ברזיל היא היום היהלום בכתרו של השמאל באמריקה הלטינית. עם ניצחונו של לולה אינאסיו דא סילבה בבחירות לנשיאות, שבע הארצות הגדולות ביותר ביבשת עומדות להישלט בידי השמאל, בפעם הראשונה מאז ומעולם - ממקסיקו בצפון עד ארגנטינה וצ'ילה בדרום. ברזיל היא כמובן הגדולה ביותר, הן באוכלוסיה (212 מיליון) והן בשטח (8.58 מיליון קמ"ר, החמישית בגודלה בעולם). השמאל הלטיני הזה אינו דומה לשמאל האירופי. הוא בעיקרו רדיקלי ופופוליסטי, לפחות מצד שורשיו וכוונותיו.
אין זו כמובן הפעם הראשונה שהשמאל עולה לשלטון בברזיל. מועמדיו לנשיאות, כולל לולה עצמו, ניצחו בארבע בחירות בין 2002 ל-2014. ארבע השנים האחרונות, תחת נשיא של הימין הקיצוני, ז'אייר בולסונארו, מצטיירות עכשיו כהפסקה חטופה וסוערת.
על פניה, חזרתו של לולה לשלטון מאשרת את מגמת ההשמאלה של היבשת בחמש השנים האחרונות. בארצות כמו קולומביה וצ'ילה, הפנייה שמאלה הייתה רדיקלית במיוחד, מפני שהמנצחים בבחירות הדמוקרטיות היו מזוהים לפנים עם שמאל אנטי דמוקרטי אלים.
בפרו ובבוליביה, המנצחים מייצגים את הרוב ה"מקורי", זאת אומרת צאצאיהם של העמים שקדמו לכיבוש הספרדי לפני 500 שנה. בכל המקרים, ניצחון השמאל תואר כהתקוממות נגד "הדגם הניאו ליברלי" של כלכלת שוק, עם מינימום של התערבות ממשלתית, בהשראת ארה"ב והמוסדות הפיננסיים הבין לאומיים.
ייצג את הלא-מיוצגים
לפני 20 שנה, לולה הדהים לא רק את ארצו, לא רק את שכנותיו, אלא את העולם כולו, כאשר הפך את הפוליטיקה של ברזיל על ראשה. הוא קיבל 61% של הקולות, פי שניים ממה שקיבל ארבע שנים קודם. פועל הכפיים העני, שחינוכו הפורמלי הסתכם בשלוש כיתות של בית ספר יסודי, ייצג אותו חלק של ברזיל שמעולם לא יוצג. היה נראה שהוא שרקעו האישי והפוליטי ידון אותו לעמדת מיעוט נצחי. הוא היה שמאלי מדיי ולא מהוקצע מדיי בשביל ארץ שמרנית. מפלגת הפועלים (PT) שבראשה עמד כללה מרקסיסטים, שניהלו מלחמת גרילה נגד משטרים צבאיים קודמים.
אבל הברזיליאנים, כמו שכניהם בוונצואלה ובארגנטינה, היו במצב רוח אקספרימנטלי. נמאסו עליהם הרגלי האליטות, שהנהיג את ארצותיהם במשך דורות. שלוש שנים לפני לולה עלה לשלטון אוגו צ'אווס בוונצואלה, והסעיר את דמיונם של מיליונים הרחק מגבולות ארצו. הוא הבטיח "סוציאליזם של המאה ה-21". באותו הזמן ההנחה הייתה שהוא ירצה לנצל את עושר הנפט המופלג של ונצואלה כדי לכונן צדק חברתי. אחר כך התברר שהוא הרפתקן מחוסר רסן. הוא הוריד את ארצו מנכסיה, והפך אותה שם דבר לכישלון פוליטי וחברתי.
לולה הפגין חיבה וסלחנות כלפי צ'אווס, גם כאשר הרודן הנבחר של ונצואלה החריב את הדמוקרטיה שאפשרה אותו. אבל הוא נזהר שלא לחקות את צ'אווס יותר מדיי. ברזיל נשארה ארץ דמוקרטית ופלורליסטית. היא ממילא גדולה מדיי ומגוונת מדיי מכדי ששיגיונותיו של נשיא אחד יורידו אותה מן הפסים. כך לפחות זה נראה עד 2018, כאשר דמגוג פופוליסטי מן הימין, ז'איר בולסונארו, ניצל עייפות משחיתות ומאי-סדר כדי להוריד את השמאל מן השלטון.
לולה לטובת העניים
לולה, כמו צ'אווס, כמו אחרים באמריקה הלטינית, ניצל את קופות המדינה המלאות כדי לסבסד את העניים. בעשור הראשון של המאה גאו מחיריהם של חומרי גלם, מקור ההכנסה העיקרי של ברזיל. הססטיסטיקה של הבנק העולמי מראה, כי בעשר שנות נשיאותו מספר הברזיליאנים החיים מתחת לקו העוני פחת מ-22 מיליון (12.3% של האוכלוסייה) ל-9.7 מיליון (4.8%).
נתונים כאלה תמיד צריכים להילמד בזהירות. "קו העוני" של הבנק העולמי נמוך מאוד, ועמד ב-2013 על שכר של 1.90 דולר ביום. אבל ההתקדמות הייתה ניכרת, ובוחרים גמלו ללולה ולמפלגתו. ב-2006 הוא חזר ונבחר עם קצת יותר מ-60% של הקולות. דילמה רוסף, שהייתה ראש הסגל שלו, נבחרה לנשיאה תחתיו, פעמיים, ב-2012 וב-2016, אם גם ברוב מוקטן.
״לולה, עוד הפעם״, על שער של עיתון במדינת סאו פאולו, לאחר בחירתו החוזרת באוקטובר 2006 / צילום: צילום מסך
מחירי חומרי הגלם קרסו בתחילת העשור הקודם, והקופות המלאות התרוקנו בן לילה. מיליוני ברזיליאנים חזרו וצנחו אל מתחת לקו העוני. דילמה רוסף עצמה הועמדה למשפט הסנאט, והודחה ב-2016. נסיבות המשפט עוררו פקפוקים ניכרים. היא הודחה על עניין נוהלי. אבל ברקע ההדחה התארכה פרשת שחיתות, המתוארת כחמורה ביותר בתולדות אמריקה הלטינית. תאגיד בנייה ברזיליאני ענקי שיחד כמעט כל ממשלה ביבשת. ספיחי הפרשה בברזיל עצמה נגעו לקניית קולות בקונגרס של ברזיל.
לולה לכלא - והחוצה
אף כי לולה נחל ניצחונות אישיים עצומים, מפלגתו נשארה בעמדת מיעוט בקונגרס. היא ניסתה לפתור את הבעיה באמצעות קניית קולות. רינונים על השוחד התחילו בימי נשיאותו הראשונים של לולה, ורדפו אותו שנים רבות. ב-2016 הוא הואשם רשמית שאפשר תשלומים לא חוקיים מחברת הנפט הלאומית לחברי קונגרס.
יורשתו רוסף ניסתה לגונן עליו באמצעות צירופו לקבינט. ישראלים יתעניינו לשמוע, שהחוק הברזיליאני מגן על חברי ממשלה מפני תביעה פלילית. אבל בית המשפט העליון ביטל את המינוי, לולה הועמד לדין, ונידון ב-2017 למאסר של תשע שנים וחצי. חודשים אחדים אחר כך, בית משפט לערעורים החמיר את העונש, ופסק שלולה ירצה 12 שנה בכלא.
לולה נידון לתשע שנות מאסר, על שערו של עיתון בעיר סאו פאולו, 13 ביולי 2017 / צילום: Agora
להלן מערכת המשפט של ברזיל יצאה למסע פרוע. ביולי 2018, שופט מחוזי הורה על שחרור לולה. שופט אחר ביטל את ההחלטה בו ביום. בנובמבר 2019, בית המשפט העליון ציווה על שחרור לולה, עד שיישמע ערעורו. שלושה שבועות אחר כך, בית משפט אחר הוסיף חמש שנים לעונש המאסר של לולה, והעמידו על 17 שנה. במרץ 2021, שופט עליון ביטל את כל הרשעותיו של לולה, והורה על משפט חוזר.
עוד מתא כלאו, וביתר שאת לאחר שחרורו, לולה החיה את הקריירה הפוליטית שלו. בגיל 77 הוא נעשה האנטי-בולסונארו, במידה המזכירה להפליא את הפיכתו של ג'ו ביידן, באותו הגיל עצמו, לאנטי-טראמפ. הדמיון בין ניצחונותיהם ניכר, אם גם חלקי ומקרי: אותו הגיל, אותם הספקות על בריאות פיזית ומנטאלית, דמיון מסוים בחשדות על ניקיון כפיים, הצורך של מפלגותיהם בדמות אבהית מאחדת.
אבל לולה, בניגוד לביידן, נהנה מפופולריות אישית עצומה. השוואה מועילה יותר היא אולי עם ברק אובמה. אילו השיטה החוקתית בארה"ב הייתה מאפשרת לנשיא להיבחר יותר מפעמיים, חזקה על הדמוקרטים שהיו מזמינים את אובמה להתמודד נגד טראמפ ב-2020, בוודאי ב-2024. בברזיל נשיא מנוע מלהתמודד שלוש פעמים רצופות, אבל אין הגבלה על מספר ההתמודדויות הלא-רצופות שלו.
"נשיא של כל הברזיליאנים"
ואף כי השמאל הברזיליאני חוגג היום את חזרת לולה בהתלהבות טבעית, ובאנחת רווחה עצומה, חזרתו רחוקה מלהיות מעמד הכתרה. האיש שניצח פעמיים עם יותר מ-60% של הקולות, ניצח הפעם על חודו של אחוז אחד. אי אפשר להגיד שברזיל פתחה את זרועותיה לקראתו. סקרי דעת הקהל חזרו והמעיטו מן התמיכה בנשיא המובס בולסונארו. תחילה הם חזו ניצחון מוחץ של לולה כבר בסיבוב הראשון. בין הראשון לשני הם חזרו וחזו ניצחון ברור של לולה. משום מה, הסקרים לא שיקפו את עומק הפילוג והקיטוב בחברה הברזיליאנית.
״לולה, בנה של ברזיל״ היה שמו של סרט, שאת מועמדותו לאוסקר ברזיל הגישה ״רשמית״ ב-2010 / צילום: צילום מסך
בהיוודע ניצחונו, לולה הבטיח לקהל גדול של תומכיו, כי הוא יהיה "נשיא של כל הברזיליאנים". בהתחשב בהפרש ניצחונו, הכרזה כזאת הכרחית לחלוטין, מפני שחצי הברזיליאנים הצביעו נגדו. הוא הבין את הצורך בקואליציה עוד בתחילת מסע הבחירות שלו. הוא בחר למועמד לסגן נשיא את האיש שהתמודד נגדו בבחירות של 2006, נציג של מפלגת מרכז-שמאל מתונה, שהנהיגה את האופוזיציה למפלגתו של לולה.
אבל הפילוג הפוליטי בברזיל אינו בין תומכים של מפלגות מסורתיות. הוא פילוג עמוק בהרבה, כפי שהראתה הנהייה ההמונית אחר בולסונארו. הוא דומה לפילוג בארה"ב, ובמידה רבה בצרפת ובאיטליה. ימין פופוליסטי חזר וכתב את כללי המשחק, בקריאת תיגר נגד המוסכמות ונגד כללי הדמוקרטיה עצמה. לולה חוזר אל השלטון בימי אינפלציה וצנע. הוא מבטיח לבער את העוני, אבל הקופות ריקות, והוא יתקשה לחזור על הישגי העשור הראשון. הוא גם ייתקל באופוזיציה מרה, שלא תהיה מוגבלת למליאת הקונגרס.
בשעה הזו אפילו איננו יודעים אם הנשיא בולסונארו יודה בתבוסתו, או ינסה לעכב את מימושה. ברזיל תעצור את נשימתה בחודשיים הבאים, עד מועד ההשבעה של נשיאה החדש, בינואר.
הרומן עם איראן
מדיניות החוץ של לולה בהכרח תעורר אי-נוחות בארה"ב, גם בישראל. בשנות נשיאותו הוא גילה חיבה לא רק כלפי השמאל הרדיקלי, האנטי-אמריקאי ולפעמים אנטי-דמוקרטי באמריקה הלטינית, כי אם גם כלפי משטרים עוינים למערב מעבר לים. הוא נקלע לעימות חזיתי עם ארה"ב, כאשר תמך בתוכנית הגרעין "לצורכי שלום" של איראן. נשיא איראן בימים ההם, אחמדיניג'אד, היה אורח רשמי בברזיל ב-2009, ראש המדינה האיראני הראשון על אדמת ברזיל זה 45 שנה.
אבל מוטב לזכור שמחוות אנטי-אמריקאיות באמריקה הלטינית אינן מוכרחות להתפרש כפשוטן. מידה של אנטי-אמריקאיות היא מרכיב הכרחי בפוליטיקה של כל ארץ לטינית, בוודאי בשמאל, אבל גם בימין. לולה נזהר שלא להרחיק לכת באנטי-אמריקאיות שלו.
הוא ביקר בישראל, ונאם בכנסת, אבל שר החוץ דאז, אביגדור ליברמן, יצא מן המליאה במחאה לאחר שלולה סירב להניח זר על קברו של הרצל. מותר לצפות שהזר לא יונח גם בארבע השנים הבאות.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
