הסופר העברי הנשכח שהמציא את דמות הצבר בתרבות הישראלית

המשורר, הסופר והעורך רן יגיל חוזר אל ארון הספרים היהודי, העברי והישראלי

הנובלה הקצרה "יואש" של היוצר הנשכח יוסף לואידור (1921-1893) ניבאה את מותו הטראגי. לואידור, סופר צעיר, בן טיפוחיו של הסופר י.ח. ברנר, נרצח עימו בפרעות תרפ"א בשנת 1921, על ידי ערבים ביפו. כשמשלחת חזרה למחרת הרצח לאסוף את הגופות, גופתו של לואידור לא נמצאה.

הגיבורים של הנובלה

מעבר לעובדה שהנובלה "יואש", שראתה אור בשנת 1912, היא טקסט המטרים את מות מחברו, היא גם חשובה מהבחינה הספרותית כיצירה עברית־יהודית־חלוצית. בנובלה קיימת התמודדות נפשית, תוך דיאלוגים אידיאולוגיים ופילוסופיים, של שתי דמויות: יואש, נער צבר שנולד במושבות, ודוד, עולה חדש וצעיר, אך מבוגר מִיואש, המבקש להיות עובד אדמה ומתגלגל להיות שומר, בגלל המתיחות עם הכפר הערבי.

● המשורר האלמוני שמאחורי אחד הלהיטים היפים במוזיקה הישראלית 
● השיר האהוב בשירי האהבה הישראליים: "עטור מצחך" של אברהם חלפי 

שתי הדמויות הן אלטר־אגואים של לואידור. הן נאבקות על נפש המחבר השואל האם ארץ נקנית בעוד דונם ועוד עֵז כפי שסבר בן־גוריון, שהתנצל במכתב לאביו של לואידור על שלא נמצאה גופתו ונתפסו הרוצחים; או שמא ארץ נקנית בדם, כפי שסבר המשורר הימני אורי צבי גרינברג. שני הגיבורים בזים לוועד המושבה, שרק עושה כאילו הוא עובד את האדמה, כשבפועל הפועלים הם ערבים.

הסופרים שהושפעו מכתיבתו של יוסף לואידור

הנובלה חושפת ארץ ישראל של מרחבים פתוחים ורכיבה בצוותא על רקע נופים מקומיים, משל הייתה ארץ ללא גבולות. הגיבורים מבקשים להשתלב במרחב, ממש כמו הגיבור ברומן "הנפט זורם לים התיכון" של הסופר ישראל זרחי, שגם בו מתוארת ארץ ישראל בלא גבולות בצורים, ממצרים ועד עיראק.

החלום נגוז, כי שני הגיבורים נקלעים לקרב בו הם עומדים לבד למול הפורעים: דוד נפצע קשה, ואילו יואש מת בקרב. למעשה, "יואש" הוא אב קדום של הגיבורים אורי ואליק ברומנים הראשונים של משה שמיר: "הוא הלך בשדות" ו"במו ידיו" בהתאמה. יואש וצאצאיו המאוחרים ניתקו עצמם מההיסטוריה היהודית והפכו ליהודי מהסוג החדש: הצבר.

יתרה מזאת, כאשר קוראים את תיאורי הנוף של לואידור מבינים מניין שאב ס. יזהר השראה לתיאורי הנוף הארץ־ישראליים, המושבות והכפרים הערביים בספריו. הכתיבה של לואידור, מלאת הוד קדומים עברי, השפיעה עמוקות גם על התנועה הכנענית, מיונתן רטוש, דרך בנימין תמוז ועד אהרן אמיר.

ממי הושפע המחבר?

לואידור סְעור־הדם היה איש קצוות. בתמונה הוא נראה לבוש חולצה רוסית ואוחז מקל רועים. זה אומר הכול, מזרח אירופה וארץ ישראל התרוצצו בקרבו. תחילה היה פועל חקלאי, אך לימים נתקשה והפך לסופר אוחז רובה. הוא היה בעל תפיסות ניטשאניות, לפיהן היחיד הבודד חייב לעשות מעשה בעולם כדי למשמע את חייו. הספרות שכתב וידויית ובבסיסה גיבור המפתח מיזנתרופיה כלפי העולם בשם האמת שלו, ומבקש להיות על־אדם.

לואידור הושפע מכתבי הסופר הנורווגי קנוט המסון, בעיקר מיצירתו "רעב". הוא גם תירגם את כתביו לעברית, בין השאר את ספרו "פן, מרשימותיו של הלוטננט תומאס גלן". לימים המסון זכה בפרס נובל, אך בזקנתו הדרדר להערצת הנאצים, ואת מדליית הנובל העניק ליוזף גבלס.

היכן אפשר לקרוא כיום את "יואש"?

שם הנובלה "יואש" מקפל בתוכו ייאוש קיומי, את שם האלוהים ואת המילה אֵשׁ. זה שם דואלי בעל כוח.

את הנובלה ניתן למצוא כיום ברשת, ב"פרויקט בן־יהודה" המשמר, מנגיש וחושף יצירות עבריות לציבור הרחב. אבל אם אתם חובבי ספרים מודפסים, לפני שנה, במלאות 100 שנים למותו של לואידור, הנובלה ראתה אור בהוצאת "דחק" בליווי מבוא מאת המשורר יהודה ויזן.

הנה הסוף הנהדר שלה. המילה "קומיסיה" החוזרת בנובלה - ללואידור חסרו מילים עבריות - פירושה "ועדה":

"יואש שכב בלי רוח־חיים בפישוט ידיים ורגליים, כאילו אמר להגן בגופו על אדמתו גם אחרי מותו... אפשר למראה הדם היוצא מחזה העלם המת ושוטף ויורד ומרטיב את עפר הארץ, עלתה מחשבה על לבו של האחד, שהדם החדש מתערב במעמקי־האדמה עם הדם, שנשפך במקומות האלה לפני שנות אלפיים… ואולם מחשבה אחרת חשב האיש הצעיר, חבר ועד־המושבה. כך היה נראה מדיבור זה, שנפלט מפיו בלי משים: נער פחז כמים... האדמה קמה לצמיתות למושבה. אם לא מצאה הקומיסיה על האדמה יהודים עובדים מצאה יהודי מת עליה, ואם לא קנו בני־המושבה, 'חזקה' עליה בזיעת־אפיהם, קנו אותה בדמי אחד מאחיהם. דוד שכב כשני חדשים בבית־החולים ויצא משם בריא ושלם".