הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון הסיכון אלף

"וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד. אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה" 

פרשת וַיֵּרָא עוסקת בהפיכת סדום וארבע ערים נוספות בכיכר הירדן. גן העדן האזורי, שהיה פורה ומשגשג כלכלית "כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (בראשית י"ג, י'), הושמד בגופרית ואש מאת ה'.

הסיבה לקטסטרופה מתוארת רק באופן כללי: "וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד. אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה" (בראשית י"ח, כ'־כ"א). אולם, ממקורות אחרים ניתן להבין טוב יותר מה אירע.

המילים "זעקה" ו"צעקה" מצביעות על עם שנאנק תחת רודן. לדוגמה, בעקבות גזירות פרעה: "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם, וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו, כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו" (שמות ג', ז') או המן: "וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר, וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה" (אסתר ד', א').

אברהם מבקש לחוס

אברהם פונה לה' ומבקש ממנו לחוס על סדום: "אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ" (בראשית י"ח, כ"ד) - כוונתו לאתר עשרה מנהיגים בכל אחת מחמש הערים המיועדות להפיכה.

במקום ההרס וההפיכה הפיזיים, אברהם מציע חלופה: הפיכה שלטונית - הדחת מלך סדום שלקח לעצמו את הרכוש והנפש ורדה בעם. אלא שמנהיגים אלו לא נמצאו. מתוך דברי הנביא ישעיהו, שהשווה את ירושלים של זמנו לסדום, נראה שנורמות ההתעמרות בחלשים חלחלו מהמנהיגות לכולם: "שִׁמְעוּ דְבַר ה' קְצִינֵי סְדֹם, הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱ־לֹקינוּ עַם עֲמֹרָה" (ישעיהו א', י').

המלכודת הסינית

בעשורים האחרונים נחשפו משקיעים רבים להזדמנויות בסין וברוסיה, ויש אף שהרוויחו מהן. אולם השנה התברר שההשקעה בסין מסוכנת. הלאמת נכסים וחסימת הנפקות עלו לכותרות.

במקביל, טיטאנים כמו ARK, Third Point ו־T. Rowe Price צמצמו את החשיפה ל־"China Inc". אלו סדקים ראשונים ב"קפיטליזם הסיני", שאולי הוא מלכודת ערך. עכשיו, כשברור לכולם שמה ששלך לא באמת שלך, יש אפשרות שהמשקיעים לא יוכלו לשתף את נכסיהם עם מישהו אחר, חוץ מהממשל. המצב הבעייתי הזה עלול להחריף אף יותר נוכח עזיבת יזמים סינים רבים לסינגפור, מה שפוגע בהון, וחמור מכך - בהון האנושי.

זכות ההחזקה ברכוש פרטי חייבת להיות תנאי מוקדם לכל השקעה. ואכן, כשבני ישראל ביקשו משמואל הנביא למנות מלך, הוא הזהיר: "זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ… וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו. וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו" (שמואל א' ח', י"א־ט"ו). האיום בתפיסת רכוש פרטי היה ונשאר, וכמו משקיעים רבים, בני ישראל התעלמו מהאזהרה.

אלא שתחת מלך קשה לצמוח כלכלית. מעבר לחשש שהשקעה מוצלחת תולאם, לשלטון אבסולוטי יש אינטרס מובהק לשמור על מעמד יציב. לכן הוא ימנע צמיחה שנובעת ממהגרים ומשינויים. בהתאם, סין איננה ידועה בזכות חידושים, אלא בעיקר בהעתקתם בתנאי שיעבוד.

במקומות בהם אין הכרה עמוקה בזכויות הפרט, הממשל ופקידיו עלולים להטיל מגבלות מכל מיני סיבות ותזרימי המזומנים העתידיים לוטים בערפל. אבל אשליות על רווחים גדולים מפתות משקיעים מערביים להתעלם מהעקרונות. ואז אוטוקרט כמו שי ג'ינפינג מנפץ את אסטרטגיית ההשקעה בצו דרקוני.

בהיעדר עקרונות תנ"כיים דוגמת אלו שנלמדים מפרשת סדום, משקיעים, וגם פורומים בינלאומיים כמו ה־WEF, מספרים לעצמם סיפור על מדינה שנפתחת לעולם, ושמשתנה באמצעות מסחר.

ה' הזהיר מפני הנרטיב הזה כשסירב לבקשת אברהם למצוא מנהיגים חדשים בסדום ושכנותיה. המהלך היה חסר סיכוי, היות שהכלכלות שלהן נשלטו בידי מי שמעוניין להקפיא אפשרות לשינוי, כדי לשמר את כוחו.