ועידת האקלים: השנה שבה הבטחות המאבק הסביבתי נתקלו במציאות

בשארם א־שייח' נפתחה ביום ראשון ועידת האקלים לשנת 2022. עשרות אלפי נציגי ממשלות, הסקטור העסקי, ארגונים אזרחיים, חוקרי אקדמיה ואנשי תקשורת מ־196 מדינות ייפגשו לשבועיים של דיונים בהתחייבויות, בפרויקטים ובפעילויות שאמורות להיאבק באופן גלובלי בשינויי האקלים ובפגיעה באיכות הסביבה.

● הדולר החזק זורע הרס בכלכלה העולמית: האם לפד בכלל אכפת? | פרשנות
● רגע לפני החלפת הממשלה: ישראל תחתום על מזכר הבנות עם ירדן והאמירויות | בלעדי

אבל אחרי ההתלהבות העולמית מהוועידה שהתקיימה בגלזגו אשתקד, הוועידה השנה עומדת בסימן התפכחות מהבטחות כוזבות. עצם הניסיון ליצור תיאום עולמי, או אפילו להציג חזות מאוחדת של התמודדות עם הנושא, בעת מלחמה באירופה, משבר אנרגיה עולמי, מתיחות שיא בין ארה"ב לבין סין ומשבר כלכלי שמאיים על אירופה, ארה"ב ואפילו סין - צפוי להיות אתגר משמעותי.

ארגוני איכות סביבה רבים כבר הודיעו כי הם מדירים את רגליהם מהוועידה, בין אם בשל האשליות שהיא מוכרת לציבור ללא כיסוי, ובין אם בשל מצב זכויות האדם במצרים, חוסר האפשרות להפגין באופן חופשי, או העובדה שיצרנית הפלסטיק הגדולה "קוקה קולה" מעניקה לה חסות. פעילת האקלים גרטה תונברג הגדירה באופן גורף את הנעשה בוועידה כ"גרינוושינג" - ואמרה כי לא תגיע לשארם.

מבחינת המסגרת הבינלאומית שנקראת COP (ראשי תיבות של Conference of Parties), שזהו כינוסה ה־27, השנה האחרונה אכן עומדת בסימן הפרת הבטחות. בניגוד להתחייבויותיהן, מדינות המערב העשירות טרם השלימו את הקמת קרן ה־100 מיליארד דולר שנועדה לממן מעבר של מדינות נחשלות לייצור אנרגיה מזהם פחות. פרויקטים של נטיעת מיליארדי עצים הופרחו לאוויר, ומעולם לא מומשו. כמות הפחמן הדו־חמצני שהשתחררה לאטמוספירה בשנה האחרונה המשיכה במגמת העלייה העקבית שלה, עם 300 מיליון טונות נוספים, לפי הערכות סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA). ההבטחות של מדינות עשירות להציב לעצמן יעדי צמצום פליטת פחמן דו־חמצני שאפתניים יותר מבעבר, שהוכרזה ברוב טקס מחדש בשנה שעברה, לא התממשו.

אולי באופן משמעותי יותר - מבחינת המאבק בפליטות פחמן דו־חמצני שהפך לאחד מהנושאים העיקריים של ועידות COP - משבר האנרגיה האירופי והגלובלי "דוחף" מדינות רבות חזרה לעבר דלקי מאובנים. בשנה שעברה בגלזגו התחייבו 34 מדינות (ביניהן רוב מדינות אירופה) להפסיק מימון פרויקטים עתידיים של דלקי מאובנים (פחם, נפט, גז) מחוץ לגבולותיהן. ועכשיו, בעקבות המחסור הקריטי באנרגיה, בעיקר גז טבעי ממקור רוסי, הן כבר שוברות את ההבטחה ומשיקות מחדש תוכניות להפקת גז ונפט בים הצפוני (בריטניה, דנמרק והולנד), בים האדריאטי (איטליה) וגם השקעה בתשתיות הובלה.

סבסוד השימוש בדלקי מאובנים צפוי להימשך

לכאורה, המדינות מבהירות כי הדבר ייעשה "לטווח הקצר", וכי התחייבויותיהן בהסכם פאריז להפחית את הפליטות לאפס עד 2050 "לא ייפגעו". בפועל, עצם המעבר לשימוש בגז טבעי מונזל (LNG), במקום בגז הזורם בצינורות, מעלה את חתימת הפחמן הדו־חמצני פי עשרה (בגלל הצורך לקרר את הגז, להוביל אותו ואז להפיק מחדש). בנוסף, מדינות אירופה וארה"ב (על ידי שימוש במאגרי החירום) כבר סבסדו בעשרות מיליארדי דולרים את השימוש בדלקי מאובנים, כדי למנוע פגיעה קריטית בציבור ובמשקים. סבסודים אלה צפויים להימשך. הן גם צפויות למסות רווחים של חברות אנרגיות מתחדשות.

התמונה אינה כולה שחורה, אך נראה כי הישגים כלשהם במאבק בשינויי האקלים אינם נובעים מהוועידות הבינלאומיות הללו, אלא מהאינטרסים הביטחוניים והלאומיים של כלכלות מובילות. כך, למשל, בעקבות התלות הברורה באנרגיה רוסית שנעלמת בהדרגה ממפת המקורות, אירופה כולה נמצאת בהליך של צמצום צריכת האנרגיה: מבני ציבור מוחשכים, תאורת רחוב מועמת, תושבים חוסכים חשמל באופן פרטי וחברות מפחיתות את החימום במשרדים ובמפעלים. מבחינה זו, המלחמה באוקראינה היא קטליזטור של חיסכון אנרגטי שפעילי אקלים רק "פינטזו" כי יגיע לשכבות גדולות של האוכלוסייה.

בנוסף, מעבר להתנהגות הפרטית, ה"גרין ניו דיל" של אירופה ותוכניות מאות המיליארדים של ממשל ביידן להשקעה באנרגיות מתחדשות כבר מתחילות להתרחש. ישנו "בום" טכנולוגי בתחום פתרונות האגירה לאנרגיות רוח ושמש, וגם השקעות עבר מבשילות. במהלך הקיץ או הסתיו עם רוחות סוערות, חלק ממדינות אירופה מפיקות את רוב החשמל שלהן מאנרגיות מתחדשות, והמעבר אליהן הפך לצו השעה. ה־IEA העריכה כי בשל השקעות העבר בתחום, נחסכו השנה כ־600 מיליון טון פחמן דו־חמצני מהאטמוספירה. השנים הקרובות אמורות לרשום שיא בהשקעות בהן.

מבחינה מדעית, הבעיה העיקרית היא שהצמצום כעת אינו מספיק כדי לעמוד ביעדים שאומצו בעבר. אם בפאריס התחייבו רוב המדינות העשירות (סין והודו נמנעו) להפחית את הפליטות, כך שהטמפרטורה הממוצעת תעלה ב־1.5 מעלות צלזיוס בלבד עד סוף המאה - כעת מזהירים מדעני האו"ם שבמצב העניינים הנוכחי, העולם בדרך להתחממות של 2.4־2.6 מעלות, לכל הפחות (התחממות של 1.1 מעלות כבר התרחשה). גרמניה, אחת הכלכלות המובילות את אימוץ המחויבויות, עומדת להיכשל אפילו ביעדי האקלים שהציבה לה לשנה הנוכחית, ואף מגבירה את השימוש בפחם לייצור אנרגיה.

מעבר לשימוש בדלקי מאובנים, כמה נושאים נוספים יעמדו במרכז הדיונים. המרכזי שבהם נובע מעצם קיום הוועידה בצפון אפריקה. שינויי האקלים קשורים למצב הולך ומידרדר בקרן אפריקה וגם בדרום היבשת. בצורות הופכות לתכופות וארוכות יותר, וההשפעה שלהן על התושבים דרמטית הרבה יותר מכל שריפת יער פוטוגנית באי יווני או בדרום צרפת. הוועידה תנסה ליצור מנגנון של סיוע לאזורים בסכנת בצורת. במקביל, סוגיית ההגנה על יערות גשם תעמוד במרכז הדיונים, ונשיא ברזיל הנבחר לולה צפוי להגיע לוועידה, עוד לפני שנכנס לתפקידו, כדי לדון בעניין ביחד עם מדינות "יערות גשם" נוספות כמו אינדונזיה וקונגו.

הדיונים בוועידות האקלים נועדו בעיקרם לגבש הסכמה מחייבת להפחתה של גזי חממה הנובעים מתחבורה, חשמל לצריכה, תעשייה כבדה ובנייה, חקלאות וגידול בעלי חיים. הצורך לעשות זאת באופן מתואם נובע מרצון למנוע יתרון לאזור גיאוגרפי מסוים. במרוצת השנים, ועם העובדה כי ממשלות רבות (כולל ישראל) הוכיחו חוסר מחויבות ליעדים וולונטריים שהזכירו, הפכו הוועידות למפגן של אינטרסים מסחריים ולבמה שעליה פוליטיקאים יכולים למרק את התדמית הירוקה שלהם.

גם השנה זה יקרה. בין המנהיגים שהודיעו כי ישתתפו בפסגת המנהיגים שתתקיים בימים שני־שלישי: נשיא צרפת עמנואל מקרון, נשיא טורקיה רג'פ טאייפ ארדואן, קנצלר גרמניה אולף שולץ, נשיא ארה"ב ג'ו ביידן (שיגיע לאחר בחירות האמצע), גם ראש ממשלת בריטניה החדש רישי סונאק. אך הפעם, כשהמגבלות שבמחויבות ובהצהרות ריקות חשופות לכל, אולי תצליח הוועידה בהענקת פתרונות גרנדיוזיים פחות, אך משמעותיים יותר, למי שמתמודדים עם זיהום מתחנות כוח פחמיות, לקורבנות רעב ובצורת, ולשמירה על יערות הגשם.