להוציא את הפוליטיקה מוועדת הבחירות המרכזית

הכותבת היא עמיתת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה

כשתסתיים ספירת הקולות ביותר מ-12,000 הקלפיות, לאחר שיועברו התוצאות של כל קלפי לוועדות הבחירות האזוריות ומשם למטה ועדת הבחירות המרכזית בבניין הכנסת, ולאחר שיסיימו לספור את המעטפות הכפולות, אחרי הפחתת הקולות הפסולים, חישוב הקולות הנדרשים על-מנת לעבור את אחוז החסימה, הפחתת הקולות הכשרים של מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, חלוקת המנדטים, התחשבות בהסכמי העודפים - אחרי כל אלה, ועדת הבחירות המרכזית תצטרך לאשר את התוצאות (לפי תקנות הבחירות לכנסת תשל"ג-1973): קודם בנשיאות הוועדה המורכבת מיו"ר הוועדה (נשיא העליון יצחק עמית) וסגניו שהם נציגי ארבע הסיעות הגדולות בכנסת היוצאת (הליכוד, יש עתיד, כחול לבן וש"ס); ולאחר מכן גם במליאת הוועדה המונה 34 חברים, שהם נציגי הסיעות בכנסת היוצאת, וביניהם גם 7 חברי כנסת מכהנים. יחסי הכוחות בוועדה משקפים את יחסי הכוחות בכנסת היוצאת (לליכוד מספר הנציגים הגדול ביותר - 7).

נורה אדומה

לכאורה, האישור של ועדת הבחירות המרכזית הוא פורמלי. אין סיבה שבעולם שוועדת הבחירות לא תאשר את התוצאות שהיא עצמה (המטה המקצועי) אחראית לטוהרן ולחישובן. אלא אם התוצאות לא יישאו חן בעיני הסיעות שאותן מייצגים חברי הוועדה. מכאן שכללי המשחק יישמרו, כל עוד התוצאה תישא חן בעיני השחקנים.

ולא מדובר במקרה היפותטי. נורה אדומה כבר הייתה בבחירות לכנסת ה-23. אז תוצאות הבחירות לא אושרו פה-אחד על-ידי הנשיאות ומליאת ועדת הבחירות המרכזית, בשל טענות לא מבוססות בנוגע לאי-התאמות סטטיסטיות בתוצאות. בישיבת הנשיאות, בה משתתפים יו"ר הוועדה (השופט) וסגניו (הפוליטיים), שנערכה יום לפני פרסום התוצאות הרשמיות, תמכו בהצעה לאישור תוצאות הבחירות שלושה ונמנעו שניים, ובמליאת ועדת הבחירות המרכזית תמכו 20 חברי ועדה, ושישה נמנעו. אז תוצאות הבחירות אושרו.

טוהר הבחירות הוא אחד מקרשי ההצלה הבודדים שנותרו לספינת הדמוקרטיה הישראלית הטובעת. למעט מקרים נקודתיים של אי-סדרים בספירת קולות בקלפיות, למעט מאות קולות בודדים של מצביעים שהצביעו הצבעה כפולה, של נפטרים שנעשתה בשמם הצבעה ושל זכאים להצביע שנמצאים מחוץ לגבולות המדינה ובכל זאת רשומים שהצביעו, תופעות שהיו מנת חלקן של מערכות הבחירות מאז ומעולם - בסך-הכול, עד היום, הבחירות התנהלו כסדרן.

יותר מתקפות מפעם

אולם במערכות הבחירות האחרונות אנו עדים ליותר ויותר מתקפות על המטה המקצועי של ועדת הבחירות המרכזית ועל יו"ר הוועדה. איך זה ייתכן? זה נובע מכך שוועדת הבחירות המרכזית היא גוף דו-ראשי: מצד אחד המטה המקצועי, שאסורה עליו זיקה פוליטית או מפלגתית; ומצד שני מליאת ועדת הבחירות המרכזית, שמורכבת מנציגי הסיעות בכנסת היוצאת, וחברים בה גם חברי כנסת מכהנים. בראש שני הגופים עומד יו"ר ועדת הבחירות, שהוא שופט מכהן בבית המשפט העליון.

לתופעה הזו של נבחרי ציבור מכהנים שחברים בגוף שקובע את כללי המשחק של הבחירות והתנהלותן, אין אח ורע בדמוקרטיות אחרות. מדובר באנומליה שבאה לידי ביטוי חריף כבר בשלב של פסילת רשימות ומועמדים. גם במערכת הבחירות הזו העליון אישר את השתתפותה של רשימה שנפסלה על-ידי ועדת הבחירות המרכזית (בל"ד). מצעד הפסילות וביטול החלטות הוועדה כבר הפכו להרגל. אבל זהו הרגל מגונה שמחליש הן את בית המשפט שנגרר אל תוככי הזירה הפוליטית והן את הוועדה שמפגינה עד כמה מדובר בגוף פוליטי מוטה.

למרות שנדמה לנו, המצביעים, שכל חברי ועדת הקלפי הם מקצועיים, מסתבר כי למעשה בכל קלפי יש מזכיר אחד או שניים שהם עובדי ועדת הבחירות המרכזית ועוברים הכשרה מסודרת לתפקידם, ואילו שאר חברי ועדת הקלפי הם נציגי הסיעות, כשהשאיפה היא שהרכב ועדת הקלפי ייצג סיעות מגושים שונים. אלה מקבלים תשלום דרך הסיעות באמצעות תקציב המוקצה לוועדת הבחירות המרכזית. אלה וגם המשקיפים מטעם הסיעות לכאורה אמורים להוות ערובה להתנהלות תקינה, אך בפועל לא פעם הם מקור לאי-סדרים בקלפיות ומעבירים מידע לסיעות בזמן אמת.

איך בכל זאת אפשר להבטיח את טוהר הבחירות והלגיטימציה של התוצאות? בטווח הקצר, יש לקוות שכל מי שנטל על עצמו את המחויבות להיות מזכיר, חבר ומשקיף בוועדת קלפי, רואה את טובת הציבור לנגד עיניו ויקפיד על טוהר הבחירות. ליתר ביטחון יסתובבו אנשי יחידת טוהר הבחירות. בנוסף, יש לקוות שחברי מליאת ועדת הבחירות המרכזית ישילו את זהותם הסיעתית ויבטיחו את האינטרס הציבורי והדמוקרטיה ביום הבחירות ולאחריו. בטווח הארוך נדרשת רפורמה יסודית והקמת רשות לאומית לבחירות, שתהיה אחראית על כל היבטי הבחירות ותפעל באופן מקצועי ונטול זיקה מפלגתית.