הפגנות העובדים באיראן נותנות למחאת החיג'אב רוח גבית משמעותית

איגודי העובדים באיראן עוזרים למפגינים נגד הממשלה לשמור על מומנטום, בקריאתם לשביתות במתקני הנפט, בבתי הספר ובמפעלים, ופותחים חזית נוספת באי־השקט בתוך המדינה.

הרשויות בטהרן הגיבו על־ידי ניטור ומעצר של חלק מהעובדים ששבתו ומגיעים להפגנות. העבודה המאורגנת שיחקה תפקיד מפתח במהפכה האיסלאמית ב־1979 על־ידי שיתוק הכלכלה במידה שהכריחה את השאה לפרוש. 

● איראן משנה טקטיקה: משתמשת באמצעים טכנולוגיים לדיכוי המפגינים ומפזרת שוטרים סמויים ברחובות 
● כבר לא רק מחאת חיג'אב: הכלכלה הקורסת באיראן מלבה את הלהבות שהמשטרה הציתה
● עוני, אבטלה ודיכוי מיעוטים: באיראן מוחים על יותר מרעלה

ההפגנות השנה החלו בעקבות מותה של מהסה אמיני, שנעצרה בגלל שהפרה לכאורה את קוד הלבוש המחמיר לנשים באיראן. הן נכנסות כעת לחודשן השני והתפשטו כבר לאוניברסיטאות, למיעוטים האתניים לאורך גבולותיה של איראן עם עיראק ופקיסטן ובשבוע שעבר למתחם בית הכלא הגדול ביותר בטהרן.

הממשלה האיראנית לא הגיבה באופן ספציפי להפגנות, אבל אמרה כי אי־השקט דועך, וכי המניעים לתסיסה הם גורמים זרים. סגן שר הפנים של איראן, מג'יד מירחמאדי, אמר לתקשורת במדינה בשבת כי ההפגנות הגיעו ל"ימיהן האחרונים". 

אי־שקט בקרב העובדים

בימים האחרונים, ההפגנות הציתו מחדש אי־שקט בקרב העובדים שביקשו תנאי שכר טובים יותר. מורים באיגודים, עובדי נפט ונהגי אוטובוס עשו מדי פעם שביתות בשנים האחרונות, כשתנאי החיים הידרדרו בעקבות סנקציות כלכליות שהוטלו על איראן והניהול הכושל באופן כללי של המדינה על־ידי הממשלה.

לקבוצות העובדים "יש התארגנויות שהן בין היותר מלוכדות" בחברה האיראנית, אמר סנאם ואקיל, סגן מנהל תוכנית המזרח התיכון וצפון אפריקה במכון המלכותי לעניינים בינלאומיים בבריטניה, המוכר כצ'טאם האוס.

ביום ראשון, מורים פתחו בשביתה של יומיים וערכו הפגנות בבתי הספר בנושא המספר הרב של מקרי כליאת ומוות של תלמידים, רבים מהם בזמן ההפגנות. מוקדם יותר השנה מורים ביקשו העלאות שכר, אבל כעת הדרישות שלהם נעשות יותר פוליטיות.

"המקום של מורה ותלמיד אינו בבית הכלא", נכתב על פלקטים שנשאו המורים בבית ספר בסאקז, עיר מוצאה של אמיני. בערוץ הטלגרם של איגוד המורים, שם הוצגה הקריאה לשבות, פרסמו תמונות של עשרות מורים מחזיקים שלטים כאלה בכיתות ריקות ברחבי איראן.

לפחות 23 ילדים נהרגו בעקבות אלימות משטרתית בהפגנות בשבועות האחרונים, על־פי ארגון זכויות האדם אמנסטי.

בשבת, קהל גדול של עובדים התקבץ במפעל השוקולד איידין בטבריז, מערב איראן, ושר סיסמאות נגד הממשלה, כך ניתן לראות בצילומים שהועלו לרשתות החברתיות.

הפגנות נערכו גם במפעל קני הסוכר קרוב לגבול עם עיראק ובאחד ממתחמי ייצור הפלדה הגדולים ביותר במדינה בדרום, על־פי האיגוד החופשי של עובדים איראניים. בשבוע שעבר, נהגי משאיות באבדאן אמרו כי הם מצטרפים לתנועה חדשה שם, על־פי האיגוד החופשי, המייצג את איגודי המסחר העצמאיים החשובים במדינה. מנהל מתעשיית הנפט אמר כי אי-השקט במפעל שלו גרם לפגיעה בתפוקת האספלט והנפט המיועד לזיקוק לדלק, וציין דוחות פנימיים שהראו שמאגרי החומר הגולמי עולים לרמות לא נורמליות במפעל. 

עובדי נפט הופכים ליעד לתקיפות 

אתנה דאמי, פעילת זכויות אדם מטהרן, אמרה כי עובדי נפט במפעל פטרוכימי בדרום המדינה הופכים יותר ויותר ליעד לתקיפות על־ידי כוחות הביטחון.

"כל יום, מספר גדול של עובדי פרויקט הנפט נעצרים, וכשהם משוחררים בערבות, נעצרים אחרים", כתבה בטוויטר ביום רביעי.

בשבת, מנהלים במשרד בטהרן של חברת נפט בניהול המדינה זומנו, ונאמר להם כי הרשויות עוקבות אחרי עובדיהם כדי לראות אם הם תומכים בהפגנות, כך אמר אדם שנכח במקום. "תאמרו לעובדים שלכם: 'אל תלכו להפגנות'", אמר נשיא החברה, כשפקיד ממשלתי עמד לא רחוק ממנו, כך סיפר אותו אדם. "אנחנו עוקבים אחריכם גם באופן פיזי וגם ברשת".

השביתות עדיין לא מאיימות על הכלכלה

על אף כל זה, קריאות של האיגודים לשביתה ברמה כלל־ארצית נותרו בינתיים ללא מענה, בגלל שהעובדים לעתים קרובות נאבקים על דרישות שונות, ועניינים של מרחק ושפה מקשים על עידוד פעולה אחידה. 

השביתות עדיין לא מאיימות על כלכלת איראן. אי־השקט עשוי להפוך לאיום משמעותי על הממשלה במקרה שהעובדים היומיים ומשרתי הציבור יצטרפו למחאה. התנועה תהפוך לאתגר משמעותי אם יתברר כי היא "הרסנית מבחינה כלכלית, ותשתיות יתחילו להישבר", אמר ואקיל מצ'טהאם האוס.

רוב שביתות העובדים נותרו ממוקדות בדרישות שקיימות כבר זמן רב לגבי תשלומי פנסיה, שכר ופיטורים. אבל מומחים לאיראן אומרים כי הן מציבים אתגר נוסף לאחיזה של המשטר באוכלוסייה.

השביתות מבליטות את "העובדה שאי־השקט אינו רק לגבי החירות האישית אלא גם העוני", אמר מוסטפה פקזד, יועץ המבוסס בטהרן שמייעץ לחברות זרות הסוחרות עם איראן. לדבריו, האיומים שהשביתות מציבות לכלכלה הם "מרכיב מכריע בהתקוממות, בגלל שהם לוחצים את הרשויות מזווית לא נוחה: עובדי מעמד הביניים שהם לרוב דתיים ותומכים במשטר".