הדילמה באירופה: האם להתמודד עם האינפלציה בצעדי צנע או בהעמקת החוב?

ראש ממשלת בריטניה הטרי רישי סונאק כבר החל להניף את גרזן הקיצוצים בממלכה עם הפסקת הפרויקט המגלומני שיזם בוריס ג'ונסון ליאכטה מלכותית חדשה בעלות רבע מיליארד ליש"ט. הוא גם אילץ את משרדי ממשלה להציג תוכניות הסתגלות לקיצוץ רוחבי של עד 15%, בזמן שהעסקים ומשקי הבית מתכוננים לעלייה במסים. במקום הוצאה עודפת של 47 מיליארד ליש"ט ב"מיני־תקציב" שהציגה בספטמבר ליז טראס ונזרק לפח, מקורות בדאונינג 10 מדברים על קיצוץ קרוב של כ־50 מיליארד ליש"ט בתקציב החדש. סונאק אף דחה את הצגתו ל־17 בנובמבר, כדי לנסות למצוא מקורות תקציביים חדשים שישמרו על האיזון הדרוש. צעדי צנע שוב על השולחן בבריטניה.

● האינדיקטור האמריקאי למיתון מופיע בישראל, ולא בטוח שזה סימן רע
● מה יעשה הפד בהחלטה הבאה? זו בכלל לא השאלה החשובה | פרשנות

המדיניות של סונאק עומדת להאיר באור חדש את אחת השאלות המרכזיות עמן מתמודדות ממשלות היבשת: כיצד עליהן להגיב למשברי האינפלציה, האנרגיה והמיתון הכלכלי, המשולבים אלה באלה, שמתרחשים כעת על אדמת היבשת. האם באמצעות צעדי "צנע 2.0" (הראשון היה אחרי המשבר הפיננסי ב־2008; א.א) כפי שמתכנן סונאק, או באמצעות פריצת התקציבים והעמקת הגרעונות, כמו שמתכננות ממשלות אחרות ביבשת.

בריטניה היא זו שהגדירה עד כה את "תחומי המשחק" בתחום זה עבור מדינות אחרות. זאת, אחרי ששברה לכיוון האחריות הפיסקלית והאיזון התקציבי, בעקבות חודשיים בלבד שבהם פנתה בחדות לכיוון השני. המערכת הפיננסית הבריטית כמעט קרסה כתוצאה מההבטחות חסרות הבסיס הכלכלי של טראס, שרק הקצינה את הקו שהוביל ג'ונסון לפניה. כלי התקשורת הבריטיים כינו את המדיניות של השניים בלעג CAKEISM ("עוגתנות") - הבטחה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. טראס נבחרה משום שהבטיחה למפלגה השמרנית ולציבור הבריטי עוגת קצפת ודובדבנים - הורדת מסים, צמיחה גבוהה וסבסוד אנרגיה נדיב. סונאק מנסה כעת לחזור לדיאטה בריטית בסיסית הרבה יותר.

כל המדדים המובילים מצביעים על מיתון קרוב

מה שקורה בבריטניה משפיע על מה שקורה במדינות אחרות באירופה, שגם הן ניצבות מול אותה דילמה. כיצד להתמודד עם אינפלציה מזנקת, שנראה כי אינה הולכת לשום מקום (10.7% בגוש האירו באוקטובר, מעל הציפיות), עם זינוק במחירי אנרגיה שלא יהיה קרוב להסתיים אחרי החורף הקרוב (עלייה של 41% במחיר לצרכן, שעדיין אינה קרובה לגלם את העלייה במחיר הגז, למשל) ועם המשבר הכלכלי שנוצר כתוצאה משילוב משברים אלו, עם המדיניות של הבנקים המרכזיים להעלות ריבית. זאת, כדי לצנן את הביקושים במטרה להוריד את האינפלציה, מה שמאט את הכלכלה. לפי ההערכות, ברבעון הקרוב האיחוד האירופי כבר יימצא בהתכווצות כלכלית. כל המדדים המובילים - מדד מנהלי הרכוש, האמון והייצור התעשייתי - מצביעים על מיתון קרוב, ועמוק.

בצרפת, הממשלה שמינה הנשיא עמנואל מקרון כללה תוכניות סבסוד אנרגיה והטבות לשכבות החלשות, כמו גם לציבור כולו, בשווי של יותר מ־45 מיליארד אירו לשנה הבאה. החוב הלאומי שהיה אמור להצטמצם אחרי הקורונה יישאר גבוה, הרבה מעבר ל־100% מהתמ"ג. הסיוע כולל, בין השאר, את הגדלת הפנסיות, חלוקת שוברי מזון, הגבלת התייקרות השכירות ופיקוח מוגבר על העלאות המחירים המותרות בסופרמרקטים. כדי להעביר את חבילת הסיוע, בהתחשב במצב הפוליטי הנוכחי שבו למקרון אין רוב או קואליציה בבית הנבחרים, נאלצה הממשלה להשתמש בסעיף המאפשר לה לעשות זאת ללא תמיכת הפרלמנט. זהו המצב בכלכלה השנייה בגודלה באיחוד - אין רוב פרלמנטרי לדרך שבה היא בוחרת להיאבק במשברים הנוכחיים.

איטליה עשויה לסמל גישה קיצונית יותר בתוך האיחוד, של תמיכה נדיבה יותר בתושבים ובעסקים, למרות שהמדינה שקועה בחובות ויחס החוב־תוצר שלה נמצא מעל ל־150%. לפי דיווח ב"בלומברג" השבוע, הממשלה החדשה בראשות ג'ורג'ה מלוני מתכננת גירעון של עד 4.5% בשנת התקציב הבאה, במקום יעד של 3.9% שאליו התחייבה הממשלה הקודמת - בראשות מריו דראגי. גם גרמניה שלחה יד עמוק לכיסים התקציביים, והבטיחה "מטריית הגנה" בשווי 200 מיליארד אירו לסבסוד האנרגיה בלבד של משקי בית ועסקים גרמניים. עם יחס חוב־תוצר של כ־67%, נראה כי הגרמנים הם היחידים שיכולים להרשות לעצמם להיכנס לחובות חדשים.

בכל מקרה, דבריו של שר האוצר הצרפתי ברונו לה מר שלפיהם "כללי מאסטריכט אינם רלוונטיים יותר" (האמנה דרשה יחס חוב־תוצר מקסימלי של 60%, וגירעון שנתי מקסימלי של 3% מהתמ"ג כדי להצטרף לגוש האירו) - מקבלים משנה תוקף כשרואים כיצד הכלכלות הגדולות ביבשת מתנהגות בימים אלה.

גרמניה מסרבת לחוב משותף של האיחוד

אפשרות אחרת למימון מבול ההוצאות הממשלתיות האירופיות שנדונות כרגע - החל ממענקי חימום, דרך הגדלת תקציבי רווחה, סבסוד חשמל וגז לצרכנים פרטיים, סבסוד אנרגיה לעסקים ועד לפיקוח מוגבר על מחירים - היא שהאיחוד האירופי ייקח על עצמו חוב משותף. אבל גרמניה רחוקה מלהסכים לצעד, שהוא בבחינת סבסוד החובות שמדינות דרום אירופה שקועות בהם על ידי מדינות צפון היבשת. רק פעם אחת עשה זאת האיחוד, אחרי מגפת הקורונה - כאשר איטליה וספרד איימו לפרק אותו. גרמניה הבטיחה אז שזו תהיה הפעם האחרונה.

בלב הדילמה ניצבת לא רק אחריות פיסקלית, אלא האפקט של הצעדים הללו על האינפלציה עצמה שהממשלות מנסות לבער. בפועל, ישנה התנגשות של מדיניות פיסקלית מרחיבה (פריצת התקציב ו"שפיכת כסף במשפך" על האזרחים) עם המדיניות המוניטרית של הבנקים המרכזיים, שמנסה דווקא לפעול בכיוון ההפוך ולצמצם את הביקושים.

  

איטליה, ספרד וצרפת לא רוצות עוד העלאות ריבית

בגוש האירו, ניטשים כעת ויכוחים עזים בבנק המרכזי האירופי (ECB) סביב העלאות הריבית הנוכחיות - עד כמה תכופות וגבוהות הן צריכות להיות. בצד אחד, מדינות צפון אירופה - גרמניה, הולנד ואחרות שדוחפות להעלות שוב ובחדות, אפילו במחיר מיתון; בצד השני, איטליה וספרד, ובאופן הולך וגובר גם צרפת. מדינות אלו מנסות להימנע מהעלאות חדות נוספות, מה שיעלה את החזרי ההלוואות שלהן, יאיים על מצבן הפיננסי וגם יפגע ביכולת שלהם ליטול חוב כדי לסייע לתושביהן. מקרון כבר הזהיר את הבנק מהעלאות ריבית ש"ירסקו את הביקושים" ומלוני מיהרה להגדיר את העלאת הריבית האחרונה כ"בחירה פזיזה". חלק ממדינות אירופה, כך נראה, חייבות חובות חדשים כדי להמשיך ולהתקיים.

חלק מהקרב הוא סמלי. בכל מקרה, איטליה, צרפת, גרמניה ועוד 16 מדינות אחרות נמצאות בסל מוניטרי אחד של גוש האירו. הבנק המרכזי האירופי כבר הבהיר כי לא ירשה למרווח בין עלויות ההלוואה של ממשלת איטליה לממשלת גרמניה לזנק בשוק החופשי מעבר לרף מסוים, וירכוש אג"חים איטלקים כדי לצמצם אותו. המשמעות בפועל היא, שמדיניות פיסקלית מרחיבה מצד איטליה תמומן בשוקי החוב באמצעות ממשלות הכלכלות הגדולות באירופה, כמו גרמניה. אם צעדי הצנע יגלשו מבריטניה גם מעבר לתעלה, הרי שהם יצטרכו להיות אחידים ודומים. הגרמנים וההולנדים לא יקבלו על עצמם קיצוצים חדים, בזמן שהאיטלקים נמנעים מכך. ולהיפך.