הדיון על "כן ביבי לא ביבי" תוקע את המדינה ופוגע בעתידה

הכותב הוא המנכ'ל  לשעבר של משרד ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל

אין חדש תחת השמש. מדינת ישראל נמצאת במצב מורכב. בעוד כשבועיים יתקיימו הבחירות לכנסת וברקע עדיין מתנצחים זרמים מהציבור בוויכוח שנראה כנצחי: "כן ביבי" (אומרים אלו שרואים בבנימין נתניהו 'חמורו של משיח'), "לא ביבי" אומרים המתנגדים [כמוני], ואליהם מתלוות עוד אמירות, כמו "שכח שהוא יהודי", "בוגד" וכו'.

ישראל שורדת לעת עתה, אבל מה יקרה בעתיד הקרוב והרחוק? כולנו ערים למצב העולמי שהידרדר לשפל. בעקבות מלחמת רוסיה־אוקראינה התרחשה התרסקות והגדילה את השפל לשיאים חדשים. המצב העולמי בא לידי ביטוי בעליות מחירים, שלא ראינו כדוגמתם עשרות שנים, בשוק האנרגיה והדגנים ועוד.

אולם, דווקא בתוך הכאוס העולמי הצליחה ממשלת ישראל היוצאת לייצר, לעת עתה, פתרונות והביאה למצב של שרידות כלכלית ופוליטית. הממשלה הצליחה לעבור אין ספור משוכות: היא התגברה על האפידמיה, היא מציגה נתונים מרשימים מהטובים בעולם המערבי בתחום התקציב, התעסוקה והגירעון. באופן אובייקטיבי, גם נתוני יוקר המחיה נשלטים, וזאת ביחס לארה"ב ולאירופה. גם במיקרו־כלכלה נעשו מהלכים חיובים וטובים, כמו מענק שכר לימוד אקדמי לחיילים משוחררים, שיפור עצום בתקציבים עבור נכי צה"ל, גמלאים, עולים חדשים, וכן נעשו פעולות למיגון הצפון ועוד.

אין יציבות

אפשר לטפוח על שכמה של הממשלה על הפעולות הללו, ובכל זאת אי אפשר להתעלם מהחיסרון הבוער ביציבות שלטונית ארוכת טווח, אשר תיתן מענה אמיתי לצרכים העצומים של מדינת ישראל - לעתידה של המדינה, לגורלו של עם ישראל ולתושבים שמספרם הולך וגדל. רק כדי לסבר את האוזן, הצפי הוא שבעוד כ־30 שנה תמנה אוכלוסיית ישראל קרוב ל־20 מיליון תושבים.

המדינה זועקת ליציבות שלטונית, ולממשלה שתוביל את העם לאורך שנים (כמו ממשלת האחדות הלאומית בשנות ה־80). הכוח הפוליטי כיום אינו מספיק בשביל לתת מענה לכל אותם צרכים אמיתיים ועצומים שבוערים מתחת לרגלינו בתחומים שונים: דיור, תשתיות, תחבורה, בריאות, חינוך ועוד. כדי שזה יקרה נדרש כבר כיום להתחיל בביצוע השקעה בתשתיות בקנה מידה היסטורי. ההשקעה בתשתיות תאפשר בשנים הבאות לבנות מיליוני יחידות דיור, לסלול מאות קילומטרים של כבישים ומסילות רכבת, לבנות בתי חולים, אוניברסיטאות, בתי ספר ועוד. אין כל ספק שאת הפעולות האלה לא יוכל שום שלטון קצר מועד לבצע. רק ממשלה יציבה וקבועה תוכל לממש את המהפכה הזו.

אלא שבמקום לעסוק בצעדים הרי גורל, מוסט הדיון לוויכוח בלתי ענייני. ממשלה יציבה וקבועה לא תקום כל עוד ברקע ממשיך להתנהל הוויכוח "כן ביבי" או "לא ביבי", אשר תקוע כמו "מקל בגלגלי המדינה", ומסיט את הדיון ממיקודו העיקרי בנושאים של אידאולוגיה ועתידה של האומה, נושאים שעשויים לחולל מהפך אמיתי ולהביא סוף סוף ליציבות השלטונית, על כל המשתמע מכך.

אין דרך אחרת. רק היעלמותו של נתניהו והדיון אודותיו מהמפה הפוליטית תוכל לייצר מצב אידיאלי להתפתחות בריאה לעתיד החברה הישראלית. נתניהו הוא "תמרור אדום" או "שחור" בקרב למעלה מ־50% מהאוכלוסייה בישראל. חלק מהציבור שרץ איתו, עושה זאת כיוון שהם רואים בו את "חמורו של המשיח"; ומנצלים אותו לצרכים הסקטוריאליים שאליהם הם משתייכים.

הדיון "כן ביבי" או "לא ביבי" חייב להיחרץ בהקדם, ולהוביל לכך שנתניהו יעלם סופית ובהקדם מהמפה הפוליטית. נתניהו חוסם ובולם כל אפשרות להקים ממשלת אחדות שמייצגת את הציבור המגוון. הוא נוקט בצעדים הזויים, כמו ללכת עם איתמר בן גביר, ולו רק כדי להיאחז בכל דרך בשלטון, למרות שהוא יודע ש־60 חברי כנסת לא יצטרפו לממשלה או לקואליציה לאור "שידוך" שכזה.

הדיון מוסט לשוליים

בין השאר, הוא חוסם גם את האפשרויות לקיים מהלכים שעשויים לתרום למדינה ולתושבים. למשל, תגובתו להצעת ההסכם עם לבנון מצביעה על דרכו להסיט את הדיון הענייני לשוליים. הסכם חשוב שיכול להביא את הצפון לפריחה ולהתפתחות, ולהפחית את המתח הביטחוני. במקום זאת הוא גורם להסתה, להמרדה ולשיסוי.

איבדנו את הדרך המהותית שמובילה להקמת שלטון יציב ועקבי, ואנו לוקים בעיוורון מהצרכים של המדינה והתושבים. יש רק דרך אחת לחזור למסלול, והיא להסיר אלמנט אחד מהמפה הפוליטית. הפעולה הזו היא הצ'אנס היחיד שלנו לייצר יציבות אמיתית, ולהבטיח אפשרות לפעול למען עתידינו.