האם קניינה הרוחני של חברת תוכנה ישראלית נמכר לחברת-האם הבינלאומית שלה ב-110 מיליון או ב-667 מיליון שקל? בית המשפט המחוזי בתל אביב הכריע בשאלה זו במסגרת מחלוקת בין חברת סי איי סופטוור לבין רשות המסים, וחייב את החברה לשלם תוספת מס מוערכת של כ-250 מיליון שקל על עסקת מכירת קניין רוחני שבוצעה לפני כ-20 שנה. זאת, לאחר שקיבל את עמדת רשות המסים כי שווי הקניין הרוחני הוא פי 6 מהמחיר שדווח.
● יש לכם חשבון בחו"ל? רשות המסים בעקבותיכם: "מאות יקבלו היום מכתבים"
● השר לשעבר ניצח את רשות המסים: ישלם מס מופחת על הדירה במגדל בתל אביב
● "חושבים שאנחנו השטן, אבל אנחנו עובדים בשביל האזרחים": ביקור ברשות המסים
● בית המשפט קבע שאין מע"מ על נוסטרו, אך רשות המסים ממשיכה לגבות
● המדינה נתנה לחברות הגדולות הטבת מס, אז למה הן לא מתנפלות עליה?
חברת התוכנה סי. איי סופטוור (לשעבר ממקו תוכנה בע"מ), נרכשה בשלהי שנות ה-90 על-ידי חברת ענק בינלאומית העומדת בראש קבוצה של כ-200 חברות תוכנה ואתרי פיתוח.
במועד הרכישה החזיקה סי. איי סופטוור ב-4 תוכנות לאבטחת מידע, שפותחו בין היתר בסיוע מענקים של המדען הראשי. לאחר הרכישה פעילותה והכנסותיה של סי. איי סופטוור התרכזו במספר מישורים: שיווק והפצה של מוצרי הקבוצה הרוכשת, שירותי מחקר ופיתוח לחברה הרוכשת, פעילות מחקר ופיתוח עצמי והכנסות מתמלוגים בגין הקניין הרוחני שבבעלות סי. איי סופטוור.
בשנת 2010 מכרה סי. איי סופטוור את הקניין הרוחני שבבעלותה לחברה הבינלאומית בסכום מוצהר של 110,300,000 שקל.
רשות המסים לא קיבלה את הדיווח, וקבעה כי שווי הפונקציות, הנכסים והסיכונים (FAR - Functions, Assets, Risks) שהועברו במסגרת העסקה עולה עשרת מונים על השווי שדווח. הרשות טענה כי מאחר שמדובר בעסקה בין צדדים קשורים, יש להתערב בשווי העסקה ולקבוע כי שוויה האמיתי הוא כ-667 מיליון שקל.
עיקר ההפרש בהערכות השווי בין הצדדים נבע משוני משמעותי בהנחות היסוד של הצדדים ביחס לשאלות מהו אורך החיים הצפוי של הקניין הרוחני נכון למועד למכירה; ומהו שיעור הצמיחה הצפוי של הקניין הרוחני: האם הוא חיובי כדעת רשות המסים - או שלילי כדעת החברה.
בעוד שחברת סי. איי סופטוור התייחסה לקניין הרוחני על פירותיו העתידיים כאל מעין עסק מת - קניין רוחני שתם זמנו ושוויו דועך, ברשות המסים התייחסו לקניין הרוחני כאל עסק חי - נכס מניב עם פוטנציאל רווח מתמשך.
מאחר שסי. איי סופטוור לא קיבלה את מלוא הסכום בעבור העסקה, רשות המסים טענה כי יש לראות בסכומים שלא הועברו כהלוואה שניתנה לחברה העולמית, ולכן יש לחייב את החברה בגין הכנסות ריבית רעיונית.
המחלוקת הגיעה אל בית המשפט המחוזי בערעור שהגישה החברה נגד החלטת רשות המסים.
השופטת ירדנה סרוסי מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחתה את הערעור, תוך שהיא מסתמכת על בקשות להטבות מס ודיווחים שהוגשו בעבר על-ידי סי איי סופטוור ישראל לרשות המסים ולמדען הראשי, מהם עלה כי שווי השוק של נכסיה גבוה בהרבה מהתמורה שנקבעה בהסכם.
"בניסיונה לקבל הטבות מס שונות, המערערת הציגה את מוצריה שלה, ולא את מוצרי הקבוצה, כמוצרים חדשניים ובעלי פוטנציאל גבוה, שגודל השוק שלהם יכול להגיע למעל מיליארד דולר", ציינה השופטת והוסיפה כי "אמירות אלה של המערערת ביחס למוצריה עומדות בניגוד חריף לאשר היא מנסה ללמד היום בדיעבד".
השלכות על מחלוקות רבות עם רשות המסים
לדברי עו"ד (רו"ח) נועה לב-גולדשטיין, שותפה וראש מחלקת מסים (במשותף) במשרד פישר (FBC), "תחת הנחה של מס חברות בשיעור של 25% (בשנת 2010), רשות המסים למעשה ביקשה לגבות מס נוסף בסך 139 מיליון שקל (לפני תוספת הפרשי הצמדה וריבית, בגובה עשרות מיליוני שקלים נוספים)".
עו''ד (רו''ח) נועה לב גולדשטיין, שותפה וראש מחלקת מיסים (במשותף), פישר (FBC) / צילום: רמי זרנגר
לדבריה, הגם שהשופטת סרוסי לא עסקה בהרחבה בשאלת מיסוי עסקאות בין צדדים קשורים, לפסק הדין יש השלכות רוחב על שלל עסקאות בין חברות-בנות לחברות-האם ולחברות באותה קבוצה. "פסק הדין מהווה נדבך נוסף בשרשרת של מחלוקות בין נישומים לבין רשות המסים באשר לאופן מיסוי עסקאות בין צדדים קשורים. יש לו השלכות על כל עסקה שהיא בין צדדים קשורים (להבדיל מעסקה עם צד ג') ועל יחידים וחברות כאחד".
לדברי עו"ד לב-גולדשטיין, "עסקאות בין צדדים קשורים מלכתחילה 'חשודות' בעיני רשות המסים, בפרט כאשר מדובר בעסקאות בינלאומיות - אז מתעורר החשש לכאורה של הסטת הכנסות מישראל למדינות זרות. אין דרך למנוע לחלוטין את הסיכון הקיים, כי רשות המסים תבקש להתערב בעסקה ובהשלכות המס הנובעות ממנה.
"יחד עם זאת, כאשר מבוצעת עסקה בין שתי חברות קשורות, או שני צדדים קשורים אחרים (לדוגמה - בעל מניות וחברה בבעלותו), ניתן לבצע מראש ובזמן אמת פעולות שונות שעשויות להפחית ולצמצם את הסיכון".
בין היתר, מציינת עו"ד לב-גולדשטיין, "רצוי לתעד את פעולות החברה ואת התנהלותה בזמן אמת, באשר לצורך העסקי הכרוך בביצוע העסקה והיתרונות המסחריים הגלומים בעסקה".
עוד לדבריה, לדיווחים ולמסמכים אחרים שהחברה מגישה לרשויות שלטוניות אחרות (דוגמת רשות ניירות ערך, רשות החדשנות וכו') יש השפעה מכרעת בבחינת שווי השוק של העסקה בין הצדדים הקשורים. "יש לוודא ולהקפיד כי דיווחים אלה עולים בקנה אחד עם כוונותיה הכלכליות של החברה, הן הנוכחיות והן העתידיות; ובהמשך יש לוודא כי התמורה המוסכמת בעסקת הצדדים הקשורים אינה חורגת, ודאי שלא באופן מהותי, מאותם דיווחים.
"ככל שישנה חריגה (למשל, אם התמורה ההסכמית שנקבעת בעסקת הצדדים הקשורים שונה באופן מהותי מהשווי המדווח של הנכסים, כפי שבא לידי ביטוי בדיווחים אחרים שהגישה החברה), על החברה מוטל להצדיק את השוני בין שני הסכומים/השוויים".
לב-גולדשטיין מוסיפה כי "יש להביא תימוכין חיצוניים נוספים, המצדיקים את התמורה ההסכמית שנקבעה בעסקת הצדדים הקשורים. הראיה הטובה ביותר לעניין זה היא הוכחה שהמחיר שנקבע בעסקת הצדדים הקשורים, דומה למחיר שצד ג' לא קשור הסכים או ביקש לשלם בגין אותה עסקה.
"כמו כן, יש לבצע הערכת שווי בזמן אמת לנכסים הנמכרים (בניגוד להערכת שווי שנערכה בדיעבד, אגב ניהול הליכי שומה מול רשות המסים). רצוי שהערכת השווי תבוצע על-ידי מעריך שווי חיצוני מהימן, בנוגע לשווים הכלכלי האמיתי של אותם נכסים; יש להקפיד על כך שהערכת השווי תבוצע בהתאם לשיטה כלכלית המקובלת על רשות המסים ובתי המשפט".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.