שחיקת מדינת הרווחה בימי יוקר מחיה פוגעת בכולנו

הכותבת היא מרצה וחברת סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית, המכללה האקדמית ספיר

לאחרונה אנו ערים לעלייה חדה ביוקר המחיה. כוח הקנייה שלנו בשוק החופשי הולך וקטן. עבור אותה משכורת שקיבלנו בעבר אנחנו מסוגלים לרכוש פחות מוצרי מזון, לצרוך פחות שירותים ומתקשים לעמוד בתשלומי שכר דירה או משכנתה. מדינת הרווחה היא מנגנון שפותח במאה ה־20, כדי לספק לאזרחים הגנה כלכלית־חברתית בדיוק מפני מצבים כמו המצב הנוכחי. בהנחה שכלכלת שוק חופשי נתונה מעצם טבעה לחוסר יציבות מתמיד, מדינת הרווחה אמורה באמצעות המערכות שלה לביטחון סוציאלי ובאמצעות השירותים החברתיים המקיפים שהיא מספקת, לספק מידת מה של הגנה מפני טלטלות השוק. אולם, השחיקה המתמשכת במערכות החיוניות של מדינת הרווחה הישראלית, פגעה באופן משמעותי ביכולת לספק לנו הגנה חיונית, ולפיכך האזרח נותר עירום ועריה מול עליית המחירים.

שחיקה עד דק

למשל גמלאות הביטחון הסוציאלי. לאורך השנים ערכן של הגמלאות בישראל שהיה נמוך ממילא, נשחק עד דק. לצורך הדוגמה, קצבת הבטחת הכנסה עומדת על 1,442 שקל, קצבת אזרח ותיק בתוספת השלמת הכנסה (לאזרחים ותיקים ללא חיסכון פנסיוני) עומדת על 3,836 שקל, וקצבת נכות כללית ליחיד עומדת על 3,700 שקל לנכה בשיעור של 75% ומעלה (הנתונים לקוחים מאתר המוסד לביטוח לאומי). כל בר־דעת מבין שמרחק שנות אור קיים בין גובה הגמלאות לאפשרות לקיום בכבוד. מי שנסמך בעיקר על הגמלאות כדי להתקיים, נידון לחיי עוני.

מערכות מרכזיות נוספות של מדינת הרווחה הן מערכת החינוך, הרווחה והבריאות. שנת הלימודים אומנם נפתחה כסדרה, אך היא נפתחת במציאות של הזנחה מתמשכת, מחסור במורים וצפיפות בכיתות. שירותי הרווחה על סף קריסה לנוכח שנים של צמצום, הרעבה והפרטה. בדומה למחסור במורים, שירותי הרווחה מתפקדים תחת מחסור משווע בכוח־אדם וריבוי תקנים לא־מאוישים של עובדים סוציאליים, מדריכים ועובדי שיקום. הסיבה היא השכר הנמוך, העומסים ותנאי העבודה השוחקים. שירותי הבריאות מתמודדים עם תפוסת יתר במחלקות, חסר בתקציבים וברופאים. בפריפריה המצב גרוע שבעתיים לעומת המרכז.

אין לאזרח הגנה

המערכות המרכזיות של מדינת הרווחה נשחקו באופן משמעותי עד שלמרבה הצער הופכות לפחות ופחות רלוונטיות באפשרות שלהן לספק מענה והגנה לאזרחים. המשמעות הישירה היא שאנחנו מקבלים פחות: פחות חינוך, פחות רווחה ופחות רפואה. אם לחבר לעניין יוקר המחיה הרי התוצאה בפועל היא שאנחנו קרחים מכאן ומכאן. בו זמנית כוח הקנייה שלנו בשוק החופשי הולך ופוחת, ובמקביל המענים הציבוריים שאנו מקבלים מהמדינה הולכים ונשחקים. האם מנגנונים חזקים של מדינת רווחה מתפקדת היו חוסכים מאיתנו את יוקר המחיה? קרוב לוודאי שלא, שכן היוקר הוא תוצר של ריבוי תהליכים דמוגרפיים, כלכליים וחברתיים. יחד עם זאת, מדינת רווחה מתפקדת הייתה מספקת לנו מידה של הגנה מפני הפגעים האלה. גם אם יכולת הקנייה שלנו בשוק החופשי פוחתת, הרי שאם אנחנו מקבלים מהמדינה מענים ציבוריים מקיפים ואיכותיים, יש לנו מידת מה של הגנה. ניתן לדמות זאת לאדם העומד בגשם שוטף, האחד מצויד במעיל ומטריה והשני לא. ככל הנראה שניהם יירטבו, השאלה באיזו מידה.

אז מה הפתרון? לצד נקיטת צעדים כלכליים להתמודדות עם יוקר המחיה, יש לשקם את מדינת הרווחה כדי להחזיר את הרלוונטיות שלה להתמודדות אל מול פגעי השוק. נדרשים שינוי של סדרי העדיפויות הלאומיים, הגדלה של גמלאות הביטחון הסוציאלי, והבראת מערכות החינוך, הרווחה והבריאות. לא מדובר בהמצאת הגלגל, אלא במילוי אויר בגלגלים שכבר הוכיחו את חיוניותם. זהו צו השעה, הנדרש לשיקום החוסן החברתי של המדינה.