מעוניינים להתקבל לתפקיד בכיר? לעתים כדאי להצניע את ההישגים

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה

בטור האחרון - "אף אחד לא רוצה סמנכ"ל בן 26, עם שנתיים ניסיון בשוק העבודה" - כתבתי על הנזק לערך המותג כתוצאה מחוסר התאמה בין השלב בקריירה לדרג הארגוני. התמקדתי בצעירים בתחילת הקריירה המתהדרים בהגדרות תפקיד בכירות מדי שאינן נשענות על רקורד מקצועי מבוסס, שלא לדבר על הישגים מוכחים דלים, אם בכלל. כתוצאה מכך הם מקטינים את הסיכוי להגיע לראיונות עבודה בחברות איכותיות הפוסלות אותם על הסף, מה שעלול לחבל קשות במימוש הפוטנציאל של אנשים מוכשרים.

מכולת שכונתית

הפעם אעסוק בתופעה הפוכה - קושי להתקבל לחברות איכותיות בגלל הישגים טובים מדי של אנשים מנוסים. חשוב להדגיש כי לא מדובר במועמדים שהגזימו בתיאור הישגיהם, או חלילה המציאו כאלה, אלא בהצלחות אמיתיות לגמרי. אז איפה הבעיה? ראשית, הישגים טובים מדי עשויים להיתפס כבלתי אמינים, הגם שהם אמיתיים, וכתוצאה מכך לפסול מועמד כבר בשלב קורות-החיים. אבל גם מי שעבר את המשוכה והצליח במהלך הראיונות לבנות אמינות ולהגן על הכתוב במסמך, מומלץ לו בחום לשקול הצנעת היקף ההצלחות.

מדוע? כי לעתים קרובות הצלחות מופלגות, בפרט אם הן נעשו תוך זמן קצר יחסית, הן תוצאה של עבודה בחברה לא מקצועית. הצלחות שכאלה, יותר משהן משדרות כי המועמד הוא אדם מוכשר בעל יכולות גבוהות, הן קודם כל מרמזות על איכות נמוכה של ארגון. יתרה מכך, רבות מההצלחות יוצאות הדופן הללו מתרחשות בחברות קטנות שמנוהלות כמו מכולת שכונתית. אז מה הפלא שארגונים רציניים לא מעוניינים ביוצאיהם, לרבות מי שהצליחו לשפר משמעותית את ביצועיהן.

יחד עם זאת, כבר נתקלתי במנהלים שהובילו להישגים שכאלה גם בחברות הרבה יותר גדולות, למשל מנכ"ל חברה שמגלגלת מחזור של כ-100 מיליון שקל בשנה ומעסיקה מאות עובדים. הוא תיאר הישגים מרשימים מאד, אבל ככל שחפרתי הסתבר שמכולת שכונתית זו מחמאה. חברה משפחתית ללא שדרת הנהלה, נטולת תהליכי עבודה בסיסיים או נהלים מסודרים, עם פערי מקצועיות תהומיים בין היחידות השונות, ושאר מחלות.

קידום מטאורי ממנכ"ל לסמנכ"ל

כל מראיין רציני מבין שבשום חברה סבירה אי-אפשר לשחזר הישגים כאלה או אפילו להתקרב אליהם, ואכן, המנכ"ל הנ"ל נכשל בסדרה ארוכה של תהליכי מיון לתפקידים מנכ"לות. הדרך לצאת מהפלונטר נחלקה לשניים. ראשית, לחתוך את ההישגים בחצי כדי להצניע את חוסר המקצועיות ואת ההתנהלות המחפירה של החברה. שנית, לכוון לתפקידי סמנכ"לות בחברות גדולות ומקצועיות יותר במטרה לרכוש את הניסיון המקצועי והניהולי החסר, עקב שנות עבודה רבות בסביבה לא מקצועית.

ההצלחה הייתה כמעט מיידית. תוך חודשיים הוא המתמנה כסמנכ"ל בחברה גדולה פי 10 ויותר (מחזור של למעלה ממיליארד שקל) המעסיקה כ 2000 עובדים, ובשכר דומה לזה שהרוויח כמנכ"ל. על פניו זו נשמעת נסיגת קריירה, אבל מדובר בקידום מטאורי. מנכ"ל שהקריירה שלו תקועה בבוץ, מצליח להתברג להנהלה המצומצמת של חברה גדולה מהמובילות בארץ בתחומה.

כצפוי, הפערים המקצועיים/ניהוליים שעליו היה לסגור היו גדולים, אבל הוא התמודד איתם בהצלחה ואף הגיע להישגים לא מבוטלים במונחי חברה בסדר גודל כזה. אחרי מספר שנים בתפקיד ערכו בשוק עלה פלאים, וכעת ההתלבטות העיקרית שלו היא באשר להמשך המסלול בשנים הבאות. האם לבסס את הקריירה בגזרת החברות הגדולות, בשאיפה להתקדם לניהול אחת מהן, או לחזור לתפקיד מנכ"ל בחברות איכותיות אך בינוניות בגודלן, מהלך שיפגע בסיכויו לנהל חברה גדולה.

כך או כך, אף אחת משתי האלטרנטיבות לא הייתה אפשרית אילולא נחלץ ממלכודת החברות הלא מקצועיות שם היה תקוע למרות ובגלל הישגים יוצאי דופן.

לסיכום, לא תמיד כדאי להחצין הצלחות גם כשהן אמיתיות. לעתים הצנעתן מגדילה את הסיכוי לתפקיד טוב יותר. בהצלחה.