תחושה של אי־נוחות משתררת ביחסי ארה"ב־אוקראינה. בשעה שרוסיה שוקדת על הריסה שיטתית של התשתית האוקראינית, וקייב מתחננת לסיוע צבאי וכלכלי עוד יותר מסיבי, קולות מתחילים לבקוע מן הימין האמריקאי ומעולם התאגידים בארה"ב נגד המשך התמיכה באוקראינה.
ולדימיר פוטין חזר וטעה בהערכת יכולת העמידה של אוקראינה. שמונה חודשים מלאו לפלישה, שעמדה למוטט את אוקראינה כבניין קלפים בתוך מספר ימים. אבל פוטין מוסיף להאמין בחולשתם היסודית של אויביו.
● כך השתלטה רוסיה על פעילות תאגיד שוויצרי במדינה
● "גנרל גוג ומגוג" והמל"טים המתאבדים: שדה הקרב האוקראיני והמחיר האיראני | יואב קרני, פרשנות
● המשך כהונתו של שי בסין מפיל את בורסת הונג קונג לשפל של 14 שנה
הימים האחרונים מדגדגים את נחיריו. הוא צופה בתסיסה הפוליטית בכל אירופה, מבוקרשט עד לונדון, ונדמה לו כי מה שהוא מכנה "המערב הקולקטיבי" מתחיל להתפורר תחת כובד משבר האנרגיה שהוא חולל והאינפלציה, שהוא מילא תפקיד בולט בנסיקתה. הוא שמח לאידה של בריטניה, אויבתו המרה ביותר באירופה; הוא רואה את איטליה עוברת לידי ברית של מפלגות ימין קיצוני, המשופעות במעריציו; הוא רואה גל שביתות פראי בצרפת, בהשראת השמאל הקיצוני; הוא רואה המונים מפגינים בחוצות פראג במחאה על יוקר המחיה, אבל גם נגד תמיכת ממשלתם באוקראינה.
הוא ונושאי כליו מאמינים זה חודשים רבים, כי כל מה שנחוץ הוא להקפיא את האירופים ברדת החורף, כדי שהם יחזרו וישקלו אם כדאי להצטנן בשביל קייב, לביב וזאפוריז'ה.
לחבל ככל יכולתם
פוטין מחכה בכליון עיניים לבחירות אמצע־הקדנציה בארה"ב. ב־8 בנובמבר יעמדו לבחירה כל המושבים בבית הנבחרים האמריקאי ו־34 ממאה מושבי הסנאט. לרפובליקאים יש סיכוי ניכר לנצח. או אז המפלגה הרפובליקאית, הסרה למרותו של דונלד טראמפ, תקדיש את עצמה ליעד עיקרי אחד בשנתיים הבאות: לחבל ככל יכולתה בנשיאותו של ג'ו ביידן.
יש לפוטין סיבה סבירה לקוות שהרפובליקאים יקשו על ביידן להוסיף ולתמוך באוקראינה. הקונגרס, עם רוב דמוקרטי קטנטן, הקצה 40 מיליארד דולר לאוקראינה, סיוע צבאי והומניטרי. זו חבילת הסיוע הגדולה והמהירה ביותר שארה"ב הקצתה אי פעם לארץ כלשהי. התוצאות דרמטיות: אוקראינה עמדה על נפשה בהצלחה לא צפויה, ועברה למתקפות נגד. היא זקוקה להרבה יותר, עכשיו, משאיבדה 40% מתשתית האנרגיה שלה.
בדמוקרטיות, ממשלות צריכות לשכנע את האסיפות המחוקקות שלהן לאשר תקציבים והקצאות. ברוב הארצות הנורמליות לממשלות יש רוב פרלמנטרי, מפני שאילמלא היה להן רוב כזה, הן לא היו בשלטון. ארה"ב מוסיפה להפריד רשויות. נשיא אינו זקוק לרוב כדי להיות נשיא. אבל בלי רוב הוא אינו יכול לחוקק ולהקצות כספים.
זה עומד להיות המצב מינואר הבא. איננו יודעים באיזו מידה אוקראינה תיפגע. אבל רמזי הימים האחרונים מעוררים חרדה בקייב. כתבנו כאן בשבוע שעבר על התבטאותו של מנהיג הרפובליקאים בבית הנבחרים, קווין מקארתי, המיועד להיות יושב ראש בית הנבחרים. הוא הכריז, כי לא יהיה אפשר להוסיף ולכתוב "צ'קים פתוחים" לאוקראינה בזמן של מיתון כלכלי בארה"ב.
האיש המיועד להיות יושב ראש ועדת החוץ של בית הנבחרים, מייקל מקול (McCaul) הסביר, כי הסיוע לאוקראינה יימשך, אבל יהיה נחוץ יתר "פיקוח". זה נכון כשלעצמו, והחשש מפני שחיתות בצד האוקראיני מבוסס על ניסיון העבר. אבל חזקה על "פיקוח" שיאט את קצב העזרה בנסיבות קריטיות לחלוטין.
"ומה קורה בבאחמוט?"
התערבות מפתיעה ומטרידה אפילו יותר באה מצד לא צפוי: אילון מאסק. הוא הפחיד את אוקראינה עוד לפני שבועיים, כאשר הודיע, שחברת הלוויינים שלו, 'סטארלינק', תחדל לממן את חיבור האינטרנט, שהיא העניקה לאוקראינה בפרוץ המלחמה. צלחות סטארלינק אומנם הצילו את אוקראינה. בלעדיהן, צבא אוקראינה היה מתקשה להוסיף ולתפקד; בלעדיהן מיליוני אוקראינים היו מאבדים את הקשר אל העולם החיצון.
לא עוד, הודיע מאסק באמצע החודש; שממשלת ארה"ב תשלם, אם היא רוצה. הוא חזר בו כעבור יומיים, אבל כוונותיו מוסיפות לעמוד בספק. הוא שיגר שורה של ציוצים, המתפרשים כפרו־רוסיים. הוא קרא לאוקראינה לוותר על השטחים שרוסיה כבשה, ולהסכים לניטרול צבאי מלא. אלה עמדות קלאסיות של פוטין. הוא גם לימד סניגוריה על איומיו המשתמעים של פוטין להשתמש בנשק גרעיני נגד אוקראינה.
בסוף השבוע שעבר, מאסק נקלע לדו־שיח ידידותי עלי־טוויטר עם סגנו של פוטין, הנשיא לשעבר דמיטרי מדבדב, נץ קיצוני הקורא בגלוי להריסת אוקראינה. מאסק ומדבדב שמחו בגלוי לאידה של ליז טראס בבריטניה. אחר כך מאסק שאל את מדבדב, "ומה קורה בבאחמוט?", עיר מפתח במזרח אוקראינה שצבא רוסיה מנסה לכבוש. מדבדב השיב בהזמנת מאסק אל "מצעד הניצחון במוסקבה" לאחר סיום המלחמה.
האם זו קריזה? או קפריזה? או פתולוגיה? או הומור של נערים מתבגרים? מה זה היה למאסק? מי יודע. אבל מאסק הא גם מבקר קולני של הנשיא ביידן, והייתה קירבה כלשהי בינו לדונלד טראמפ בזמן נשיאותו של זה האחרון.
מאסק אינו המיליארדר היחיד החשוד עכשיו שאוקראינה נמאסה עליו. יומיים לאחר הודעת מאסק על הפסקת האינטרנט, ביל אקמן, הבעלים של קרן הגידור Pershing Square Capital, שהונו הפרטי מוערך ב־3.3 מיליארד דולר (על פי פורבס), צייץ קריאה לאוקראינה לוותר על דרישתה שחצי האי קרים יוחזר אליה, ולהסתלק מרצונה המובע להצטרף לנאט"ו. אקמן אומנם מזוהה עם המפלגה הדמוקרטית, אבל נקט שורה של עמדות ימניות, והתנגד למועמדות ג'ו ביידן לנשיאות. מיליארדר ימני אחר, דייוויד סאקס, מקרן הסיכון Capital Venrtures, צייץ השבוע, "ארה"ב אינה צריכה להיות מעורבת במשבר גרעיני בארץ שרוב האמריקאים בקושי שמעו את שמה בשנה שעברה".
סאקס, כמו אקמן, הוא יהודי; וכמו מאסק, הוא נולד וגדל בדרום אפריקה של ימי האפרטהייד. בשבוע שעבר הוא פרסם מאמר ב'ניוזוויק', שבו טען, למרבה העניין, כי שותפות בלתי סבירה לחלוטין דוחפת את העולם למלחמה באוקראינה: בין ה"ניאו־קונס" (הניצים הימניים המפורסמים של ימי רייגן ובוש הבן) לבין ה־woke (השמאלנים הקיצונים של ימינו). אבסורד, אבל מאסק הגיב, שדברי סאקס "היו כתובים היטב".
ניצים נגד "ריאליסטים"
בין המועמדים הרפובליקאים בבחירות של החודש הבא אפשר למצוא טוען לכהונת סנאטור במדינת אוהיו, האומר, כי "לא מעניין אותי אף כמלוא הנימה מה יקרה לאוקראינה"; וטוען לכהונת סנאטור במדינת אריזונה, האומר, "אוקראינה חיונית לביטחון רוסיה, היא אינה חיונית לבטחוננו". אף אחד מן השניים אינו מומחה לענייני חוץ, אבל שניהם מאמינים שעמדה בדלנית כלפי אוקראינה תעזור לסיכוייהם האלקטורליים.
דונלד טראמפ, העורך עצרות על פני כל ארה"ב לטובת מועמדי המפלגה לקונגרס, עוקץ מדי פעם את ממשל ביידן על נכונותו לשלוח כסף לאוקראינה בשעה שהוא נמנע מלהוציא כסף על בטחון גבולותיה של ארה"ב. בזמן שהיה נשיא, טראמפ עיכב במשך חודשים אחדים סיוע בטחוני לאוקראינה, והועמד על זה למשפט הדחה בקונגרס.
הרפובליקאים חצויים בין ניצים מן האסכולה הישנה, התובעים עמידה תקיפה לעומת דיקטטורות, בייחוד רוסיה, סין ואיראן, ל"ריאליסטים" הרוצים להנמיך את הפרופיל הפוליטי הבינלאומי של ארה"ב ולעשות עסקים עם דיקטטורות.
קשה לדעת לאן יוליכו הבדלניים את ארה"ב. אבל לאוקראינים מזומנים שבועות של חרדה בדרך אל הקונגרס הרפובליקאי המשוער.
כתבות
ני"ע
