לממשלה הבאה יש אתגרים כלכליים דחופים, ואסור שתקל בהם ראש

הכותב הוא חבר המחלקה לכלכלת סביבה וניהול באוניברסיטה העברית וסגן נשיא מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי

לממשלה הבאה לא יהיו 100 ימי חסד. העולם נמצא בעיצומו של משבר כלכלי עם אינפלציה מתעוררת ועם סימנים למיתון, ומדינה שלא תפעל בדחיפות ובנחישות תסבול יותר מהאחרות.

בנק ישראל עושה כמיטב יכולתו באמצעות הכלי העיקרי העומד לרשותו, שער הריבית. העלאות הריבית האחרונות מעידות על הנחישות של בנק ישראל לבלום את האינפלציה תוך כדי זהירות שלא לגרור את המשק למיתון. אולם כלי מדיניות אחד אינו יכול להשיג שתי מטרות, ולכן נדרש שיתוף-פעולה של הממשלה באמצעות הכלי העומד לרשותה, התקציב. מכאן נובע שהמטרה הדחופה הראשונה של הממשלה החדשה תהיה העברת תקציב.

בעיה בוערת נוספת שהממשלה תיאלץ להתמודד עימה היא יוקר המחיה. ישראל היא מדינה יקרה יחסית למדינות מפותחות אחרות, ולא מהיום. בהשוואות של כוח הקנייה יש חשיבות כמובן למחירים, אולם לא פחות מכך חשובה ההכנסה. ההכנסה לנפש בישראל נמוכה ממרבית המדינות המפותחות, ואי-השוויון בה הוא מהגבוהים. זהו הגורם העיקרי ליוקר המחיה ולפערים הגדולים ביכולת הקנייה של האוכלוסייה.

עם זאת, בעיית ההכנסה אינה ניתנת לפתרון מהיום למחר, ולכן יש מקום לטפל גם במחירים. המרכיב המשמעותי בהתייקרות של סל התצרוכת בשנים האחרונות היה סעיף הדיור. בין 2007 ו-2020 התייקרה ההוצאה על דיור במונחים ריאליים ב-35%, יותר מכפליים משיעור ההתייקרות של הפירות והירקות. נוסיף לכך את העובדה שהוצאות הדיור מהוות כרבע מההוצאה של משק בית ממוצע בישראל, בעוד שהנתח של הפירות והירקות הוא כ-3%, ונבין שההסתערות על מחירי הפירות והירקות נועדה ככל הנראה להוות מסך עשן על המחדל הממשלתי העיקרי והוא חוסר הטיפול הראוי בשוק הדיור.

ריסון הביקוש לא עבד

הדגש של המדיניות בתחום הדיור בשנים האחרונות היה על ריסון הביקוש, בהצלחה חלקית אם בכלל, אולם הבעיה העיקרית היא היצע. במשך שנים מספר הדירות החדשות שיצאו לשוק היה נמוך ממספר משקי הבית החדשים הזקוקים לדיור. במצב כזה תמיד ייווצר עודף ביקוש, כי כל משק בית זקוק לדירה, בין אם ברכישה או בשכירות.

בשנה האחרונה מסתמן שינוי מגמה בהיצע הדירות, כשמספר התחלות הבנייה גדל משמעותית. ביחד עם העלייה בריבית שמרסנת את הביקושים, ייתכן כי נראה שינוי מגמה במחירי הדירות. אולם גם אם תשתנה המגמה של מחירי הדירות, על הממשלה להמשיך ולדאוג להגדלת הבינוי למגורים.

הקטנת פערים

הממשלה החדשה תצטרך גם להקדיש מאמצים (ותקציבים) לפתרון בעיות השורש של הכלכלה והחברה. לא מדובר בפתרונות של זבנג וגמרנו, אלא בהתחלה של תהליכים שיבשילו רק בעוד שנים, אולם אם לא נתחיל לטפל בבעיות אלה היום, יהיה הרבה יותר קשה לפתור אותן בעתיד.

האתגר הראשון לטווח הארוך הוא העלאת פריון העבודה והקטנת הפערים. נדרש טיפול שורש במערכת החינוך כדי לשפר את כישורי התלמידים ולהבטיח שוויון הזדמנויות. במקביל, יש לשפר את התשתיות העומדות לרשות המגזר העסקי, ובראש וראשונה תשתית התחבורה. גם התשתית המוסדית (בירוקרטיה) זקוקה לניעור. הצלחה כאן תסייע בעקיפין לפתרון בעיות נוספות כמו הפשיעה והאלימות בחברה הערבית.

רבים מהפתרונות שהזכרתי כאן כרוכים בהקצאת משאבים, וזה מחזיר אותנו לחשיבות העליונה בהעברת תקציב. אולם בכל תקציב השמיכה תהיה קצרה מכדי לתת מענה לכל הצרכים. נדרשת חשיבה רצינית באשר לסדרי העדיפויות. אמצעי מדיניות שיצרו צמיחה והכנסות ממסים בעתיד מצדיקים הגדלה של מסגרת התקציב, גם באמצעות גירעון, אולם יש לעשות זאת בזהירות ובאחריות, במיוחד כל עוד שהאינפלציה מאיימת להרים ראש.