השווקים חיפשו נקודות אור בתמונה קודרת, אך שינוי המגמה עוד לא כאן

הכותב הוא מנכ"ל אג'יו ניהול סיכונים והחלטות פיננסיות. באתר החברה ניתן למצוא מדדי בנצ'מרק וחתכים נוספים. אין לראות בסקירה ובאמור בה תחליף לייעוץ השקעות כהגדרתו בחוק 

מדדי אג'יו לתיקים המנוהלים רשמו עליות בחודש אוקטובר והחזירו גוון ירוק לתיקי ההשקעות, לאחר מספר חודשים שליליים במיוחד. העליות בלטו בשוקי המניות, בארץ ובעיקר בעולם. במקביל, מדדי האג"ח בכללותם רשמו יציבות יחסית, תוך שהשקליות הארוכות מתאוששות קמעה, בציפיה להתמתנות התהליך השלילי של אינפלציה וריבית עולות. נראה כי המשקיעים מניחים שהאינפלציה עומדת להתמתן ולכן העלאות הריבית תיפסקנה. האמנם?

● "קחו מעילים, הולך להיות חורף קר": תחזית פסימית למניות התוכנה בוול סטריט
● בנקאי ההשקעות ששומר על המזומן וזהיר עם מניות: "הסערות יימשכו" 

הביטוי של מחשבות אלו היה עליות במדדי תיק המניות, בשיעור של 5.32%. מנגד, תיק האג"ח הראה סוף סוף חודש ללא ירידות אלא עם עלייה זניחה של 0.06%. מדד תיק הביניים המכיל 30% מניות עלה ב-1.64% החודש.

  

מדדי אג'יו מהווים בנצ'מרק מקובל לביצועי תיקי השקעות מנוהלים מבוססים על נתונים מבתי ההשקעות המובילים בישראל, בהם פסגות, אלטשולר שחם, פעילים, מגדל שוקי הון, אקסלנס, אי.בי.איי, מיטב דש, הראל פיננסיים, תפנית דיסקונט, UNIQUE ואנליסט. הנתונים מתקבלים מהגופים המנהלים מעל 80% מתיקי ההשקעות של הציבור. המדדים הנבנים מנתונים אלו עוקבים אחר תיק ההשקעות המצרפי של הציבור ומהווים מדדי ייחוס והשוואה אובייקטיביים לצורך השוואת ביצועים ותוצאות של גופי ייעוץ וניהול השקעות, ביצועי תיקי השקעות מנוהלים, קרנות השתלמות ועוד.

בחינת מדדי התיקים מתחילתה של השנה חושפת הפסד כמעט אחיד לכל אורך קשת ההרכבים ורמות הסיכון, מינוס 7.7% מתחילת השנה בישראל. גם ההבדלים בין התיקים ומנהליהם לא גבוהים השנה והם נעים באיזור הנ"ל, מי מעט יותר ומי פחות, מאחר שכאמור, אין היכן להסתתר השנה והמגמה הכללית התגברה על כל החלטה פרטנית על אפיק או סקטור של מנהל התיק.

האם ישראל תהיה שונה מהעולם?

לעומת התשואה של 7.7%- מתחילת השנה בישראל, משקיעים בעולם חווים תשואה שלילית הרבה יותר, כפליים ויותר, בשיעור דו ספרתי גבוה. המשקיע האמריקאי הממוצע חווה הפסד של כ-20% מתחילת השנה ולעיתים אף מתחת לכך, זאת אחרי ההתאוששות שהתרחשה באוקטובר.

השבר אותו חווים משקיעים וחוסכים בעולם הוא עצום אבל כאן בישראל, הירידות מתונות יותר מאחר ועד כה המדדים החזיקו מעמד וירדו פחות מאשר המקבילים בעולם. יש לכך מספר סיבות, בהן האינפלציה המתונה יותר, הנזילות המאוד גבוהה שיש במערכת הפיננסית, הכלכלה היציבה וכן הפסיכולוגיה החזקה של המשקיע הישראלי. ואולם, תמונת מצב זו יכולה להתהפך בקלות כך שהמדדים בישראל ירדו בתקופה הקרובה יותר מהמקבילים בעולם וכך יסגרו פערים, שכן ישראל אינה כלכלת אי ולכן "שוק לא לעולם בדד ישכון".

ראשית, האינפלציה. ניתוח של אג'יו על מרכיבי האינפלציה בישראל מלמד כי כ-70% מהם מושפע ומתואם עם העולם רק כ-30% מקורם בהתנהגות "מקומית". כך, אם בעולם האינפלציה התקרבה ל-10%, הרי שכאן היא עלולה להתקרב ל-7%. שנית, ההייטק הישראלי. ישראל היא כלכלה המתואמת עם המתרחש בעולם הטכנולוגיה וכאן נרשמת האטה עולמית. ענקיות הטכנולוגיה העולמיות כבר חוות שינוי והרעה בסביבה, בשווי ובצמיחה וקשה להניח כי ישראל לא תושפע מכך. נקודה אחרונה, הריבית העולה. ניכר כי הנגיד בישראל נוהג בעקיבה מלאה אחרי האמריקאי ושם, הריבית עולה וכנראה תמשיך לעלות באופן שהולך ומרע את התנאים בשוקי החוב בכללותם ובשוקי האג"ח הסחירים בהתאמה.

נראה כי השוק בישראל טרם חווה את מלוא העוצמה של הנפילות בעולם וגם אם הוא לא יחווה את הכל אלא רק חלק, 7.7% לעומת 20% בעולם, הרי שיש סכנה כי לפנינו עוד דרך ארוכה, אלא אם והמציאות העולמית תתהפך לכיוון החיובי במהירות.

פאוול מבקש להימנע מ"הלם וולקר"

ומדוע יש עוד דרך? האם לא הגיע הזמן לעצור את העלאת הריבית בארה"ב? אולי אף להוריד אותה? נראה כי התקוות של המשקיעים בעולם הולכות ונגוזות בהקשר זה ומתחברות למציאות המטרידה, שלפיה הריבית לא רק שתמשיך לעלות, אלא גם תמשיך להיות גבוהה במשך זמן לא מבוטל. הנגידים בארה"ב מבטאים זאת בקול ברור ורם, צריך רק להקשיב להם.

מדוע הבנק המרכזי בארה"ב כל כך נחוש להעלות את הריבית ולא שועה לקריאות ולאזהרות כי הוא מסתכן במיתון? כפי הנראה, הנגיד ג'רום פאוול מוכן לשלם את מחיר המיתון היום, כדי למנוע מיתון עמוק בעתיד.

המודל שהוא רואה לעיניו הוא אותו מודל של פול וולקר, הנגיד בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. אז, בדיוק כמו היום, האינפלציה עלתה והנגיד העלה את הריבית. אז, בדיוק כמו היום, נשמעה ביקורת על כך שהנגיד מוביל את המשק למיתון וכתוצאה מכך, עם תחילת המיתון, הוא שעה לקריאות והוריד את הריבית. אלא שזה היה מוקדם מדי והאינפלציה הייתה עקשנית ונותרה גבוהה, דו-ספרתית, למשך רבעונים נוספים. או אז, כדי לתת לה את מכת המחץ, הנגיד העלה את הריבית שוב לרמה חריגה של כמעט 20% כדי להביא לריבית ריאלית בשיעור מורגש, דבר שהוביל את המשק האמריקאי למיתון ארוך ועמוק, הקשה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. מצב זה זכה לשם הלא מחמיא, "הלם וולקר".

קיים היום דימיון רב למצב שהיה אז והוביל למיתון העמוק, למהלך האינפלציה, לפעילות הנגיד, לגלישה הנוכחית להאטה ואולי מיתון ולקריאות לנגיד להוריד את הריבית. השוק בוחר באפשרות זו אבל לפי ההתבטאויות והמושגים בהם הפדרל ריזרב ונציגיו עושים שימוש, הם בחרו באפשרות אחרת, של מיתון קל היום, לעומת מיתון קשה בעתיד. מבקשים להימנע מ"הלם פאוול".

בתנאים אלו, שוקי ההון עוברים תהליך עמוק של תימחור מחדש וזה, כנראה, טרם הגיע לסיומו.