבוה יותר, מה שמפעיל לחץ על השכר כלפי מעלה. הסבירות שזה יקרה תעלה אם צרכנים ימשיכו לעבור מקניית מוצרים לצריכת שירותים, הדורשים לרוב יותר עבודה.

אריק רוזנגרן, שהוביל את הפדרל ריזרב של בוסטון מ־2007 עד שנה שעברה, רואה את מסלול המדיניות שהתווה הפד כמתאים בסך הכול. "אם כבר, אני מעריך שהם יצטרכו להעלות את הריבית עוד יותר ממה שרמזו", אמר. "הכלכלה האמריקאית, בינתיים, נראית יותר חזקה ממה שהייתי צופה בהתחשב בהעלאות הריבית שכבר נעשו".

באופן מסורתי, הפד קבע מדיניות על בסיס התחזיות לאינפלציה, המפגרות אחרי השינויים בתפוקה. אבל כעת הנגידים נוטים יותר להגיב לנתוני האינפלציה האחרונים, "משום שיש להם אפס אמון ביכולתם לחזות את האינפלציה", אמר נתן שיטס, כלכלן גלובלי ראשי בסיטיגרופ. הוא חושש מכך שהפד יגזים בהעלאות הריבית, אבל מכיר בכך שאינפלציה במגזר השירותים היא "מדאיגה למדי". מחירים סיטונאיים של מכוניות משומשות ירדו בחודשים האחרונים למשל, אבל זה עדיין לא מופיע באופן נרחב במדדי המחירים. מחירי הדיור ודמי השכירות למגורים מחושבים באופן שההשפעה שלהם מופיעה בעיכוב גדול במיוחד.

שיטס אמר שלחכות להוכחה שהאינפלציה יורדת לפני שמאטים העלאות ריבית, משמעותה שהפעילות המוניטרית עלולה "להיות שבויה של משהו שאתה יודע בוודאות גבוהה שיהפוך כיוון בחודשים הקרובים".

שואפים להימנע מהטעויות של שנות ה־70

קובעי מדיניות של הממשלה התמקדו מאוד בשנה שעברה בהימנעות מהטעויות שחשבו שעשו לאחר המשבר הפיננסי של 2008. חלקם אמרו שיהיה קל יותר להוריד את האינפלציה לרמה שהיא מעל יעד הפד, 2%, מאשר להעלות את האינפלציה מנקודה נמוכה יותר מכך. כעת מאותתים הנגידים שהם מוכנים לשגות לכיוון העלאה מוגזמת של הריבית כיוון שאינם רוצים לחזור על הטעויות של תחילת שנות ה־70, אז צרכנים וחברות החלו לצפות לאינפלציה גבוהה וזה גרם למחירים להמשיך להתייקר. בסופו של דבר העלה אז הפד את הריבית כל כך עד שבתחילת שנות ה־80 היה מיתון חמור שהוריד מחירים ופגע בתפיסה הפסיכולוגית הזו. נגידי הפד בילו זמן רב בלימוד שנות ה־70 "ויימנעו מלעשות את הטעויות האלה", אמרה דיאן סוונק, כלכלנית ראשית בפירמת ראיית החשבון KPMG. "אבל זה פותח את הדלת למגוון טעויות אפשריות אחרות". סאק ציין שהוא רואה סיכונים משמעותיים גם מהידוק יתר וגם מתת־הידוק. "יש סיכונים משווקים פיננסיים המגיבים באופן פתאומי לריביות גבוהות יותר, או מכך שההאטה תזין עצמה ויהיה קשה יותר להשתלט עליה".