אחרי עשור כושל, למכבי חיפה היו שנתיים מרהיבות: כך זה קרה

משהו טוב עובר על מכבי חיפה. אתמול בלילה נפרדה אלופת המדינה מליגת האלופות של אירופה, המפעל היוקרתי בעולם עבור מועדוני כדורגל. למרות העובדה שהקבוצה מהכרמל לא תהיה בשלב הבא, במועדון יכולים בהחלט להסתכל בגאווה על ההופעה שלהם, שהגיעה לשיא בניצחון הביתי על קבוצת הפאר האיטלקית יובנטוס. הפעם האחרונה שבה קבוצה ישראלית ניצחה בליגת האלופות התרחשה אי שם בעונת 2010/2011, כשהפועל תל אביב ניצחה את בנפיקה הפורטוגלית, אותה קבוצה שניצחה אתמול את מכבי חיפה 6-1 בסמי עופר.

● המיליארדר אהרון פרנקל מדבר לראשונה על הניסיון להשתלט על שופרסל | הצצה לראיון המלא שיפורסם בסופ"ש
● שלושה מיליון אירו, לפחות: כמה שווה הניצחון של מכבי חיפה
● האקזיט של יעקב שחר: נחתם ההסכם למכירת נתח בעסקי הרכב שלו לידי הפניקס לפי שווי של יותר מ-4 מיליארד שקל

 עומר אצילי (מימין) לאחר שהבקיע מול יובנטוס. עננה מעל המועדון / צילום: Associated Press, Ariel Schalit

בכלל, הופעה של מועדון כדורגל ישראלי במפעל היוקרתי היא אירוע נדיר. זה קרה בסך־הכול שש פעמים בהיסטוריה, כשהאחרונה הייתה מכבי תל אביב ב־2015 שסיימה ללא אף נקודה. חיפה היא השיאנית מבין הישראליות (שלוש הופעות), אך בפעם הקודמת גם היא סיימה ללא נקודות ואף ללא שער זכות אחד - מה שממחיש את גודל ההישג הנוכחי. שאלת המיליון היא מה הסיכויים של חיפה לשחזר את ההישג הנוכחי ולהפוך לחברה מן המניין במפעל היוקרתי.

 מול פריז סן-ז'רמן. פה זה לא אירופה / צילום: Reuters, Mutsu Kawamori

ההשתתפות בליגת האלופות היא הרבה יותר מאשר רק הישג ספורטיבי. היא בראש ובראשונה נכס כלכלי שאין שני לו עבור מועדון ישראלי. מתוך 2.73 מיליארד אירו שתחלק התאחדות הכדורגל האירופית בעונה הקרובה לכלל המשתתפות במפעלים האירופיים, 74.1% מהכסף יילכו לקבוצות שיעפילו לליגת האלופות, לעומת 17% לליגה האירופית.

השורה התחתונה מכל המספרים הגדולים הללו מבטיחה לחיפה או לכל מועדון אחר שנכנס למפעל - הכנסה של יותר מ-15 מיליון אירו. זה עוד לפני זכויות שידור, תמלוגים על הישגים ומכירת כרטיסים. אלו, בחשבון גס, הניבו לחיפה הכנסות נוספות בגובה של 14 מיליון אירו.

הכנסות בסדר הגודל הזה מעניקות יתרון עצום ביחס ליתר קבוצות הליגה המקומית, שנאלצות להתמודד על "הפירורים" המקומיים. ההכנסות מכרטיסים ומזכויות שידור לצד הכספים שמגיעים מהטוטו, מההתאחדות, ממינהלת הליגות ומספונסרים, רחוקים מאוד מסכום של כ־30 מיליון אירו. בעלי הקבוצות לרוב צריכים להכניס את היד לכיס בכל עונה, וכשזה לא קורה מתחילות בעיות.

בלי קשר להצלחת הקבוצה, כל זה קורה בזמן שהבעלים של מכבי חיפה יעקב שחר רושם אקזיט ענק. שחר ומשפחת קז מכרו לאחרונה 14% מקבוצת מאיר, יבואנית וולוו והונדה, להפניקס תמורת 574 מיליון שקל, מה שמעניק למאיר שווי של 4.1 מיליארד שקל. השבוע נחשף כי גם קבוצת כלל במגעים לרכישת נתח ממאיר לפי שווי דומה. אם גם העסקה הזו תצא לפועל, שחר עשוי להיפגש עם סכום ענק של יותר מ־800 מיליון שקל במזומן.

 סגן נשיא המועדון עוזי מור (מימין) והבעלים יעקב שחר. הסתכלו על הגדולים / צילום: Reuters, Federico Pestellini

כאמור, בעלי קבוצות בישראל צריכים כיסים עמוקים ושחר השקיע באמצעות הקבוצה שברשותו ככל הנראה מאות מיליוני שקלים מאז רכש את המועדון ב־1992. חלק מההערכות מדברות אפילו על סדר גודל של חצי מיליארד שקל, אך מאחר שמדובר בקבוצה פרטית הסכומים המדויקים מעולם לא פורסמו. לשחר עוד נחזור בהרחבה בהמשך. אך הכסף הגדול לא תמיד עזר ובעשור הקודם רשמה הקבוצה רצף של כישלונות. יצאנו לבדוק מה המהלכים שהביאו למפנה ולשרטט את הדרך של המועדון לשיא הנוכחי.

עשור של כישלונות: זה לא תמיד היה ככה

בשנתיים האחרונות נראה שהכול הולך לירוקים מהכרמל, ולכאורה יש לכך את כל הסיבות ההגיוניות. מועדון גדול עם בעלים יציב שמעמיד תקציב שמוערך בכ־100 מיליון שקל בשנה, ספונסרים, אצטדיון חדש ומרשים בעל 31 אלף מקומות, כשני שלישים מהם תפוסים דרך קבע על ידי מנויים, מחלקת נוער טובה, מאמן בכיר שמוביל צוות מקצועי רחב ושדרה ניהולית יציבה. בקיצור, כל התנאים להצלחה.

 אצטדיון סמי עופר. מיליון איש בשנה / צילום: Shutterstock

אלא שלמרות כל התנאים הללו וחרף העובדה שהמועדון נחשב ליציב בזכות הגב הכלכלי שמעניק הבעלים, במשך 10 שנים סבלו האוהדים מרצף כישלונות. הם ראו בעיקר את הנמסיס מכבי תל אביב ואת הפועל באר שבע תחת בעלותה של אלונה ברקת נאבקות ביניהן על צלחת האליפות וכלל לא היו חלק מהמרוץ. הליגה המקומית היא הלחם והחמאה, ללא זכייה באליפות אין מה לחלום אפילו על השתתפות בליגת האלופות.

העשור הקודם, שהסתיים ללא אף אליפות ועם גביע מדינה אחד בלבד, התאפיין באכזבות רבות, עסקאות כושלות ואפילו במחאות נגד הבעלים המיתולוגי שחר. זאת, חרף העובדה שבמהלכו נכנסה חיפה למשכנה החדש והמפואר באצטדיון ולכך שלחיפה באופן עקבי היה אחד משלושת התקציבים הגבוהים במדינה. הנתון שממחיש אולי יותר מכל את עומק המשבר הוא מספר המאמנים שעמדו על הקווים - 10, לא כולל מאמנים זמניים. הם נכשלו כולם, אחד אחרי השני, עד שבסיום עונת 19/20 הגיע למועדון ברק בכר. זה נגמר בשתי אליפויות רצופות ובהעפלה נדירה לליגת האלופות.

בכר הגיע למועדון אחרי שלוש אליפויות בבאר שבע ונחשב למאמן הישראלי הבכיר בשוק, כמעט ללא תחרות. כבר בעונתו הראשונה בחיפה זה נראה אחרת. השחקנים הזרים שנחתו במועדון היו הצלחה מסחררת, הקהל חזר להביע אמון והקבוצה הציגה כדורגל טוב לאורך כל העונה וברוב שלביה הייתה במקום הראשון. שחקניה גם תפסו את תואר מלך השערים (החלוץ ניקיטה רוקאביצה) ותואר שחקן העונה (השוער ג'וש כהן).

הירוקים שובצו בעונה שלאחר מכן למוקדמות ליגת האלופות אך לא הצליחו להעפיל. את הליגה הישראלית הם כבשו שוב, קטפו בדרך עוד שני תארים (אלוף האלופים וגביע הטוטו) והתברגו שוב למוקדמות ליגת האלופות. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים.

  

השלב הראשון של המהפכה: היחס לקהל

השיא אליו הגיעה כעת מכבי חיפה אינו מקרי. המפנה הגדול החל לפני ארבע־חמש שנים כשבמועדון הבינו שצריך לעשות קפיצת מדרגה ניהולית כדי לעמוד בשורה אחת עם הסטנדרטים האירופיים. מדובר בתוצר של שנים של השקעה נכונה ועבודת נמלים סיזיפית, שכללו הקמת מערך סקאוטינג מתקדם לאיתור כישרונות מתאימים לרכישה, אימוץ ופיתוח טכנולוגיות וחיזוק הקהל, דווקא בשנים הלא טובות.

אם צריך להצביע על נקודה אחת שהחלה את המהפכה היא היחס לאוהדים, והשינוי שהחל בו אי שם ב־2014 עם חניכת אצטדיון סמי עופר. מגרש מודרני ומתקדם, עם יותר מ-30 אלף מושבים, וכזה שעומד בסטנדרטים הגבוהים ביותר באירופה. מכונה כלכלית של ממש. זה איפשר לחיפה לצבור הכנסה גבוהה ממכירת כרטיסים, אבל זה ממש לא נגמר בכך. באצטדיון החדש נבנו גם 30 תאי צפייה יוקרתיים, שאת כל אחד מהם משכירה הקבוצה תמורת 200-300 אלף שקל בשנה, לפי הערכות. בסביבת המועדון מספרים כי יש תחרות על התאים וכי בדומה למנויים קיימת גם פה רשימת המתנה ארוכה.

 אוהדים בסיום המשחק מול יובנטוס. רשימת המתנה למנויים / צילום: Reuters, Ronen Zvulun

חוויית הצפייה שודרגה ונוספו עוד ועוד פיצ'רים לטובת הקהל גם בשנים הלא טובות של המועדון. לדוגמה, במועדון שכרו צלם שיסתובב בין האוהדים ויצלם אך ורק משפחות - מה שעודד הורים ולעתים אף את הסבים והסבתות להצטרף לילדים. התמונות משודרות בלייב על מסכי ענק שמוצבים בפאתי המגרש. נוסף לכך, הוקם מועדון אוהדים המשלמים דמי חבר שנתיים בגובה כ־180 שקל וכבר כולל יותר מ־20 אלף חברים. המועדון מעניק שלל הטבות, שהמרכזית בהם היא קדימות ברכישת כרטיסים ומנויים. האצטדיון מכיל כ־31 אלף מקומות, ו־10% מוקצים לקבוצה האורחת, כך, מספר המנויים מוגבל לכ־20 אלף בכל שנה. המודל קיים בעוד קבוצות אבל תופס בעיקר בחיפה ובמכבי תל אביב שממלאות את האצטדיון כמעט בכל משחק.

מעבר לכך, בחיפה הקימו מחלקת דיגיטל שפועלת בכל הפלטפורמות - אינסטגרם, טיקטוק, פייסבוק, טוויטר ועוד - ופנו ישירות לקהל הצעיר. כיום למועדון רשימת המתנה של אלפי אוהדים המבקשים לעשות מנוי למשחקי הקבוצה. לצד זאת, במועדון מתגאים בכך ש־2,000 מקרב בעלי המנויים הן נשים.

בימים אלו עובדים בחיפה על הקמת חנות מרצ'נדייס במתחם האצטדיון ואף על הקמת מוזיאון בהשקעה של מעל שמונה מיליון שקל. בחיפה לא המציאו את הגלגל. במשך שנים נבנתה התשתית, וברגע שהגיעה ההצלחה המקצועית הם קטפו את הפירות. "לא המצאנו כלום אלא הסתכלנו על המועדונים הגדולים בעולם והבנו איך עושים את זה. בלי יעקב שחר זה לא היה קורה", אומר לגלובס המנכ"ל הקודם של המועדון, אסף בן דב, שעבר לפני מספר חודשים לנהל את יקב רמת הגולן.

מסקאוטינג עד סטארט-אפים: טכנולוגיה היא שם המשחק

רגל נוספת במהפכה שעבר המועדון נעוצה בשינוי התפיסה הטכנולוגי. זה התחיל עם הקמת מערך סקאוטינג שכולל ארבעה־חמישה אנשים שעוקבים באופן שוטף אחר שחקנים בכל העולם. עיקר ההתמקדות היא בליגות בסדר הגודל הכלכלי של ישראל, ובחיפוש שם אחר שחקנים בעלי פוטנציאל ובעלות סבירה. כך, למועדון יש תוכנית מגירה מוכנה לכל עמדה.

לדוגמה, כשבלם הקבוצה הסרבי והיעיל בוגדאן פלאניץ' עזב במפתיע את המועדון מיד לאחר ההעפלה לליגת האלופות, הונחתו והוחתמו מיד שני בלמים זרים. כשזהו אופן העבודה והסקאוטינג פעיל לאורך כל השנה, מרווח הטעות של המועדון עם שחקנים זרים יורד משמעותית. כדי לסבר את האוזן, החתמה של שחקן זר היא עסק יקר מאוד וכל החמצה עלולה לעלות למועדון אפילו מיליוני שקלים.

היבט טכנולוגי נוסף הוא הקמת מחלקת אנליזה שעוקבת אחר השחקנים בכל שלב ושלב, כולל במשחקים עצמם. אנשי האנליזה אוספים ומנתחים את הדאטה ומעבירים את התובנות לצוות המקצועי של המועדון. כך הטיפול הרפואי והמקצועי מדויק ונכון יותר עבור כל שחקן.

לצד זאת, הקימו במכבי חיפה אקסלרטור לחברות וסטארט־אפים העוסקים במיזמי ספורט, כמו אנליזה וסקאוטינג, וכן בשיפור חוויית הצפייה. בתחילת הדרך המהלך אומנם דשדש, אך כיום למועדון מספר שיתופי פעולה בלעדיים. בחיפה מעדיפים בינתיים לשמור עליהם בסוד ולא לחשוף אותם, אבל מספרים כי המהלך קנה למועדון מוניטין של מועדון טכנולוגי.

הצד השני של המטבע: השקעה בהון האנושי

עם כל הכבוד לפן הטכנולוגי והמיתוגי, השינוי הגדול ביותר שעבר המועדון נעוץ בהון האנושי שלו. הסמן המרכזי לכך הוא המאמן ברק בכר והצוות שלצדו, אבל הם לא היחידים. אחד האנשים שמזוהים עם ההצלחה של השנים האחרונות הוא שחקן העבר גל אלברמן (39) , שמכהן כיום כמנהל המקצועי של המועדון. מדובר בתפקיד מפתח שאולי בישראל לא כל כך נפוץ אך זהו המודל המקובל בקרב הקבוצות הגדולות באירופה.

 המאמן ברק בכר. הבכיר בשוק הישראלי / צילום: Associated Press, Ariel Schalit

אלברמן הגיע לחיפה בעודו שחקן פעיל בשלהי הקריירה. בחיפה זיהו את הפוטנציאל הניהולי, מינו אותו תחילה לראש מערך הסקאוטינג ולאחר מכן אף מימנו עבורו לימודים בחו"ל לצד כוכבי עבר כמו קאקה הברזילאי ששיחק בריאל מדריד. לפני אלברמן ניסו בחיפה מספר זרים בכירים בתפקיד, אך הם נכשלו אחד אחרי השני. אלברמן הוא הדוגמה הקלאסית של מישהו שצמח מבפנים, ובמועדון הרוויחו מנהל מקצועי מוכשר וצעיר, כזה שגם שיחק באירופה ומכיר היטב גם את הכדורגל הישראלי.

אלברמן הוא סימפטום לשינוי הגישה הגדול שחל בחיפה: הפרדה בין הצד הניהולי־פיננסי לצד המקצועי, ניטרול פוליטיקות פנימיות והשקעה בפיתוח אנושי. בצד המקצועי זה בא לידי ביטוי בין היתר בהרחבת צוות האימון, באנליזה ואפילו בארוחות שף המותאמות לשחקנים ומבושלות להם במתקן האימונים של הקבוצה - מהלך שלבדו מוערך בעלות של מאות אלפי שקלים בשנה.

"ההשקעה הכי נכונה שעשינו הייתה בהון האנושי. כולם מרגישים מחויבות בזכות זה. גם שחקנים זרים שנוחתים פה ישר מבינים לאן הם הגיעו. בזכות הרוח הגבית שהוביל יעקב שחר, עברנו מניהול קבוצת כדורגל לניהול מועדון כדורגל, השוני הגדול היה לשנות את המערכת - לשחרר את האגו, לתת לצוות המקצועי לעבוד ולא להיבהל מטעויות. כל המערכת הייתה יחד בשינוי הזה", אומר בן דב ומסכם את השינוי שעבר המועדון בשנים האחרונות.

הכוכב הגדול: שאלת הלגיטימיות

מעל כל ההצלחות הללו בתקופתו של ברק בכר מרחפת עננת עומר אצילי. הכוכב הגדול של הקבוצה שהגיע בעונתו הראשונה של בכר והביא איתו את המפנה. החתמתו לוותה בביקורת ציבורית רבה בשל הפרשה שזכתה לשם "פרשת הקטינות".

ביוני 2020, כשהוא משחק במדי היריבה הגדולה של חיפה, מכבי תל אביב, נחקר אצילי יחד עם שחקן נוסף של מכבי תל אביב, דור מיכה, תוך שהם חשודים במספר סעיפים בעקבות יחסי מין שקיימו עם קטינות מתחת לגיל 16. התיק אומנם נסגר בעילה של "חוסר אשמה", אבל בשביל מכבי תל אביב זה היה מספיק כדי להיפרד משני הכוכבים שלה. השניים עברו לשחק בקפריסין, בשתי קבוצות שונות, וחזרו לישראל כעבור קצר. באוגוסט האחרון פרסם העיתונאי שחשף את הפרשה, אלמוג בוקר, הקלטות חדשות בין השחקנים אשר העמידו אותם במבוכה קשה. למרות הכול, אצילי המשיך להציג יכולת שיא ואף חזר לשחק במדי נבחרת ישראל על אף ביקורת ציבורית קשה.

בין המועדון לעיר: הצלחה מול דשדוש

ההצלחה של המועדון בשנים האחרונות עומדת בניגוד למה שקורה בעיר עצמה שסובלת מתדמית "עייפה משהו". אוהדי היריבה המושבעת מכבי תל אביב אף מתלוצצים על אוהדי הירוקים ושרים "מה זה חיפה, אין שם פאבים, זה בית קברות". ויש בכך משהו. חיפה סובלת מהגירה שלילית ומתקשה לקרוץ לזוגות צעירים ולתיירים למרות שלל האטרקציות שיש לה להציע: ים, הרים, מסעדות משובחות, הגנים הבהאים ועוד.

אצטדיון סמי עופר מארח בכל שנה כ־30 משחקי בית של מכבי חיפה שבהם המגרש מלא עד אפס מקום. בנוסף מתקיימים משחקים של קבוצת הפועל חיפה ולעתים של קבוצות אחרות או של נבחרות ישראל. בחשבון גס, בכל שנה פוקדים את אזור האצטדיון יותר ממיליון איש. בקרוב אולי יהיו באזור מוזיאון וחנות אוהדים, אבל מקומות בילוי כמעט ולא תמצאו שם.

"האצטדיון נחנך בשנת 2014 ועד היום אין מספיק דוכני מזון או מקומות בילוי באזור. בפנים זה אחד המגרשים המתקדמים והיפים באירופה, אבל בחוץ אין מספיק", אומר לנו דולב נישליס מרדיו חיפה ומפנה אצבע מאשימה כלפי העירייה. "יש המון עסקים מהעיר שהיו שמחים להקים פה דוכנים לפני ואחרי משחקים. אם הליך הקמת מקומות בילוי קבועים לוקח כל כך הרבה זמן, למה לא מאמצים פתרון כזה?".

המנכ"ל הקודם בן דב חושב שבכלל מודל הבעלות על האצטדיון צריך להיות שונה. "סמי עופר זו מכונה כלכלית. באירופה רוב האיצטדיונים שייכים לקבוצות. פה הוא שייך לעירייה ומעורבים בזה הרבה פוליטיקה ואגו", הוא אומר. לדעתו, אם האצטדיון יהיה בבעלות הקבוצות כולם ירוויחו - גם הציבור הרחב וגם קהל האוהדים.

תופעה אחרת שקיימת בחיפה, וכמעט שלא תמצאו סביב מועדוני כדורגל נוספים בישראל, היא תקשורת מקומית אינטנסיבית. אולי כתוצאה מכך שהקבוצה הפכה להיות האטרקציה המרכזית שיש לעיר להציע. בכל יום ברדיו חיפה משודרת תוכנית בת שעה המוקדשת כל כולה למועדון הירוק בהגשת כוכב העבר יניב קטן. בכל משחק ברדיו מקיימים משדר מיוחד שנמשך כחמש שעות - שעתיים לפני המשחק ושעה אחריו. "זו אכן תופעה שמאפיינת בעיקר את העיר שלנו", אומר נישליס.

הוא מספר כי בעבר, כשהדברים לא הלכו כמו שצריך, לתקשורת המקומית הייתה אף השפעה בשינויים שנעשו בצוות המקצועי. "בשונה מקבוצות אחרות, פה כולם חיים את המועדון ויודעים אפילו איך קוראים לאנליסט ולאפסנאי", אומר נישליס.

האקזיט: שחר גורף מאות מיליונים

מאחורי התזמורת הזו ניצב איש אחד שבלעדיו ככל הנראה זה לא היה קורה, איש העסקים הוותיק יעקב שחר בן ה־81. שחר אומנם נמצא כבר 30 שנה במועדון אבל הוא מסרב להוריד הילוך. במועדון אף מייחסים את שינוי הגישה של השנים האחרונות לנכונות של הבעלים לפתוח את הכיס ולהשקיע במנועי הצמיחה העתידיים. הוא מגיע לכל משחק ופוקד את מתקן האימונים של הקבוצה לפחות פעם־פעמיים בשבוע. "שחר מבין את מה שרק מעטים בכדורגל הישראלי מבינים - הצלחות בכדורגל המודרני, בטח לאורך זמן, אינן מתחילות ונגמרות במאמן".

שחר ומשפחתו אומנם מזוהים בציבור בעיקר כבעלי מכבי חיפה אבל מדובר באחת המשפחות העשירות והחזקות בישראל. מנוע ההכנסות העיקרי הוא קבוצת הרכב מאיר שהקים שחר יחד עם מאיר קז בשנת 1967, שבין היתר מייבאת את מותגי וולבו והונדה לישראל. מדובר באחת מיבואניות הרכב הגדולות והוותיקות בישראל, ועיקר פעילותה כיום מתמקד בתחום הדו־גלגלי, המשאיות והאוטובוסים.

לאחרונה מכרו יעקב שחר ומשפחת קז 14% מהקבוצה להפניקס תמורת 574 מיליון שקל, מה שמעניק למאיר שווי של יותר מ־4 מיליארד שקל. להפניקס אופציה להגדיל את נתח העסקה ל־20%, והפעם לפי שווי של 4.5 מיליארד שקל. אם לא די בכך, השבוע נחשף כי גם קבוצת כלל במגעים לרכישת נתח ממאיר לפי שווי דומה. אם העסקה הזו תצא גם היא לפועל, עשוי שחר להיפגש עם סכום ענק של מעל 800 מיליון שקל במזומן.

שאלת העתיד: חזרה לליגת האלופות?

נסיים בשאלה שעמה פתחנו - מה הסיכויים של מכבי חיפה להפוך לשותפה קבועה בליגת האלופות היוקרתית. גם במועדון מבינים שמדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית, ואפילו ההכנסה החד־פעמית הגבוהה מהעונה הנוכחית לא תשנה זאת. בסופו של דבר, הדרך של הקבוצות הישראליות לשם כוללת מספר שלבים ולרוב נגד מועדונים עתירי תקציב. לשם השוואה, שווי הסגל של הכוכב האדום בלגרד הסרבית, אותה עקפה מכבי חיפה, מוערך ב־56 מיליון אירו לפי אתר transfermarkt. כמעט פי שלושה מזה של חיפה עם 20.6 מיליון אירו.

מה בכל זאת ייחשב כהישג עבור הירוקים? התמודדות כמובן על כל התארים בישראל והשתתפות באחד המפעלים האירופים. בחיפה מבינים שליגת האלופות היא היוצא מן הכלל, צריכים לשאוף אליו אבל לא ניתן להגדיר אי העפלה ככישלון. השתתפות בכל שנה בשלב הבתים של גביע אופ"א או הקונפרנס ליג - זה כבר בגדר הישג נדרש בכל עונה עבור מועדון בסטנדרטים של חיפה.

עם כל הכבוד לעשייה של הנהלת מכבי חיפה והעומד בראשה, הבעלים והנשיא יעקב שחר, רבים מאוהדי הקבוצה המסורים יודו שההצלחה של השנתיים האחרונות מבוססת קודם כל על אדם אחד: המאמן ברק בכר. הנער ממושב צרופה שהיה לאוהד ירוק מסור נעמד על הקווים של הקבוצה לראשונה לפני כשנתיים, ולרגע לא דיבר על תהליך שאותו יש לעשות או על הצורך בסבלנות. במקום זאת, הוא הצהיר מיד שישנה מטרה אחת לקבוצה שאותה הוא מאמן: אליפות. לא סתם הוא רק בן 43 וכבר עשוי להפוך השנה למעוטר ביותר מבין מאמני ישראל בכל הזמנים, אם ייקח אליפות שלישית ברציפות בחיפה.

המוטיב שמייחד כל כך את בכר בדרך אל ההצלחה הוא קודם כל האופי. בניגוד למאמני כדורגל רבים בארץ ובעולם, את מלאכת האימון הוא חולק במתכוון עם "כוורת" של מאמנים נוספים, בראשם גיא צרפתי, גיא וייזינגר ודרור שמשון. כשהוא מדבר על מלאכת האימון שלו, הוא לרוב מדבר גם עליהם, על אנשי האנליזה והעוזרים המנטליים. כך היה בהפועל באר שבע, בה השלים את שלוש האליפויות הראשונות שלו, וכך קורה גם בכפר גלים. זה אומנם נשמע טריוויאלי כעת, אבל במועדון לחוץ שהתקשה להתרומם במשך עשור שלם, הנוכחות של בכר, שלוות הנפש שלו והביטחון שהוא משרה על המועדון הם כל מה שהיה חסר.

בקרב אוהדי מכבי חיפה יש אמרה שחוזרת בשנים האחרונות בכל פעם שדברים קצת פחות לא מסתדרים: "אני סומך על בכר". כעת, כשמתגברים והולכים הדיבורים על עזיבתו האפשרית בתום העונה הזו לטובת אימון באירופה, התקווה שלהם היא שניתן יהיה לסמוך גם על המאמנים הבאים באותה הצורה. או לכל הפחות לסמוך על יעקב שחר שינסה למצוא את המחליף הנכון.